פעמוני זהב חלק ב שכד

דשאייה יוכת שער אך לא הו"ל למור"ם למיכתב טעמא דמיתב יתיב אלא טעמא דשאייה יוכת שער דממנו הוה שמעינן דבמקום דליכא טעמא דשאיה יוכת שער כגון שרצונו למלאתה בתבן וכו' אפילו ליכא מיתבא יתיב אין יכול לכופו לדור בה וא"כ דברי מור"ם אלו קשה לכאורה דנקט תרי טעמי דסתרן אהדדי אלא דיש לתרץ ול"ו דמר"ן דבר כאן בשני אופנים בדין המשכיר בית לחבירו דהיינו בין השכיר לו בית העומדת לדירה בין השכיר לו בית שאינה עומדת לדירה אלא לעשות בה תבן ועצים ועל זה כתב דאם השוכר רוצה לצאת ולהניחה כך דהיינו במקום העשוי לדירה רצונו להניחו בלי דיורין ומקום שאינו עומד לדירה אלא לאצור אצר רוצה להניחו ריקם אינו יכול ועל זה סיים מור"ם שני טעמים על שני הדינים דהיינו על מקום העומד לדירה אם רוצה להניחו בלי דירה הטעם הוא משום ביתא מיתבא ואפילו ירצה למלאתה בתבן אינו יכול ואם היה מקום השכור בידו הוא מקום אוצר דוקא ורוצה עתה השוכר להניחו כך ריקן המשכיר ג"כ יכול לעכב עליו דאגם דאין המשכיר רצונו להשכירו לדירה הואיל ואינו עומד לכך וא"כ אין כאן הטעם דמיתב יתיב עכ"ז יכול לעכב עליו משום ושאייה יוכת זהו משנלע"ד ליישב לעת עתה ודו"ק: סימן שי"ז

ש"ע ס"א השוכר שאמר וכו' או ישבע השוכר וכו' מצאתי כתוב בכת"י והוא מכתב הרב המשב"ר זלה"ה שכתב וז"ל שטר שכירות בית או חנות בקנין יש לו דין שטר לכל דבר שהמלוה נשבע על שטרו ונוטל ומ"ש מר"ן בס' שי"ז ס' דהשוכר נשבע איירי בשטר שכירות בלא קנין וכו' אלה היו דברות קודשו וק"ל

שם וכן אם שכר ממנו וכו' עיין במהריט"ץ ז"ל סימן י"ח שנשאל בראובן שהשכיר ביתו לשלש שנים וכתב לו שטר שכירות וז"ל ששכר שמעון בראובן בית לשלש שנים. כ' גרוש בכל שנה ובאו להתדיין המשכיר רוצה לקחת השכירות אחר כל שנה והשוכר אינו רוצה לפורעו עד שיעברו שלש שנים יע"ש והשיב הרב בסוף דינא וז"ל והשתה בנדון דידן אם כתוב בלשון השטר השכיר לו בית זה לשלשה שנים שיתן לו עשרים בכל שנה בודאי כיון שאמר שיתן הוי מילת נתינה פירוש שיתן לו השכירות שנה בשנה ואפי' שאין כתוב שיתן לו אלא כתוב כ' בכל שנה מ"מ דרשי' לישנא דשטרא דאם כוונתו במה שאמר עשרים בכל שנה הוא לפריש ענין השכירות ולא על הניתינה אחר כל שנה א"כ הוה די ליה לכתוב לשלש שנים בששים גרושו"ש אלא ודאי מדכתב עשרים בכל שנה הוא לגלוי שיפרע לו מדי שנה בשנה ועוד מדכתיב עשרים בשנה ולא כתב עשרים לשנה בודאי מדקדוק מילת בשנה הוא לומר שיפרעינו בכל שנה ולא לגלוי אתא והוא על דרך הכתוב בפורים בכל שנה ושנה וכו' יע"ש באורך ודו"ק

ש"ע ס"ב המשכיר בית וכו' נשאלתי זה כמה על מי שדר בחצר חבירו זמן מה ואח"כ תבעו בעל הבית ואמר לו תין לי שכירות הבית שדרת בו והוא השיב אמריו שאין לו בידו כלום שמעקרא נתנה לו לדור בה חנם וזה הבע"ה טוען בתורת שכירות ירד לה זהו תכלית טענתם

זה תלוי בברור דינא דסעיף זה דסיים עלה מור"ם דהוא הדין בשאר טענות שבניהם ומיהו יש אומרים דאם הוא לאחר זמן השכירות שיכול לומר פרעתי או לא שכרתי מעולם וכו' השוכר נאמן ע"כ והנה ראה תראה מה שתמה הש"ך על דברי מור"ם אלו וס"ל להש"ך דבמקום מיגו כ"ע לא פליגי ולא כסברת מור"ם בסתמא שכתב והוא הדין בשאר טענות וכו' והוסיף לומר ומיהו י"א וכו' משמע דס"ל דסתמא דמר"ן עם תחלת דבריו של מור"ם דסתם בהם וכתב וה"ה בשאר טענות שבניהם וכו' שהיא סברת המרדכי ס"ל אפילו לדעת מר"ן יסבור כהמרדכי דאפילו במקום מיגו עכ"ז אמרינן קרקע בחזקת בעלה עומדת ועל זה סיים מור"ם ומיהו י"א וכו' דהכוונה דהי"א אלו פליגא אדינא דמרדכי שהוא מוסכם אלבא דמר"ן גם כן לא כן לדעת הש"ך פליג על מור"ם וס"ל דלכ"ע במקום מיגו השוכר נאמן ומור"ם דכתב יש חולקין אזיל לסברתו שכתב בד"מ יע"ש

א"כ אתינן לעיקר אם כדעת מור"ם נקטינן כסברא ראשונה דסתם לן וכדקי"ל דהכי נקטינן כסברה שכתב בסתם או כדעת הש"ך החולק עליו וס"ל דליכא האי סברא כלל אלא דלעולם במקום מיגו השוכר נאמן הואל והש"ך כתב בדבריו דמר"ן הני ס"ל דבמקום מיגו נאמן השוכר וכמ"ש בסוף הסימן ובאמת כך נראה לפי דעת מר"ן הואיל ובסוף הסימן כתב בפירוש דאם אכלה שלשה שנים וכו' נאמן שאלו רצה אומר לקוחה וכו' הרי ס"ל דבמקום מיגו נאמן השוכר אך באמת כד דייקינן לענ"ד נראה דמור"ם אית ליה חלוק בין מיגו דפרעתיך או דלא שכרתי מעולם למיגו דאכלה תלת שני חזקה שהרי לפי האמת יש לדקדק על מה שמצינו בס' שי"ב סט"ז כתב מרן בעל הבית שאמר וכו' וסיים מור"ם וכתב וכן בכל ספק שנופל בין הדר בבית חבירו ובין חבירו אם לא אכלה שני חזקה דאז נאמן במיגו דלקוחה ועיין לקמן שט"ז ס"ג ובס' שי"ז עכ"ל. וא"כ יש להקשות דהואיל ומור"ם בס' שי"ב סט"ז כתב בסתם דבמקום מיגו נאמן השוכר היאך כאן בסימן זה בס"ב סתם מעקרא דלא מהני מיגו ואח"ך חזר וכתב בשם י"א דבמקום מיגו נאמן השוכר ממה נפשך אם התם בס' שי"ב נחית לפסוק כסברת הפוסק דלא מהני מיגו א"כ גם כאן הו"ל לסתום כן ואם רצונו לכתוב המחלו' גם שם הו"ל להביא סברת החולקין דכתב כאן בסתם ועוד דפסקיו סתראי דהתם סתם כסברת האומרים דבמקום מיגו מהני לשוכר וא"כ בס' זה אפי' נימא דרצונו להביא כל הסברות הו"ל לכתוב ולסתום מעקרה כס' האוסרים דבמקום מיגו נאמן השוכר וכמ"ש בס' שי"ב ואח"כ יכתוב סברת החולקים הואיל והתם שמע מינה דניחא ליה לפסוק כן ואם גם כאן הו"ל לסתום כן ולא לכתוב כאן בשם י"א מאי דסתם התם ועוד יש לדקדק דמר"ן בסו"ס זה פסיק ותני דבמקום מיגו דאכלה שני חזקה נאמן השוכר. ולמה מור"ם לא הגיה כלום ולכתוב