פעמוני זהב חלק ב שכג

באומר לו שכור לי הבית סתם ושכרה לו בכו"ך לחודש ולא קצבו הזמן כלל אם חודש או ימים בזה הוא שאמר כאן הסמ"ע דהואל ונזכר כאן סכום החודש מסתמא אין פחות בשכירות זו פחות משלשים יום אבל שם בסק"ו איירי בדלא הזכירו כלל שם החודש בזה כתב הסמ"ע שם דאיכא למימר לזמן מועט שכרה לו ותו לא מידי שוב ראיתי להטו"ז שדבריו נוטים בחילוק זה ופשוט וק"ל

ש"ע סי"ז המשכיר וכו' משכיר עד סוף זמנו וכו' עיין מש"ל בס' קע"א ס"ח מדינים דוגמת דין זה ועיין מה שכתבתי לקמן ס' של"ד ס"א יע"ש ועיין במנהגי שכירות למוהרי"ע ז"ל בסי"ג ועיין במש"ה מערכת דלי"ת אות ע"ו ומערכת שי"ן אות ק"פ ודו"ק: סימן שט"ו

ש"ע ס"א המשכיר וכו' עד סוף זמנו וכו' ואם יכול המשכיר לתבוע לשוכר השני לפרוע בידו השכירות עיין להגוא"ל ז"ל סק"א שכתב וז"ל שוכר שהשכיר הבית לאחר אין לבעל הבית דו"ד עם השוכר השני אלא יפרע השכירות מן הראשון עיין רש"ך ח"ג פ"ח מ"מ היינו במה שפרע כבר אבל מה שלא פרע יפרע לבע"ה ועיין ג"ך שי למורא דף י"ב וק"ל

שם והוא שלא יהיה מנין בני ביתו של האחר יותר מהא' ע"ך ואם עבר ושכר למי שבני ביתו מרובין בשכר הרבה הוא לבעל הבית הואל ולא היה לו רשות להשכירו למי שב"ב מרובין ודין זה פסקו מור"ם לקמן בס' שס"ג ס"י וטעמא פשוט וק"ל

ואם הוא עצמו הרבה בדיורין ולא הרגיש הבע"ה אם צריך לשלם בשביל הדיורין שהרבה או לא עיין בס' זכו"ל ח"א דע"ו ע"ב מ"ש שם וק"ל

שם ואם אמר לו המשכיר אל תטריח וכו' מדברי הרמב"ם אלו דקדקו הרבה הפוסקים רא"ש ואחרונים דדוקא אם אמר לו זה הדברים קודם שישכרה אבל אם כבר עבר ושכרה אין המשכיר יכול לעכב ואפילו עדיין לא החזיק בה השוכר השני אלא השכירה בקנין עיין בזה בד"מ ובס' כר"ח שהביא סברא זו משם כמה פוסקים אך עיין בד"מ דאם שכרה בקנין דוקא ועדיין לא נכנס בה השוכר השני בזה יש חלוק דאם יכול השוכר השני למצוא בית אחרת אזי אמרינן אל תמנע טוב וילך השוכר השני לדור במקום אחר ותחזור ארעא למרא קמא ע"ש בהד"מ ז"ל

והוא הדין נמי אם השוכר הראשון מצא מי שישכרינה ממנו ביותר ממה ששכרה איהו אין בעל הבית יכול לעכב על ידו עיין גם בזה בס' כר"ם חמ"ר שהביא זה משם כמה פוסקים ע"ע בס' קמ"ט כל זה כתבתי קודם שזכיתי לספר פת"ש ע"ע וק"ל

במור"ם ואם רוצה לצאת מן הבית כך בלא דיורין ורוצה לשלם למשכיר יכול המשכיר להשכירו לאחרים דביתא מתבא יתיב ושאיה יוכת שער עכל"ה לדעתי הקלה יש תמיהא בדברי מור"ם אלו דאם באנו לטעמא דמיתבא יתיב א"ך אפילו אם השוכר ימלא אותה בעצים ותבן עכ"ז יכול זה הבע"ה לילך ולהשכירו לאחר משום דביתא מיתבא יתיב דהיינו על דיורין שעל ידי הדירה שדרין מתיישבת הלאו הכי אינה מתיישבת אבל לטעם השני דכתב ושאיה יוכת שער הרי אין השאיה אלא דוקא אם תהיה רקנית לגמרי אבל אם, תהיה מלאה אפילו בתבן ועצים יצא מכלל שאיה ואינו יכול להשכירה לאחר הואל ויצאה מחשש שאיה וא"ך הני תרי טעמי דנתן מור"ם סתרי אהדדי וחילי בקושייא זו הוא מהצעת הגמרא שאציע לפניך והיא מאי דאיתא בב"ק דכ"א ע"א הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר ושאיה יוכת שער ופירש"י ושאיה שד ששמו שאיה מכתת שער בית שאין בני אדם דרין בו ולכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא אחרינא בית שהוא שאוי ויחיד מאין אדם יוכת שער שמזיקין מכתתין אותו ע"ך דברי רש"י והוסיף עוד בגמרא ואמר רב יוסף אמר ביתא מיתבא יתיב ופירש"י כיון שהוא מיושב בדירת בני אדם יתיב ישובי קיים לפי שדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך ע"ך לשון רש"י והוסיף עוד בגמרא ואמר מאי בנייהו איכא בנייהו דקא משתמש בציבי ותבנא עכ"ל פירש"י דקא משתמש בציבי ותיבנא בעל הבית שהניח עיציו ואבניו בתוכו וזה הלך ודר בה משום שאייה ליכא. הואל ובעל הבית היה משתמש בה. משום ביתא מיתבא יתיב איכא דאין זה ישוב וזה שדר בו יפה עשה עכ"ל רש"י והנה לנו יש לדקדק בפירוש זה שפירש"י דקא משתמש בציבי ותיבנא דקאי אבעל הבית למה הוצרך לפרש הגמרא דקאי האי נשתמש אבעל הבית הו"ל לפריש כפשוטו דהיינו נשתמש בה זה שדר בה עתה בציבי ותיבנא ולא דר בה עיין במפרשי הש"ס מה שישבו וגם אני בעוניי כתבתי בחדושי על הש"ס מה שנלע"ד קחנו משם עכ"ף יעווין עליהם ומהר"ם לובלין כתב דמאן דנתן טעם משום שאייה ומאן דנתן טעם משום מיתבא יתיב לא פליגי ומא"ח ומוא"ח ולא פליגי יע"ש ובשביל זה הוצרך רש"י לפרש הנפקותא הוא דאם היה הבעל הבית משתמש בה בציבי ותיבנא דאם נפרש דהדר היה משתמש בציבי וכו' פשוט דעם כל זה לכ"ע פטור דהא מאן דנתן טעם משום מיתבא יתיב מודה הוא דפטור אפילו לא דר בה אלא מלה אותה בציבי וכו' דכבר אמרנו דלא פליגי אלא מור אמ"ח וכו' ולא נשאר הנפקותא בין הטעמים אלא כמ"ש רש"י דהיינו הנפקותא היא בעל הבית היה משתמש בה בציבי ותיבנא ובא זה ודר בה בזה יש נפקותא למאן דס"ל משום שאיה יוכת וכו' הרי זה הדר חייב דלא ההנהו ולא מידי איך שיהיה הדרן למאי דאתן עלה בדברי מור"ם כאן למה הוצרך כאן תרי טעמי דמיתב יתיב ושאיה וכו' לא הו"ל למימר אלא דאם השוכר רוצה לצאת ולהניחה כך בלי דיורין אינו יכול משום דביתא מיתב יתיב ואי כוונתו לומר דרוצה להניחה בלי דיורין היינו רקנית אפילו עצים ואבנים אין בו הוא דאינו יכול אבל אם רוצה להניח בה עצים ואבנים ס"ל למור"ם דאין המשכיר יכול לכופו לדור בה משום דמור"ם ס"ל העיקר טעם