פעמוני זהב חלק ב שיד

לע"ד דאין כאן קושייא על הסמ"ע דודאי לדעת הסמ"ע עקר החילוק המוסבר בעינו לחלק בין דמי אבידה לדמי פקדון הוא כמ"ש כאן בסמ"ט בסרצ"ב בס"ק זה דכן מצינו לו שגילה דעתו בסימן זה בפרישה שכתב ז"ל ואף לדעת הרי"ף והרמב"ם שפסקו בדמי אבידה וכו' שאני הכא דתשמיש דמי פקדון גרע וכו' אשר"י בשם הראב"ד ותרצו עוד בענין אחר אבל זה כתבו לעקר עכ"ל. מכאן מוכח דמה שמחוור בעינו של הסמ"ע הוא תרוץ זה של הראב"ד ועליו הוא נשען לחלק למה בדמי אבידה מתחייב באונסין ובדמי פקדון דוקא בגניבה ואבידה אלא דהגם דסבירא ליה לחלק באופן זה בין אבידה לפקדון לא תקשה על מה שהוצרך שם בס' רס"ז סקל"ח לכתוב דהואל וכל שומר אבידה הוי שו"ש משום הכי בהני דמים דמותר להשתמש וליהנות מהם מעלינן חד דרגא וחייב באונסין וכו' דלעד"ן דלא נתכוון בדבריו אלו אלא לומר מהו הטעם על מי ועל מה הפליגו לומר דבדמי אבידה אפילו לא נשתמש מחייב באונסין הוה די למהוי כשו"ש לזה תרץ דמצד הסברא הואל והרמב"ם והרי"ף ס"ל דכל שומר אבידה הוי שו"ש משום פרוטה דר"י א"כ סברא הוא, כשהתרו להשתמש דלהוי חייב באונסין דסברא הוא דהואל ונתנו לו חכמים רשות להשתמש הוי עלייהו כשואל וחייב באונסין אך סברא זו דהנאת השמוש חשיבא כשואל לא שמענו זה אלא הואל וראינו דבלא שמוש דהיינו כל שומר אבידה חשיב שו"ש מזה שמענו דהנאת השמוש הנאה גדולה היא וסברא הוא לחייבו באונסין לאפוקי מאן דס"ל דלא הוי שומר אבידה אלא ש"ח הנאת תשמיש משויא ליה לשו"ש כמו שסיים בדבריו יע"ש. זהו כוונת הסמ"ע שם אך בכאן בס' רצ"ב כוונתו להקשות ד לדעת הרמב"ם דס"ל דכל שומר אבידה הוי שו"ש ומשם למדנו דסברא הוא למילף דבמקום שהותר בתשמיש דמים יהיה מחייב גם באונסין א"כ משם נלמד דהנאת התשמיש יהיה אדם מתחייב בה באונסין ולמה כאן בפקדון לא חייבוהו משום הנאת תשמיש בדמי אבידה. לזה בא לתרץ דתשמש אבידה גרוע וכו'. קנצי למלין דהסמ"ע בס' רס"ז לא בא אלא לומר למה העלו הנאת תשמש לחושבו כשואל לזה כתב משום דמעלין חד דרגא הלאו הכי מה בין מקום שיש בו הנאת תשמש למקום שאין בו אלא מוכרח דסברא הוא לומר דהנאת תשמש גדול כחה להחשיבו כשואל ובכאן לא בא אלא לומר דהואל ומשם הוכחנו דהנאת תשמש גדול כחה להתחייב באונסין וא"כ הנאת תשמש דפקדון למה יגרע כחה ולזה תרץ דהנאת תשמש דכאן גרועה ותו לא מדי נמצא דהסמ"ע בין כאן בס' רצ"ב ובין שם בס' רצ"ו לא גילה דעתו כלל לחלק בין פקדון לאבידה כחלוקו של הרב המגי"ד אלא כחלוקו של הרא"ש והראב"ד אזיל והעקר הוא דנקטינן כסברת הרא"ש בתרוצו וכמו שמוכרע מדברי הדרישה דכתבנו דס"ל הואיל והרא"ש דהכי עקר הכי יש לתפוס יע"ש. וכן הטו"ז זלה"ה בס' רס"ז הכי נקיט עקר ובפרט כבר הכריע הרב זרע יעקב שם דכתרוצו של הרא"ש נקטינן הואיל ומר"ן בב"י הביא דברי הרא"ש במשלם ודאי הכי ס"ל והכי נקטינן ודו"ק

במור"ם ס"ז ואם גילה דעתו שעסק לצורכו או' במקום שאסור להשתמש וכו' עיין הסמ"ע סק"ך שכתב דרישא דדברי מור"ם שאמר בין היה לו רשות או לא היה לו רשות היינו בגילה דעתו כדי שלא תקשה דברי מור"ם אהדדי ומזה נמשכה לו קושייתו וכו' אבל הרב הגוא"ל זלה"ה כתב דצריך למחוק מילא או' וה"פ שאם גילה דעתו הנפקד שמתעסק לצורך המפקיד וגם הוא בענין שאסור להשתמש בו אינו נאמן לומר לעצמי נתעסקתי עד שיאמר כן בפני עדים אבל חסר אחד מב' תנאים אלו אין הדין כן שאם לא גילה דעתו אפע"פ שהיה אסור להשתמש בו אין הריוח לבעל הפקדון וכמש"ל בתחילת ההג"ה ואם גילה דעתו אבל היה מותר להשתמש בהן כבר נעשה מלוה אצלו בשעת הפקדון ויכול לחזור בו בלא עדים וכן נ"ל ואין אנו צריכם לדוחקו של הסמ"ע והארכתי בפסקי יע"ש ודו"ק

ש"ע ס"ח המפקיד וכו' דין זה אינו אלא בפקדון אבל במלוה אם באו האנסים ללוה ליתן בידם מה שנשא בו המלוה עיין בטור סו"ס קכ"ו והביאו הסמ"ע שם דבמלוה חייב ועיין בס' משפטי"ם ישרי"ם שהביאו בח"א סי"א וכתב דמהרשד"ם פליג וק"ל

ועיין במהריט"ץ סקפ"ה בשליח שהיו בידו חפצי המשליח וחפציו גם הם ופגעו אנס ואמר לו זה שלי וזה של פלוני והוצל את שלו ולקחו של חבירו דאין זה מציל עצמו בממון חבירו ופטור יע"ש מילתא בטעמא ודו"ק ועיין בספר בית יהודה ח"א ה"ב כמה דנים מסתעפים מזה להאי דינא יע"ש

סעיף יו"ד במור"ם וכן אם נתן מעות וכו' לאו דוקא מעות אלא כל דבר שאין קפידא ליקח הדבר עצמו אלא זה יקח זה וזה של זה הוי כמעות עיין זכו"ל ח"א אות ה"א מ"ש שם בעריבו הבצים ונשבר מהם לא מצי המוחזק לומר שלך נשברו אלא חולקים כמו שחולקים המעות יע"ש

ש"ך סקכ"ג ונתן המעות היינו בשק אחד אבל בכסים חלוקים דינם כטבעיות ע"ך כן פסק ג"ך בס' פרח מטה ארון סמ"ו ועיין להרב שדה הארץ וכו' הרב שדה האר"ץ סט"ז שנשאל על' ראובן שהיה בידו של שמעון כיס אחד של זהובים ולראובן ג"ך כיס של זהובים ומונחים זה אצל זה לימים כשבא המפקיד ליטול פקדונו נמצא הכיס המופקד חור בדלתו שנקבו העכברים ונאבדו מקצת זהובים וכן נמי הכיס של ראובן הנפקד נמצא נקוב ונאבדו מקצתו אח"ך פשפש ומצא ארבעה זהובים בחור העכברים למי יהיו אם יחלקו אותם לשנים הואל והיו כמו סך שבכיס זה כמו סך שבכיס זה והעלה אחר פלפול רב ועצום שהם של הנפקד ואין למפקיד כלום כדין טבעיות דפסק מור"ם הואל והכסים חלוקי' יע"ש

ש"ך סקכ"ט וכל דפריש וכו' נ"ל לתרץ וכו' דבריו אלו סותרים לדבריו הסמוכים בסקכ"ח ע"ש שוב ראיתי שכבר תמה עליו הבאה"ט גם הרב משחד"ר תמה עליו והניחו בתימא ולענד"ן לתרץ דשאני בגונב מן הכיס ונשאר הכיס במקומו אזי אמרינן כל הקבוע כמחצה על מחצה אבל במעשה הסל של אתרוגים הואל והאנס לקח הסל