פעמוני זהב חלק ב שטו

והוריקן וכו' אזל לה הקביעות ממקומה וא"ך הדרן לדינא דכל הפריש וק"ל

ש"ע במור"ם ס"ך ובמקום בטיל תורה שאין ספרים. יכולים ב"ד לכוף וכו' מדברי מור"ם אלו נראה דוקא במקום שיש בטול תורה אבל שאין בטול תורה כגון ת"ח שיש לו ספרים וחשקה נפשו ללמוד באיזה ספר שאין לו בודאי שאינו יכול לכוף למי שיש לו אותו ספר ליתנו לו ללמוד בו כי בעל הספר יכול לומר מה לך אצל ספר וה הרי אתה תוכל ללמוד במה שנמצא אצלך ופשוט אך באמת אם השעה צריכה כגון, במקום שצריך הדיין לפסוק איזה דין ומוכרח הוא לראות הדין באיזה ספר בזה ודאי כופין למי שיש לו אותו ספר ליתנו למורה לפסוק הדין ממנו כי אין לך בטול תורה יותר מזה כדי להוציא הדין לאמיתתה של תורה שוב ראיתי בספר הנד"מ זה שמו הטוב ד"י השי"ב בסכ"ח שכתב משם הרב חיים שאל ח"ב סל"ח שכתב זל"ה אבל אם בת"ח השואל רוצה פסק אחד להורות הלכה למעשה וסובר דמאותו ספר שיש ביד האחר יתברר הדין אזי כייפינן להשאיל הספר דהוא ובעל הספר יחוש לעצמו שלא יהיה מונע בר וכו' ע"ש עכ"ל הרב חיי"ם שא"ל וסיים עליו הרב המחבר על זה וכתב ונראה פשוט דאפי' הספר דהוא מצוי נמי אצל אחרים מ"מ הנשאל ראשון מחויב למסור הספר ולא יטריח לזקן לילך אחר הזולת ולהתבטל מלמודי וכ"ש כשהוא צריך לקוראה ע"ך לשונו והנה במה שכתב הרב ד"י השי"ב וסיים בדבריו והנשאל ראשון מחויב למסור הספר הגם דלא הביא ראיה לזה בודא דהאמת אתו דיש ראיה לזה ממ"ש מר"ן בש"ע לעיל בסק"ז ס"ו ובס' קי"א סט"ו יע"ש ומשם יתברר לך דכך הוא הדין דבמקום שיש לו תביעה לאדם ויכול לתובעה מאיזה מהם שירצה אין אחד יכול לדחותו אצל חבירו ולו לו מאי חזית דתבעת לי תתבע לאחר או לפחות גורלך תפיל בתוכנו אלא הדין הוא שהרשות ביד התובע לתבוע ממי שירצה מהם

ובדרך אגב הואל ונפקא מינה לדינא אז אמרתי כי טוב הוא לסיים מה שסיים רבינו הרא"ש ז"ל על סיום תשובתו זה שפסק מור"ם כאן דבמקום בטול תורה יכולין ב"ד לכוף וכו' על זה רבינו הרא"ש כתב ובלבד שישומו שלשה שמאים ואם יפחת ויתקלקל שישלם השואל הפחת על פי אותם שמאים ויתן משכון בכדי שומת הספר עכ"ל הרא"ש ובאו דבריו בס' כנה"ג סקס"ג הגה"ט סי"א ועל זה ג"כ סיים הרב החביב וכתב ז"ל ויראה פשוט דהיינו מי שיש לו ספר ואינו מועיל לו שהם מקרא ומשנה ותלמוד ואינו יודע לקרותם הכל לפי מה שהוא אדם אבל אם יודע לקרוא למה ישאיל כלי אומנותו לאחר והוא צריך לו לו בכל שעה ואם אין לו אלא אחד הא ודאי פשיטה כי קאמינא כשיש לו שני ספרים ממין אחד דאפי' הכי אינו מחויב להשאיל השני דשמא יאבד לו האחד או לא ימצאינו כל כך מהרה לא יהיה יושב בטיל עד יבואו לו הספר שהשאיל וצ"ע ע"כ דברי הרב החביב והנה במה שסלק לסוף בצ"ע ואם היה לו שנים דכתב דלא ישאיל שום אחד וכתב צ"ע הנה לכאורה הרואה יאמר דיש ראיה מדיני סדור דבע"ח דקי"ל דאם היה אומן נותנים שני כלי אומנות מכל מין ומין כמ"ש בחומ"ש שצ"ז סר"ג יע"ש א"כ כד דייקת אין משם ראיה דשאני אם יטול בע"ח ולא יניח השני אלא אחד דוקא א"כ כשיאבד לו האחד אבדה תקותו ונמצא בטיל לגמרי לא כן כאן כשיאבד לו האחד אין לו אלא בטלה פורתא איידי דביני, ביני שיביאו לו ספר השאול על כן אין מכאן ראיה ברורה ולזה הצריך עיון הרב ודו"ק: סימן רצ"ג

ש"ע ס"ג המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון וכו' עיין למהריט"ץ בס' רע"ט דפסק כן גם במי ששלח סחורה לחבירו לעיר אחרת למכרה לו ואח"כ ראובן שנשתלחה לו הלך לעיר המשלח והוליכה עמו ונאבדה אפי' באונס חייב ולא אמרינן וגם המשליח שלחה בדרך א"כ יהיה פטור דהוי אבידה מדעת וגם הוא סלקא דעתין לומר דהואיל ושלחה לו למוכרה לו א"כ הרי מוכרח לחזור זה שנשתלחה אליו לשלוח לו דמיה בדרך וא"כ מה לי הן מה לי דמיהן יע"ש כל זה מילתא בטעמא דאין דרכים אלו פוטרין אותו אלא האמת דינו שוה לדין זה דמי שהפקיד דפסק כאן הש"ע וק"ל ממה שנוגיע לזה ג"כ בס' וי"צ סל"ג ודו"ק: סימן רצ"ד

ש"ע ס"ו נגנב הפקדון וכו' עושה דין וכו' עיין בסמ"ע בס' ש"ה שמקשה דברי מר"ן אהדדי יעו"ש ומי שנגלו לפניו תעלומות לב הוא יודיע שכוונתי לישב והואיל ואח"ז ראיתי להרב עדו"ת ביהוסי"ף סס"ב שכתב כן על כן אמרתי להעתיק דבר בשם אומרו ז"ל אב"א ולכאורה נלע"ד דשפיר עבד מר"ן ז"ל בזה דגבי ש"ח הניח הדברים כפשט לשון הרמב"ם דעושה דין לטרוח בעלמא וגבי ש"ש חזר בס' ש"ה ופירש דבריו דעושה עמו וכו' הנז' בס' רצ"ד ס"ו גבי ש"ש היינו לשלם לבעלים ונפרע הוא מן הגנב וטעמא דמילתא כההיא דרועים ומקלות דמציעא פרק הפועלים רצ"ג ע"ב דאמרינן התם ש"ח בחנם שו"ש בשכר ופריך והיכן מצינו בש"ש שחייב באונסין ומשני דהדר שקיל דמיהן מבעל הבית ע"ש ואיתא בחומ"ש ס' ש"ג ס"ח הכא נמי הכא גבי ש"ח שייך מ"ש הרב המגי"ד אינו מן הדין שיתחייבו הם לשלם האונסין אפילו על מנת ליטול אח"כ אבל גבי ש"ש הרי מצינו בו שחייב לשלם מכיסו והדר שקיל דמי גבי רועים ומקלות וה"ה הכא גבי הוכר הגנב כל מקום לפי ענינו גבי רועים ומקלות שקיל דמי מבעל הבית וגבי הוכר הגנב שקיל דמי מגנב ובשתיהם מוטל עליו להוציא תחילה מכיסו עכ"ל הרב הנז"ל

שם במור"ם ראובן המציא וכו' עיין להרב מהרנבו ז"ל בספרו ח"ב סכ"ב