פעמוני זהב חלק ב שכ

ודוגמא לזה ראיתי בזמן שנותנים הב"ד לפירעון ההלואה כמ"ש בסימן ק' יע"ש שכתב הרב פת"ש משם שער המשפט דאם תבעו לאחר הזמן אף שתבעו בינו לבינו בלי עדים רק שהלוה מודה בדבר אין נותנים לו זמן אחר כמבואר סע"ג סי"ד בהג"ה לענין משכון והוא הדין הכא ואם הלוה כופר שלא תבעו מקודם צריך לישבע על זה הסת דהא נשבעין על תביעת הזמן יעו"ש. וממנו יש ללמוד גם לכאן דאין לחלק ביניהם כלל וק"ל

שם צריך להודיעו וכו' ואם הודיעו והתרה עליו כמו שעושים בני אדם שאומרים לשוכר אם תתעכב יותר ולא תצא הרי היא לך בסך פלוני בכל חודש מה דינו. ראיתי להרב משי"ש בח"א סמ"ט שכתב וז"ל. אחד דר בחצר חבירו ובא והתרה בו צא מחצרי ואם לאו הרי היא לך בסך גדול וזה אומר לו שהוא מוכן לצאת ולא יצא נראה שאינו חייב כי אם בסך שהיה שוה כנ"ל ע"כ פסק הרה"ג ר"ב המלאך זלה"ה ועל זה שם נמצא הג"ה אחת סמוכה ז"ל נ"ב טעם לסו"ד דרב המבי"ן ז"ל בחדושיו על הש"ע דנקרא פני מבין שהוכיח מהש"ע סקפ"ה ס"א דבשוכר כהאי גוונא חייב וסיים ויש לדחות יעק"ב ע"כ ובאמת דדברי הרב הגם דלא הביא סעיד וסמיך לזה באמת אין זו צריכה לפנים דהואיל וביום ההתראה אמר שאינו רוצה לדור עוד באותו סך והוא מוכן לצאת הגם שאח"כ דר שם לא הוי אלא כמי שדר בחצר חבירו שלא ברשות דאין חייב לשלם לו אלא כדין מה ששוה ולא יותר והגם שהתרה בו מה מעלה ומה מוסיף התראתו הגע עצמך מי שגזל מחבירו חפץ או שום דבר ובשעת גזילתו התרה הנגזל בגזלן ואמר אם לא תחזיר גזילתי ותעכב אותה בידך אם תגבר ידי לגבות ממך הרי היא לך בסך פלוני יותר מכדי שוויה האם נאמר שיתחייב הגזלן לשלם לו כמו שהתרה בו. זה אינו דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה אמרו ותו לא מידי

גם מה שרצה הרב המגיה הוא המבי"ן ז"ל לחלוק ולומר דבשוכר יהיה חייב מדינא דהש"ע סקפ"ה ס"א ואח"ך כתב הרב דיש לדחות באמת דאין לחלק מטעם הנז"ל ואין ראיה מההיא דסי' קפ"ה ס"א דהתם הואל ומסר בידו החפץ ואמר לו שלא ימכרו אלא במנה והלך ומכרו בחמשים התם שאני הואל וגזילה מעיקרא שחביב הוא בעיניו ששוה בעיניו מנה א"ך הו"ל כמזיקו במה ששוה בעיניו החפץ לכך חייב לשלם לו כל המנה זהו מה שנראה לחלק ודו"ק

שם צריך להודיעו שלשים יום לא בעינן עד שיכלה הזמן ששכרה לו כגון אם שכרה לחודשים דסתם שכירות שלשים יום אם אחר יום או יומים שנכנס לה בא והתרה בו של סוף שלשים יום יצא מי אמרינן דאין יכול להתרות בו תוך הזמן שהיא שכורה גביה או נימא אפילו תוך יומי השכירות יכול להתרות ולסוף שלשים מיום ההתראה יכול להוציאו ונראה שיש לפשוט ספיקא דידן מדברי מר"ן דסימן זה ס"ו שכתב וז"ל קבע לו זמן שלשים יום לפני החג אם נשאר מהשלשים אפילו יום אחד אינו יכול להוציאו עד מוצאי חג הפסח והוא שיודיעו שלשים יום מקודם ע"כ הרי לפניך דהודעה שמודיעו היא בתוך יומי החורף וכמ"ש בטו"ר בפירוש דהיינו שיודיעו מקודם מט"ו באדר יע"ש הרי לפניך הגם דלא מגיע יומי הקיץ אלא עד יומי דפסח עכ"ז מהנייא ההודעה מתוך יומי החורף וגם לענין מי ששכר לשלם יום יכול להתרות ימי השלשים ופשוט ומה שהביאנו לידי ספק זה הוא הואיל וראיתי למור"ם בס"ק ס"ב שכתב שם וז"ל ואפילו בא ותבע שלשים יום קודם הזמן מ"מ צריכם ליתן לו שלשים יום מיום הזמן ע"כ וא"כ יש לטעות בזה דיש לחלק בניהם דבשלמא התם הואיל ונתן לו המעות להסתחרר בהם פשיטא דלא מהני אותו זמן של יומי ההלואה דהא נתינת הזמן בהלואה הוא לבקש ולמכור מה שתחת ידו ולכך הוא לא ירצה למכור ולקבץ המעות ולבטל העסק מן המעות לכך צריך להשלם יומי העסק ואח"כ נותנים לו זמן לקבץ המעות ולא יבטל עסקו ביומי ההלואה אבל בקרקע שהיא שכורה ונותנים לו הזמן מתוך יומי השכירות ודאי דעולים לו הימים של השכירות ליומי ההתראה דמה הפסיד יש לו דהא כל עקר הזמן הוא כדי לבקש לאיזה מקום שילך לדור ולא יהיה משולך וא"כ מה לי יהיו הימים בתוך יומי השכירות או לא לא כן בזמן ההלואה יש פסידא ללוה כדאמרן וק"ל

שם אינו יכול להוציאו עד שיודיעו שלשים יום וכו' אינו יכול להוציאו מהחג עד הפסח ע"כ עיין להרב מש"ה אות שי"ן סקע"ח ולהרב זכו"ל אות שי"ן שהביא סברת הפוסקים דס"ל דאם אינו משלם השכירות יכול להוציאו באיזה זמן שירצה דאדעתא דהכי לא השכיר לו וק"ל

וראיתי להרב ק"פ באות שי"ן סצ"ב שכתב וז"ל אם אינו פורע השכירות ואין מידו מציל כפי תנאו נראה פשוט דיכול להוציאו תוך זמנו עיין מהרי"ט וכו' מדבריו אלו נראה דוקא במקום שאין מידו מציל אבל אם השוכר יזמין ערב על העתיד הגם דאין לו מה לשלם מה שעבר מסתברא דאין יכול להוציאו כי מה שעבר אין ומה יתקן בהוצאתו זהו משנלע"ד ופשוט וק"ל

מי שמכר לחבירו קרקע בהטבה באופן זה דהיינו מהיום ועד סוף שלשה שנים לא. יוכל לפדותה וביום תשלם השלשה שנים אם יבוא באותו יום הטיב חסדו וימכירנה לו ואם לאו שוב לא יפדה עיין תשובתי סקכ"ח ששם העליתי דזה הוי כמי ששכר לזמן דאין צריך הודעה וגם בימות החורף יכול להוציאו אם יומי הפדייה הגיעו באמצע החורף

ובדין שומא הדרא או מי שעשה משכונה דסורייא כדרך שאנחנו עושים דהיינו שמיום המשכונא עד זמן פלוני לא יפדה ואח"כ יפדה בזמן שירצה ובא לפדותה תוך יומי החורף הבאתי שם סברת הפוסקים דצריך הודעה שלשים יום ואינו יכול להוציא תוך ימי החורף ע"ש מילתא כטעמא וק"ל

ש"ע ס"ו קבע לו וכו' וחנות וכו' בתשובתי ס"ן שם פסקתי בהאלחוואנת שיש לנו במקום המיוחד לישראל הנקרא בלשון ערבי האלמאלח ודאי דאין צריך י"ב חודש ע"ש מילתא בטעמא אלא ששם נשאר אצלי בספק לענין אם יכול להוציאו תוך ימי החורף ושם צדדתי והן היום נראה לי מכאן מדיני סעיף זה שפסק דנותנים לו שנים עשר חודש משמע אפילו יגיעו תשלום השנים עשר חודש תוך ימי החורף צריך הוא לצאת ובאמת אי אמרינן גם על החנות מגיע דין זה דתוך ימי החורף הרי יש להקשות הרי צריך לתת לו י"ב