פעמוני זהב חלק ב שכא

חודש כדי שיקבץ הקפותיו בלי שום דין ודברים וסוף סוף כשיגיעו תשלום הי"ב חודש תוך ימי החורף הרי יכול לומר לו אין לי מקום אנה אלך הואיל ואין זה זמן הפנוי של דירה ומן הראוי היה להם לתקון נוסף על הי"ב חודש עד שיעברו ימי החורף אלא ודאי דדין ימות החורף לא נגע ולא פגע בדין החניות וכבר כתוב אצלי משם הרב המעולה מוהר"ר יוסף בירדוגו זלה"ה שכתב לי מה שהיה דן איהו בדין החנויות והסכים על ידו הרב המופלא עט"ר מו"ח כמוהר"ר יששכר אצראף זלה"ה. ועיין שם בתשובתי שהבאתי דבריהם ומדבריהם תלמד דשוים הם לטובה דאין דין יומי החורף בחנויות וק"ל

ש"ע ס"ז כשם שהמשכיר וכו' כך השוכר וכו'. עיין בס' זכו"ל או"ש ובס' מהריט"ץ שאלה פ"ט ובס' מש"ה או"ש סק"ט ובס' כר"ח שלו ובס' ויאמר יצחק בלקוטיו מדין משכיר שאמר לשוכר מתוך כעסו תריק הבית ומחלתי לך והוא בתוך יומי השכירות אי מהנייא אמירה זאת או לא ע"ט. ועיין גוא"ל בסימן זה סק"ב ומש"ה אות שי"ן ובסמ"ע ס' שט"ו סק"ב וראיתי להרב המשבי"ר זלה"ה שכתב וז"ל ונ"ל אני הכותב דאם הלך השוכר ע"פ דבור המשכיר ויצא מן הבית והשכיר בית אחר שאינו יכול לגבות ממנו השכירות דכיון דאדעתא דידיה השכיר בית אחר לא יפרע שתי שכירות כן ראיתי להרב המשבי"ר זלה"ה הובאו דבריו

וכן ראיתי ג"כ להרב צרור החיים בלקוטיו שכתב כן משם הראשונים יע"ש. ולי איש צעיר שחלוק זה יש לו סיוע מדברי הבאה"ט סו"ס ט"ל דכתב שחייב המלוה לשלם שכר הסופרים ששלם הלוה יע"ש. ועיין מ"ש מור"ם סו"ס של"ג דמחילה מתוך כעס לא הוי מחילה יע"ש ודו"ק

שם במור"ם או יעמד אחר במקומו וכו'. עיין להרב מוהרי"ע ז"ל במנהגי השכירות סיו"ד ששם כתב בדין אם המשכיר לא הודיע לשוכר בזמן שצריך להודיע כגון קודם שלשים או שלשים קודם החג ואח"כ בא המשכיר להוציאו אחר ימי החג והשוכר אומר לו. היה לך להודיעני והמשכיר אומר לו אני הזמנתי לך בית אחר לדור בו לא מהני זה למשכיר יע"ש מילתא בטעמא בין השוכר דפסק כאן שיעמד לו אחר במקומו לבין השוכר שאין המשכיר יכול להעמיד לו בית אחר והחלוק פשוט לעין כול וק"ל

ש"ע ס"ט מה שאמרנו וכו' אם הוקרו וכו' האי הוקרו לא בעינן עד שיוקרו כל הבתים אלא אפי' בא אדם אחד והוסיף על השוכר הוי כאלו הוקרו כל הבתים. עיין להרב זכו"ל ח"א אות שי"ן והרב שמח"ה לצדי"ק שהוא הרב מהרי"ק זלה"ה בחדושיו למציעא דף ק"א ע"ב שכן פסק ג"כ הרב גו"ר זלה"ה דצריך לקבל או לצאת וק"ל

שם מיהו דוקא דאתרו הכי קודם הזמן אפע"פ שעבר זמן ההודעה אבל אם עמדו בסתם מסתמא דעתם היה על השכר הראשון ע"ך כוונת מר"ן במה דאמר דאתרו קודם הזמן פרושה הוא דהתנו קודם שידור בו דהיינו בשעה שנתחדש היוקר התרה עליו ואמר ליה או שכור בכו"ך או צא מהבית וזהו כוונת קודם הזמן דהיינו קודם הזמן שדר בו אח"כ והוסיף וסיים בדבריו ואפע"פ שעבר זמן הודעה פירוש אפי' יוקר זה היה בימות הגשמים דכבר עבר זמן ההודעה דהיינו שלשים יום קודם החג שהיה צריך להודיעו וא"כ נימא הואל ואינו יכול להוציאו הוא הדין שאינו יכול להוסיף עליו על זה אמר שאפילו עבר זמן ההודעה עכ"ז יכול להוסיף עליו אפילו נתייקרו באמצע החורף ופירוש זה הוא צודק על פיר' הסמ"ע ממש הן אמת דהאי מילת ואפע"פ שעבר זמן ההודעה דכתב כאן מר"ן הם כיתר דמי דהא כבר כתב בתחלת הסעיף מה שאמרנו שאין המשכיר יכול להוציאו עד שיודיענו מקודם וכו' איזה קאי על השלש' שצריך ליתן גם בימות הקיץ ועל כל יומי החורף ועליהם קאי דאם הוקרו צריך לקבל היוקר ותו לא הוה צריך למכתב עוד אפע"פ שעבר זמן ההודעה דכוונתו לומר שנתייקר בתוך יומי החורף שהרי מניה איירי אלא נראה דאגב דכתב כאן דוקא דהתנו הכי קודם הזמן דהיא מילתא המביאה לידי טעות למטעי בה ולפרש איזה פירוש זר כמו שיש להשתבש לזה סיים ואפע"פ להסיר השבוש וכו' ואח"כ סיים מר"ן אבל אם עמדו בסתם מסתמא דעתם על השכר הראשון ע"כ. כוונתו לומר דמה שאמרנו דצריך להוסיף בדמי השכירות אם הוקרו דוקא אם התרה עליו קודם שידור בחדשים הבאים אבל אחר שדר כבר ודאי המשכיר הזה ידע ומחיל ודו"ק. אחרי זמן בא לידי שו"ת תוש"י למהר"י אלמאליח זלה"ה ח"א סל"ד ושם ראיתי שנתכוונתי בפירוש זה לדעתי דעת עליון ושם ראיתי להרב הנז' דפסיק ותני דדוקא אם בתחלת היוקר בא המשכיר והתרה על השוכר אזי משלם כשעת היוקר אבל אם היה מושכר אצלו בזול ואח"כ הוקר ולא התרה בו עד שעברו איזה חדשים ס"ל דאינו יכול עוד להוסיף עליו דהואל וראה וידע שנתייקרו הבתים ואיהו שתק זמן מה ושוב בא למחות בודאי ידע ומחיל ותמיהא בעיני דלפי דבריו זלה"ה א"כ למה מר"ן סיים בדבריו אבל עמדו בסתם ופירשה הסמ"ע דהיינו אם כבר דר בו הו"ל להשמיענו רבותא דאם אחר שנתייקרו זמן מה בא להוסיף עליו ואינו יכול ואפי' עדיין לא דר בחדשים הבאים וזה רבותא טפי ואיהו ז"ל יש שם קצת דוחק יע"ע אחרי מופלג זמן רב נדפס ספר משי"ש למוה"ר ר"ב המלאך זלה"ה ושם ראיתי לו בס"ס רע"ז שכתב וז"ל שאלה משאלי ראובן השכיר ביתו לשמעון בקיץ והוקרו הבתים ולא הוסיף עליו ובימות הגשמים אמ"ל תן לי כשער היוקר תשובה אנו לית לנו מנהג להשכיר בכל טינפוראדא ואין לנו עסק עמ"ש בש"ע סימן שי"ב והם שנהגו כש"ע פשיטא שיכול וכמ"ש הסמ"ע שם ודוקא אם כבר דר אינו יכול לגבות ממנו למפרע וזה פשוט אלא לפי שפסק להם חכם אחד דכיון שנתייקרו ושתק שוב אינו יכול להוסיף והארכנו בסתירת דבריו מה שאינו חדוש להעלותו על ספר עכ"ל. וברור בעיני דדבריו אלה הם נגד מהר"ר יוא"ל זלה"ה שכתבתי ובודאי דכוונת הרב נלע"ד היא כמ"ש אני עני וששתי כעל כל הון ודו"ק

ש"ע מור"ם ס"ט מי ששכר בית לחבירו והיה אוהבו ונעשה שונאו אינו יכול להוציאו ע"ך. לכאורה היה נראה דדין זה היה צ"ע אם יש לפסוק כדברי הג"ה זאת לפי מה שמצאנו להרב"י בסימן זה מחס"ג שכתב וז"ל מצאתי כתוב על