פעמוני זהב חלק ב שיט

רמי אלא על המשכיר והאמת לא כן הוא וכמו שתראה בפסק הש"ע ס' של"ח ס"ד ומדברי הסמ"ע שם דמשם באירה דמזונות על השוכר וכן נראה מדברי מר"ן סש"י ס"ד ומדברי הסמ"ע שם יע"ש. אלא נראה דכאן ג"כ איכא למימר הגם דהמזונות הם על השוכר יכול השוכר לומר למשכיר אין רציני להכביד על הבהמה אלא עליך מוטל לקנות מכל מלון ומלון ועלי לשלם במטבא או יש לומר דכאן איירי במקום שיש מנהג דהמשכר נותן המזונות או בדהתנו ביניהם ודו"ק

סעיף זיי"ן מור"ם הלוקח חמורו וכו' הוי כשואל והוי גזלן ע"ך. ולענין אם צריך לשלם שכר החמור הרי שם בסימן שס"ג ס"ג נתבאר דינו דאם לא פחיתה פחת שאינו חוזר אומר הרי שלך לפניך ואם פחתה פחת שאינו חוזר הרי שם מבואר דיני כדין התוקף ספינתו עיין בטור שכתב ספינה או מטלט' וגם החמור כוותייהו דדינו הוא הואל ולא קיימא לאגרא וירד שלא ברשות דהדין הוא שישלם לו הפחת אך בנדו"ד הואל וירד אדעתא לשלם שכר החמור אפילו הוא אינו קיים לאגרא יש לצדד שאפילו לא פחתו צריך לשלם וכמ"ש בס' שס"ג ס"ח יע"ש וק"ל

שם ואם החמור עומד לשכור וכו' לא גזלן וכו' בזה ג"כ הדר דינו כדין ספינה האמור בס' שס"ג ס"ג דאם נפחת משלם פחת אם ירצה בעל החמור או אם ירצה יקבל שכרו ואם לא נפחת פשוט דישלם לו ג"כ שכרו דהואל ולא מקרי גזלן מכ"ש אתי מדין חצר דקיימא לאגרא שאינה נגזלת ופסק שם הש"ע בס"ו דאפי' הוא גברא דלא עביד למיגר חייב ליתן שכר מכ"ש זה דעביד למיגר ודו"ק

שם ומיהו אם מיחו בני ביתו וכו' בזה הדר דינו ג"כ לענין שכירות לדין הגוזל בהמה בסימן שס"ג ס"ג ולדין התוקף ספינתו האמור שם יע"ש

ולא דמי התוקף עבדו האמור שם בס' שס"ג ס"ג דאם בטלו ממלאכתו משלם לו שכרו יע"ש דשאני עבד הואל ודין קרקע יש לו כמ"ש בס"א ובסמ"ע סק"ג יע"ש א"כ לא יוצדק בו גזל והוי כדר בחצר חבירו דקיימא לאגרא דפסק שם ס"ו לא כן חמור דדינו כמטלטלין אומר לו הרי שלך לפניך אך הואל וירד אדעתא לשלם השכירות כבר מלתי אמורה דיש לצדד לחייבו בשכירות כמש"ל ודו"ק: סימן שי"ב

ש"ע ס"א המשכיר וכו' ואפילו העני וכו' עיין בית יהודה ח"ב ספ"ב ועיין גושפנקא דמלכא דף ס"ט יע"ש ועיין להרב תורת חסד ס' ועיין להרב דב"מ סע"ט

שם אינו יכול להוציאו עיין גוא"ל שכתב וז"ל אפי' השוכר מקלקל החצר הדמים הוא שנתחייב לו דבר"י ריבו"ת קס"א ע"ך. ועיין בב"י ריש סימן שט"ו מ"ש בדברי המגי"ד ודו"ק

ש"ך סק"ג עד שישלם זמנו אבל יכול להשכירו לאחר תוך זמנו לכשיגיע הזמן תשובת מבי"ט ע"ך. לא ידעתי למאי נתכוון הש"ך בדין זה שהביא משם המבי"ט אי נתכוון להשמיעינו חדוש דיכול להשכירו תוך זמן שכירותו לאפוקי מסברת הפוסקים דפליגי וס"ל דאינו יכול להשכירו משום דהואיל ומושכר הוא ביד אחרים הוי כמי שאינו ברשותו והדר דינו כאומר שדה זו לכשאקחנה תהיה קנוייה לך דלא קנה זוהי סברת מהרשד"ם והרב דבר משה הביא דבריהם הרב זכו"ל בח"א ובח"ב אות שי"ן יע"ש. ועיין להרב מש"ה מה שהביא מענין זה ע"ש וא"כ אם אמור נאמר דהש"ך הביא סברת המבי"ט זאת לומר דקנה תוך ימי השכירות אי לזה נתכוון למה הוצרך להרחיק עדיו הרי מר"ן הכי פסיקא ליה שהרי פסק כאן שאם שכרו לזמן אפילו העני וצריך למוכרו לאחר אינו יכול להוציאו והמקח קיים ולוקח צריך להניחו וכו' הרי במוכרו תוך הזמן של השכירות קאמר דהמקח קיים א"כ הוא הדין לענין השכירות ודאי יכול לשוכרה אלא נראה דמה שהוצרך להשמיעינו הש"ך הוא אפילו מי שלקח תוך ימי השכירות יוכל לשכור לאחרים אפילו היה זה הלוקח עדיין לא החזיק יכול לשוכרה לאחריני הוצרכתי לכתוב ולברר לדעתי פירוש דברי המבי"ט הואיל וספר המבי"ט אינו בידו לראות הדברים במקומן ודו"ק. שוב ראיתי בפת"ש ססט"ו שהאריך בדין שכר ביתו תוך ימי שכירות הראשון ע"ש וק"ל

ש"ע ס"ה המשכיר ביתו וכו. והמשכיר אוצר לחבירו ואינו דר בו אלא מניח בו כליו אי הוי דינו כדר בו וצריך הודעה או לא. עיין להרב זכו"ל ח"ב א"ש שהביא שהרב כס"א נסתפק והניח בצ"ע ומזה נמשך לי אני לדון בעוני לפי ראות עין הדיין אם לא מטי הזיק וצער לשוכר יכול להוציאו ודו"ק

שם צריך להודיעו וכו' מי שהיתה בידו קרקע שכורה מגוי וקנאה ישראל אחר זה הקונה מוציאו ואינו נותין לו שום זמן זכו"ל אות שי"ן משם כנה"ג יע"ש. והואיל והדברים באו בקיצור ואין ספר כנה"ג בידי לראות הדברים במקורן על זה לכאורה עמד לנגדי פסק הש"ע דס' קנ"ד סי"ח דפסק שם ז"ל דלא אשכחן דקאי ישראל במקום כותי אלא לגריעותא ע"כ וא"כ גם כאן למה לא דינין ליה כדין ישראל מישראל לתת לו זמן אבל באמת עיין בפסק הש"ע בס' מ"ה סי"ז ובמה שכתב הסמ"ע שם ליישב ההוא דינא דסמ"ה ודסימן ס"ז סכ"ה עם פסק הש"ע דסקנ"ד. גם עיין בדברי הסמ"ע בסקנ"ד סקמ"ה מה שמיישב פסקי הש"ע דסי"ח עם סי"ט ומזה ירוח לך דבנדו"ד שהיתה שכורה בידו קרקע מיד הגוי ובדיניהן אין נותנים זמן אליבא דכ"ע אפילו לדעת הש"ע דפסק בסקנ"ד הנז"ל בכאן יודה הואיל ועקר זמן שנותנים לשוכר אינו אלא מצד רחמנות שלא יושלך לחוץ לכך מצד רחמנות נתנו לו זמן ואין שום הזיק ופסידא מטי לשוכר כי אם קצת צער לכך העמידו על קו הדין במי שקונה מגוי וק"ל

שם עד שיודיעו וכו'. הגם שמצאתי ראיתי להסמ"ע סק"ז שכתב וז"ל ואמר לו צא מביתי הב"ד אומרים לו צריך שתניחיהו שלשים יום וכו'. אל תדקדק לומר שצריך שתהיה ההודעה על ידי ב"ד הלאו הכי לא. דזה מילתא בלא טעמא ולא נקט בלשונו של הסמ"ע הב"ד אומרים לו אלא לענין שהב"ד יפסקו לו שלשים יום אבל כל שהודיעו אפילו בינו לבינו מהני