פעמוני זהב חלק ב שכב

ראובן שהיה דר בבית לאה ורצו להחזיק בקצה הבית ולא עלה בידו והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו שפיר טענה דדמי עלי כאריה ארבא ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ע"ך. וכתב הרב זכו"ל בח"ב אות שי"ן דהאי מצאתי כתוב שכתב הרב"י הם חולקין על סברת הר"ן שפסק מור"ם כאן וכתב דכן היא סברת כנה"ג דהכי כתב דסברת המצאת"י כתוב חולקין על סברת הר"ן דפסק מור"ם כאן וא"כ לכאורה היה נראה דדין זה צ"ע דהואל והרב"י הביא סברת הש"ך בב"י והעלה אותה להלכה בביתו הנאמן היה נראה שיש להסתפק לתפוס לדינא כדעת המ"ך לפי מה דקי"ל דקי"ל כמר"ן אפילו על מה שהביא בב"י ולא עלה השולחן וכמו שהבאתי לעיל בס' ש"ח יע"ש. אלא דהתבוננתי וראיתי דאותה סברא של המ"ך שהביא הרב"י כאן הרי מור"ם עצמו פסקה לקמן סי"ד יע"ש וא"כ הואיל ומור"ם מזכה שטרא לבי תרי דכאן פסק כדעת הר"ן ולקמן סי"ד פסק כהמ"ך בודאי דאלביה לאו פלגאי נינהו ותרוויהו אמת ולכך יש לנו לפסוק כדעת שניהם ודו"ק

ש"ע סי"א נפל בית המשכיר וכו'. לאו דוקא נפל אלא הוא הדין אם המשכיר היה דר בבית גוי והגוי הוציאו יכול זה המשכיר להוציא את השוכר מביתו דהוי כדין נפל ביתו. עיין זכור לאברהם אות שי"ן ובספר ק"פ אות שי"ן שהביא כן משם הכנה"ג כמדומה ודו"ק

שם נפל בית המשכיר וכו'. עיין להרב משחד"ר בנמוק"י מהרש"א ז"ל שכתב דמשכיר שנפלה ביתו ויש לו שלשה או ארבעה בתים שכורים לאחרים וכשבא להוציא איזה שוכר יצא לטעון טעון מה לי ולך להוציאנו הלא גורלך תפיל בתוכינו אנחנו השוכרים ומי שיעלה בגורלו הוא יתן לך ביתו. העלה הרב שם דהדין הוא לרצון המשכיר למי שירצה להוציא הרשות בידו ומייתי לה ממ"ש הסמ"ע סקי"א סט"ו שפסק שם דאם יש שנים או שלשה לקוחות יכול לטרוף מאיזה מהם שירצה ואין צריך ליקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה ולא אמרינן שם שיטיל גורל וקו"ח לנדו"ד עכ"ל. ולכאורה היה נראה לי לדקדק מניין לו הרב להוציא דינו מההיא דסקי"א סט"ו הרי יכול אני לומר דגם שם הלקוחות יכולים לומר גורלך תפיל בתוכינו ועל מי שיפול הגורל יהיה לפרעון חובך ולא אתשיל שם הטוש"ע אלא לומר שאין צריך ליקח חצי שדה מזה וחצי מזה אלא הדין הוא לרצונו שיקח שדה שלימה ונלע"ד דהרב דייק לה מדברי רב האי גאון שפסק הטוש"ע הנז' שכתב בזה"ל אם יש שנים או שלשה לקו' יכול לטרוף מאיזה מהם שירצה ואין צריך ליקח וכו' מלשון זה שכתב יכול לטרוף מאיזה מהם שירצה מזה משמע שהרשות נתונה ביד המשכיר דאל"כ הכי הול"ל בזה"ל דאם היו שנים או שלשה לקוחות יגבה מאחד מהם ולא אמרינן שיטול חצי שדה מזה וכו' אלא ודאי דלשון זה שנקט הוא להשמיעינו חדוש זה שתהיה הבחירה בידו לגבות ממי שירצה וכן מבורר מן הסמ"ע בס' ק"ז סקכ"א יע"ש. וממנו נקח בקו"ח לנדו"ד כמ"ש הרב הנז"ל

אכן עדיין יש להסתפק במשכיר שנפלה ביתו והיו לו שני בתים שכורים ביד אדם אחד מהו הדין אם השוכר הזה יכול לסלקו באיזה בית שירצה או תהיה הבחירה ביד המשכיר להוציאו מאיזה שירצה בזה יש לדון דאם היו שני הבתים שוין לכל חלקיהם בודאי דהדין הוא שתהיה הבחירה ביד השוכר לסלקו באחת שירצה וכמ"ש הטוש"ע בסק"ב ס"ב שכתב ז"ל היו שלשה או ארבע שדות בינוניות הרשות ביד הלוה ליתן לו מאיזה שירצה וכו' אך אם הבתים אחת יפה מחברתה אזי בודאי דיש לדון בזה אם ביתו של משכיר שנפלה היתה גרועה כבית הגרועה שביד השוכר אזי השוכר יכול לסלקו בבית הגרועה שבידו שיכול השוכר לומר לו כמו שהיתה דר מקודם בבית גרוע בודאי דהדר להיות דינך כדין מי שדינו לגבות מן הזבורית דמסלקין ליה בזבורית ואם בית זה של משכיר היתה מובחרת מזה הבית הגרוע שביד השוכר אזי הרשות נתונה ביד המשכיר לקחת בית שירצה מיד השוכר ופשוט

ואם כשנפל בית המשכיר ובא להוציא את השוכר ממנו אמ"ל השוכר אני מוכן להעמיד לך בית אחר שאינו שלך ותנחיני בזה פשוט שאין בדברי השוכר כלום דהואל ונפל בית של משכיר והדר דינו של זה הבית השוכר ביד השוכר דהדין הוא לפנותו הדר דינו כאלו אין הבית זה מושכר ביד השוכר דהוי כאלו כלו יומי השכירות וא"ך פשוט שאין יכול לדחותו מביתו והגם שאין זו צריכה לפנים יש להביא דוגמת ראיה ממ"ש הטו"ר בס' שכ"ג ס"ב ז"ל דאין החוכר שדה מחבירו יכול לומר למחכיר אקנה לך חטים מן השוק ואתן לך אלא נותן לו מתוכה בין יפות בין רעות עכ"ל ופסקו הש"ע שם הרי לך דאפילו החוכר רוצה לסלקו ביפות מחטים של שדהו עכ"ז יכול זה החוכר לומר בשל שדה אני חפץ וא"ך מכ"ש בנדון זה שיכול לומר איני דר אלא במקומו וחן מק' על בעליו ואין לחלק ולומר דשאני התם הואל ומשעה ששכר לו היה שעבודו על אותו שדה לקחת ממנה חכורו לכך אין החוכר יכול לדחותו לקנות לו מן השוק לא כן בכאן הואל ולא היה דר בבית זה והיתה בידו בית אחרת ולא היה לו שעבוד על זה נימא דיכול לדחותו אצל בית אחר ולומר לו הריני מוכן להעמיד בית אחר זה אינו דסוף סוף זיל בתר טעמא בדין החכירות למה אין החוכר יכול לסלקו אפילו ביפות משום דהמחכיר יאמר לו בשלי אני רוצה להתפאר בחטים שלי גם כאן הואל והדר שעבודו על האי ביתא להוציא השוכר ולדור הוא שם יכול לומר אין רצוני אלא להתנאות בשלי ותו לא מידי ודו"ק

שם נפל בית המשכיר וכו' ואם נפלה בית הלוקיח עיין בתשובותי בס' זיי"ן שם הארכתי בפלפול ולבסוף העליתי דיש לתפוס כמאן דס"ל דהלוקיח מוציאו יע"ש באורך והן היום בא לידי ספר ערך השולחן וראיתי למנ"ר שעמד בזה והביא סברת הפוסקים בזה ומדבריו נראה דדעתו נוטה דהלוקיח מוציאו יע"ש ודו"ק

סמ"ע סקט"ז יכול להוציא השוכר וכו' כיון דאין שכירות פחות משלשים יום ע"ך ראיתי להרב נתיבו"ת המשפ"ט בס' ק"ח שהביא דברי הסמ"ע אלו וכתב עליהם דמה שכתב הסמ"ע הוא סותר למ"ש הוא עצמו בסק"ו יע"ש ולענ"ד אמרתי דאין כאן שום סתירא דמ"ש כאן הסמ"ע דאין שכירות פחות משלשים יום הוא מיירי