פעמוני זהב חלק ב שיח

ש"ע ס"ח הנוטע וכו' והסופר שטעה בשטרות ומקיז דם ומלמד וכו' ולענין תשלומין. עיין מ"ש מר"ן בב"י סשפ"ו דאינו משלם ופסקו מור"ם ג"כ בס' שפ"ו ס"ג יע"ש. וכן ראיתי להרב בני' חיי' בס' זה שכתב כן משם הרב בב"י סשפ"ו כמ"ש יע"ש: הלכות שוכר סימן ש"ז

ש"ע ס"ו השוכר פרה וכו' י"א שהוא פטור דאין שבת וכו' ויש מחייבין וכו'. הגם דלפי הכלל המסור בידינו דנקטינן כסברא אחרונה הואיל והביא המחלוקת בשם י"א וי"א עכ"פ הואיל ומור"ם הכריע כסברא ראשונה הכי נקטינן וכמו שפסק הרב עדות ביהוסיף בספרו הבהיר בס' דבמקום שהכריע מור"ם הכי נקטינן ומה גם בנדו"ד דמור"ם ס"ל דהש"ע עצמו כך דעתו לפסוק כי"א קמא הואיל ודין זה דמי לנכחש הבשר דפסק מר"ן בריש סימן ש"ס דאין שבת בבהמה וכך פסק הטו"ר והש"ע א"כ הרי חזר מר"ן וגילה דעתו דהדין הוא כי"א קמא והגם דהסמ"ע סק"י חלק על מור"ם וכתב דשאני דינא דנכחש הבשר מהאי דינא אין לנו אלא דברי מור"ם ובפרט הרי הש"ך דחה חלוקו של הסמ"ע א"כ ודאי כהכרעת מור"ם נקטינן. ועיין גם להרב פת"ש בס' ש"י סק"ב דשם הקשה דברי מר"ן דסתראי נינהו דכאן פסק דאין שבת בבהמה ושם פסק אפי' עכבו נהר חייב לשלם א"כ סתראי נינהו ע"ש קושייתו וישובו וממנו תראה מדחשיב להני פסקי כסתראי ש"מ דדעתו הוא דמר"ן דעתו היא כי"א קמא וכהכרעת מור"ם ותו לא מידי ודו"ק

שם סעיף וא"ו השוכר פרה וכו' י"א וי"ח וכו' עיין להרב מאמר קדשין שכתב משם הב"ח דכמו מחלוקת כאן כן מחלוקת בשומרים יע"ש. ועיין בספר פת"ש מה שנוגיע לדין זה וק"ל: סימן ש"ח

ס"א מור"ם י"א דוקא לכתחילה וכו' ויש חולקין וכו' ולכ"ע אם מנהג וכו'. לכאורה נראה דיש להסתפק בדין זה היכי לדיינו דייני בהאי דינא דהגם דקי"ל דלעולם נקטינן כי"א בתרא וא"כ נראה לכאורה דיש לנו לפסוק כאן כדעת היש חולקין שהביא מור"ם באחרונה אלא דיש לנו להסתפק הואיל ומור"ם כאן אחר שהביא סברת י"א בתרא הוסיף לכתוב ולכ"ע אם מנהג להתייקר וכו'. א"כ מחזי דדעתו נוטה אדרבא לפסוק כי"א קמא ועל זה ספיקה נקיט ואתי

אך באמת בודאי דאין לנו לפסוק בזה אלא כהכרעת הש"ך כאן בסק"א שמכח קושייתו על מור"ם הוכרח להכריע דכאן דבר מר"ן ומור"ם בדאמר השוכיר להשכיר לו לרכיבת איש והואיל והמשכיר לא קפד להתנות פטור אבל אם המשכיר הוא שאמר שהוא משכיר לו לאיש היינו דינא דמר"ן דס' ס"ט ס"ג דחייב וחלוק זה של הש"ך כך מוכח מדברי הסמ"ע ג"כ כאן סק"ג דכך הוא ג"כ מפרש דברי הש"ע דמיירי בשוכר הוא דאמר לרכיבת איש ולא במשכיר דכך פירש בסק"ג וכתב ז"ל אינו חייב לשלמו וכו' אע"ג דזה השוכר אמ"ל שירכוב עליה איש וכו' הרי לך דגם הוא מפרש בדיוק דדוקא באומר שוכר מיירי כמו שמוכח מדבריו יע"ש. וכן חזר ופירש שיחותיו ג"כ בסקי"א ששם חלק בפירוש בין שאמר שוכר לאמר משכיר יע"ש וא"כ איכא דגם מור"ם לזה נתכוון כאן אחר שהביא י"א וי"א חזר וכתב ולכ"ע אם מנהג וכו' נימא דגם הוא כוונתו לחזור ולהכריע כאן כדעת י"א קמא הואיל ובכאן באמר שוכר איירי

ומה גם הואיל ומצינו למר"ן בב"י בסוף סימן זה הביא סברת תלמידי רשב"א דמחלקי בין אמר שוכר לאמר משכיר ואיהו ז"ל הכריע כוותיהו אין לנו לזוז כלל מדבריו וכמו שהביא הרב ויאמר יצחק זלה"ה בלקוטיו משם אשלי רברבי אשר אנחנו שותים בצמא את דבריהם שכתבו דכך קבלנו עלינו דאזלינן בתר הכרעת מר"ן בב"י אף על הדבר שהכריע כן בב"י אפילו לא ערכו על השולחן מדבריו לא נזוז מהכרעתו בב"י או בש"ע יע"ש בלקוטיו בספרו דר"ט ע"ב וכן ג"כ ראיתי להרב שד"ה האר"ץ שכתב כן יעו"ש בספרו וא"כ הואיל והרב"י בביתו הנאמן הכריע דבמקום דאמר שוכר פטור כוותיה נקטינן אפילו אי הוה מור"ם פוסק בפשיטות כדעת הי"ח כאן עכ"ז הואיל ומר"ן בב"י לא כן היא דעתו בתר הרב"י אזלינן הואל וקבלת רבותינו היתה על הש"ע וב"י דשקולים הם ושניהם שוים לטובה ודאי כמו דאזלינן בהכרעתו בש"ע נגד מור"ם הוא הדין דאזלינן בהכרעתו בב"י אפילו נגד מור"ם ופשוט מכ"ש בכאן דנראה דגם מור"ם עצמו הגם שהביא סברת יא' וי"ח הואל וחזר והוסיף ולכולי עלמא וכו' ברור דלא היתה כוונתו אלא להכריע כי"א קמא כמו שכתבנו וא"ך הכי נקטינן והגם שראיתי כאן להטו"ז שכתב ז"ל ויש חולקין נראה דכן קי"ל וכן משמע פסק המחבר בס"ה. בהוסיף על משאו ע"ך אין מדבריו סתירה למ"ש שהרי תשובתו בצדו במה שכתב מנ"ר ז"ל דכן פסק המחבר בסעיף הא' וכו' הרי המדמה דין זה דס"א לדינא דס"ה ומצינו להסמ"ע סקי"א דפירש דברי מר"ן שם דבהתנא משכיר איירי וא"כ יש לומר דגם הטו"ז כך מפרש דברי הש"ע כאן דס"א דבהתנא משכיר איירי ואז דעתו שוה גם הוא ז"ל לכל מאי דכתיבנא ופשוט וק"ל

ש"ע ס"ג השוכר את החמור וכו' וכן יש לבעל החמור להניח עליה תבן ושעורים יתר על כן השוכר מעכב וכו'. לכאורה נראה מזה הואיל והשוכר מעכב מחזי דמזונות הבהמה לאו על השוכר