פעמוני זהב חלק ב שיז

ועיין מש"ל בסר"ג מדין מי שקנה מחבירו סחורה בחליפין וכו'. ונשאר הסחורה מונחת בבית המוכר אי הוי המוכר שו"ש או ש"ח או על כלל לא עמש"ל. ועיין עוד בס' זי"ע סמ"א ודו"ק

ש"ע ס"ד המולך חטין בשכר חייב וכו'. הגם דאיכא מחלוקת הפוסקים דלדעת הרשב"א והרמ"ה ז"ל הביא דבריהם הרב מש"ה או"ט דס"ל להני אריוותא דאם עדיין לא נתן לו שכרו פטור יע"ש אנן כסתמא דמר"ן קי"ל ולא נזכר חלוק זה במר"ן ומה גם דמדברי מור"ם נראה פשוט דאין לחלק כלל דהא סיים כאן וכתב והטבחים שלוקחין הכרכשות מן הכשרות מקרי שכר וכו' הרי דעדיין לא נטל השכר דאמתי מטי לידיה הכרכשתא הוא אחר הסחיטה והנתוח של הבהמה ועכ"ז קרוי שוחט בשכר על שם סופו ופשוט הוא וק"ל

שם בשכר חייב וכו' ואם אינו מומחה חייב ע"כ דע לך דלא נתחייבו לא האומן בשכר ולא מי שאינו אומן אפי' בחנם אלא דוקא אם נבל הבהמה וכדומה שאינו אונם אלא פשיעה אבל באופן שהוא אונם גמור פטורים והאופן מ"ש התשב"ץ זלה"ה בח"א סקי"ג ששם פסק דאם נטרפה הבהמה על ידי בליעת סמנים של עוף ולא פשע הטבח כלל בתפיסת הסמנים יפה הרי זה פטור אפילו נוטל שכר ואנוס רחמנא פטריה וק"ל

בש"ך סק"ח שלוקחין הכרכשות וכו' כתב רש"ל דהוי שו"ש גם על התרנגולים ע"כ. פשוט דבעירינו זאת שיש לנו ארבעה או חמשה שוחטי הבהמות בשכר והם הם השוחטים העופות אך יש מי שלוקחין ממנו שכר על העופות ויש מי ששוחטין לו בחנם פשוט דלמי ששוחטין בחנם לא מקרי שוחט בשכר הואיל ולוקחים שכר מן הבהמות מכמה טעמי חדא דהא יש גלוי דעתא דמה שלוקחין שכר על הבהמות אינו גם על העופות שהרי לוקחין שכר על העופות מכמה וכמה בני אדם ואם באמת שכר הבהמות יפה נחשב גם על שחיטת העוף א"כ למה לוקחין שכר על העופות מאותם בני אדם שפורעים שכר שחיטת העופות מה אלו אף אלו זאת ועוד אחרת וכי שכר שלוקחין מהבהמות וכי הוא מהקהל הן גובין הרי שכר שנוטלים מהבהמות הוא מהקצבים וא"כ למה שכר שנוטלים מהקצבים יהיה נחשב לקבול שכר לשחיטת עופות הקהל מי תלה זב"ז

גם לא יתחייבו השוחטים מטעם אחר דהיינו הרואים אנחנו שכמה שוחטים שוחטים לכמה עשרי עם בחנם הואל ובערב כפור הולכים אצלם לשחוט להם הכפרות וכל עשיר נותן לשוחט ששחט לו מנה יפה וא"כ נימה דמה ששוחט לו בכל ימות השנה הוא על סמך אותה מנה שנותן לו בערב יוה"כ וא"כ יכולים לטעות ולומר דבשכר מחשיב. זה אינו דהא לאו בהכרח גמור הוא דבר זה דענינו רואות כמה עשירי אם יש להם שוחט מיוחד ששוחט לו בערב יוה"כ ובשאר ימות השנה כשמזדמין להם מה לשחוט שוליח העופות לשחוט מאן דהו שמזדמין לו ושוחט לו בחנם משום משוא פנים גם ענינו רואות של פעמים איזה עשיר שולח בשאר ימות השנה לשחוט העופות לשוחט המיוחד לו לשחוט לו ערב יוה"כ ומחזירם לו על פניו לפע' אומר לו שאינו פנוי או הסכין פגום גם לרבות שמעיז פניו ואומר לו אין רצונו לשחוט לי בחנם ובשביל צריך אותו עשיר לשלוח לו המעות כדי שישחוט לו ולפעמים הולך אותו שליח של העשיר אצל שוחט אחר שאינו רגיל לשחוט לאותו עשיר ערב יוה"כ ואותו שוחט שולח ידיו ושוחטם בחנם גם ענינו רואות שאין בעירינו קביעות גדולה לדבר הזה שענינו רואות שכמה עשרים הגם שיש להם שוחט קבוע לשחוט להם ערב יוה"כ עכ"ז לפעמים כדי שישחוט בעת שיעלה לרצונו באשמורת הבוקר או בעת אחר זה העשיר אינו ממתין עד שיבוא השוחט הקבוע לו אלא יוצא לחוץ הוא ושלחו ויקח מן הבא בידו הן שוחט הקבוע לו או זולתו גם יש הרבה הוכחות לזה הדבר שמהם יש להוכיח דמה ששוחטין להם בשאר ימות השנה לאו משום אותה מנה יפה שנותנים להם ערב יוה"כ ודאי סמכי וא"כ פשוט אפי' לפעמים יזדמין לאיזה שוחט איזה טריפות יוצאות מתחת ידו באיזה עופות ששחט בחנם אפ' יהיו של אותו העשיר שרגיל לשחוט לו ערב יוה"כ עכ"ז השוחט פטור וק"ל. ועיין בס' התשב"ץ בח"א סקי"ג מדינים אלו דעדיפא מזה וק"ל

ש"ע ס"ה וכן אם מצא הסכין פגום והוא בדקו תחלה לענין ממון לא מפקינן מספק עכ"ל. יש להקשות בדינא דסעיף זה דמחזי דבריו סתראי דהואיל ומספיקא לא מפקינן ממונא א"כ אפילו לא בדקו תחלה ושחט בו עכ"ז יהיה פטור מן הממון הואיל ויכולין לומר דילמא בדוקה היתה ובעצם המפרקית נפגמה

אלא דראיתי להרב טו"ז ז"ל ביור"ד סי"ח סק"ח שנתקשה בזה על מאי דפסק שם דאם לא בדק בין שחיטת בהמה לחברתה ואח"כ נמצאת פגומה פסק איהו שם דפטור דלא כלבו"ש ולפי פסקו הוקשה לו מהא דפסק מר"ן כאן דבעינן שתהיה הסכין בדוקה מעקרא אבל אם לא בדק אותה מעקרא חייב ועל זה הוקשה לו מאי שנא והיא קושייתנו ממש ושם תרץ וז"ל שאני התם בס' ש"ז דמבדיקה ראשונה מיירי שהיה הכריח לכ"ע ואין שם ספק שיכנוס עצמו תחלה לכך דכל סכין סתמו פגום וא"כ בודאי פשע. מה שאין כאן שאין כאן אלא זריזות ושם רמז ג"כ מדינא דתרומות הדש"ן שהיא סברא שהביא כאן בשם יש מי שחולק ומחלק בכך יע"ש

ש"ע סעיף וא"ו המראה דינר וכו' והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך לכשאני לעצמי נלע"ד דלא הזקיקו הרי"ף והרמב"ם זה אלא להדיוט דהוא לאו בר סמכא לכך צריך להודיעו דאתכא דידיה קא סמיך כדי לחייבו אבל באומן שמקבל שכר שחייב פשוט דסתמו כפירושו הן מצד שהוא אומן ודאי עליו סמיך הן מצד שנתן לו המעות ודאי כוונתו לסמוך עליו והגם דבלא מעות נמי סומך עליו עכ"פ פטור מהטעם דהואיל והוא אומן מה הוה ליה למיעבד אבל כשקבלו שכר ודאי קבל בשביל האחריות שתהיה עליו זהו הנלע"ד. שוב ראיתי מ"ש הש"ך בסו"ס זה משם הרב מהר"ם ז"ל בד"ב ז"ל ומה שחלק איהו עליו דנראה שהדבר תלוי במחלוקת יע"ש ואחרי מופלג בא לידי ספר התשב"ץ וראיתי לו בח"ב סקע"ד מה שפסק שם ומסגנון דבריו נראה קצת כמ"ש אני עני יע"ש. שוב אחרי מ"ש הרב קצו"ת החש"ן בס' רכז' סקי"א ומ"ש כ"ך בס' זה. ועיין גם כן בנתיבות המשפט' בס"ז דששתי ודו"ק: