פעמוני זהב חלק ב שיב

משם כנה"ג דדין זה דוקא בפיקדון אבל במשכון כל ששמרו בתיבה כדרך השומרים פטור ע"ש. ועיין בספר ויאמר יצחק סכ"ט ודו"ק

ש"ע סכ"א כל המפקיד אצל בעל הבית ע"ד אשתו וכו' היינו דוקא אם היו בחזקת נאמנים בזה הוא דאמרו כל המפקיד וכו' כ"כ מהרש"ך ספ"ה יע"ש

שם ע"ד אשתו וכו'. עיין להרב תוש"י ח"א ס"ט שפסק דהמפקיד ביד האשה לא על דעת בעלה הוא מפקיד הואיל ואינה צריכה לשמירתו הואיל והיא יושבת תמיד בבית והבעל הוא גרע מן השותף והשכיר דצריך לשמירתו לא כן האשה אין צריכה לבעל וע"ש ודו"ק

שם ע"ד אשתו וכו'. עיין בצרור החיים בחדושיו למציעא דמ"ב ע"ב שכתב לדעת הרמב"ם דגם בניו צריכים להיות סמוכים על שולחנו והן הם בכלל קרוביו שאינם שרוים עמו דסיים הש"ע וגם מהריט"ץ ז"ל בס' רל"ד כ"כ יע"ש ודו"ק ועיין בש"ך סע"ב ס"ק קל"ו יע"ש

שם ע"ד אשתו וכו' עיין להרב מהרי"טץ רל"ד ורע"ט ז"ל שכתב דזה דוקא כשהוא בעיר אבל לא אמרו שירחק נדוד לארץ אחרת ויניח הפקדון ביד בניו ובני ביתו לפי שכשהו בעיר עמהם עינו עליו וכל שעה ושעה שתובעו מאתם יתנוהו לו ויזהרו בשמירתו אבל כשירחק נדוד לא אמרו ע"ש שהביא ראיות לדבריו ע"ע אך מדברי הרשב"ש בס' ש"ץ ראיתי דבריו בפסק אחד בכת"י נראה דס"ל אפילו בהרחק למקום אחר יע"ש

שם שאינם שרוים עמו ואין סמוכים על שולחנו וכו' לא בעינן תרתי שרוי וסמוך אלא או זה או זה קאמר שם במהריט"ץ והביאו הרב בנ"י חי"י הגבה"י סק"ב יע"ש

ש"ך סק"מ ואם היה כשות וכו' ואינו מוכרח וכו' נראה דכוונתו לומר דדברי הסמ"ע והב"ח אינם מוכרחים ונימא דאם היו קרובים כשות הפקדון וכשות דידיה רחוקים ואמר לו ליטול מדידיה שהם רחוקים הוי כאלו אמר לו דלא יטול משל פקדון וא"כ למה יתחייב הנפקד הואיל וכבר צוה לשליח זהו כוונתו ולדעתי הקלה לא ידעתי למה יפטר הנפקד הואל והוא ידע דמשל פקדון הוא נוטיל ולא מיחה בו ומדברי הסמ"ע ס"ק מ"ג כך מוכח דאפילו אם צוה שלא יטול משל פקדון עכ"ז אם ידע שנטל משל פקדון חייב דהא כתב בס"ק מ"ג ז"ל ובפרישה כתבתי דאם אמר לו השליח ליטול מזה ולא משל פקדון אז מטעם ששהה השליח לבא לחוד אין לחייב הנפקד די"ל דאירע לו ענין בדרך שהוצרך לשהות מעט ע"כ הרי לך דאפי'. במקום דאומר לחבירו טול מזה ולא משל פקדון עכ"ז בעינן דוקא היכא דנתעכב דאיכא למתלי ולו' דאירע מזה עכבה וכו' וליכא ידיעה ברורה לנפקד דמשל פקדון נטל הא במקום דליכא למתלי כגון שהיה של פקדון במקום קרוב ושל בעל הבית במקום רחוק וזה מיהר לבא דליכא לספוקי כלל שנטל משל בעה"ב אלא פשוט דמשל פקדון נטל פשוט וברור הוא דחייב הנפקד הואיל ומידע ידע דמשל פקדון נטל

ואולי דהרב הש"כ עצמו יודה דבמקום שאין לשליח לשלם מחויב הוא הנפקד לשלם הואיל וידע דמשל פקדון נטל ולא בא הש"ך לחלוק אלא במקום שיש לו להשליח ממה לשלם בזה הוא דס"ל להש"ך דהואל והנפקד צוה לו שלא יטול והוא עבר ונטל הגם שגם הנפקד מידע ידע שכשות של פקדון נטל עכ"ז לא יתחייב כי אם השליח שפשע בידים וק"ל

במור"ם סכ"ו מיהו שומר שמסר לשומר וכו' אם המפקיד ראה שלא שמר כראוי ושתק הנפקד פטור רשד"ם ס"מ ע"ז ואפילו בגלוי מילתא וכן אם המנהג שבזמן ההוא חוטפים הממון וא"א לשומרו כראוי אדעתא דהכי הפקידו. רשד"ם ק"ך דר' פ' הביאם הגוא"ל סק"ג ע"ע

שם שמסר לשומר לפני המפקיד וכו' עיין להרב משפטים ישרים ח"א רכ"ט שכתב דדוקא אם המפקיד יודע בהשומר השני ובמהותו מה הוא אבל אם לא היה יודע במהות השומר השני כלל והשומר השני נטל החפץ ומכרו ואכלו השומר הראשון חייב יע"ש מילתא בטעמא

גם עיין בס' הנז' בח"א ס"ח ור"ל מדין חפץ שנאבד מיד הסרסור דחייב הלוה לשלם חוב המלוה יע"ש

ש"ע סכ"ח המפקיד אצל חבירו וכו' אם שאל השומר וכו' עיין בספר בני חיי בסימן זה בסוף הגב"י שכתב דאפילו אשקייה מייא מעצמו הוי שאלה בבעלים יע"ש ועדיפא מזה יש לי לדקדק מדברי הסמ"ע בס' זה סק"ח שכתב שם ז"ל ועוד דאי לא נסתלקו הבעלים משמירתם אלא הוו קצת עמו בתחילת השמירה ה"ל שמירה בבעלים דפטור הנפקד ע"כ הרי לך מלשון זה מוכח דאפילו בנשאל מעצמו לשמירה הוי שאלה בבעלים דהא התם מיירי בשקבל עליו השומר לשמור ומשעה שקבל נעשה שומר ועכ"ז בעינן שיסתלקו הבעלים מהשמירה ועל זה כתב הסמ"ע דאי לא נסתלקו והכוונה היא דאי לאחר שקבל השומר לשמור וחל עליו חיוב השמירה נשארו שם הבעלים מצד עצמם והוו שומרים קצת הוי שמירה בבעלים וכו' והגם שאותה שמירה שנשארו הבעלים לשמור היתה מנדבת עצמם שהרי הוטלה השמירה על השומר שקבל לשמור והבעלים מצד עצמם רצו לשמור קצת עכ"ז הוי שמירה בבעלים א"ך לדעת הסמ"ע פשוט דגם הוא סבר דאפילו אשקייה מייא כמ"ש הרב בנ"י חי"י הוי שאלה בבעלים ופשוט אלא אפילו נשאל מעצמו לשמור הוי שאלה בבעלים והגם דבעקר הדין הזה דבנשאל מעצמו היה נראה דאין צריך להביאו ממרחק דהא דין זה פסק הש"ע עצמו לקמן בס' שמ"ו ס"ד ז"ל השאיל לו בהמתו וכו' והלך עמה לסעדה הוי שאלה בבעלים אפע"פ שמעצמו נשאל ע"ך וא"ך נראה דאין אנו צריכם להביא מהסמ"ע הנ"ז אלא דהוצרכנו לזה לפי מה שראיתי לעיל בס' זה בדברי הש"ך סקי"ב שדחה לדברי הסמ"ע דלעיל סק"ח וכתב עליו הש"ך בסקי"ב ז"ל ונסתלקו הבעלים וכו' עיין בסמ"ע סק"ח עד וכמ"ש הטור בסו"ס זה וכו' לא ידענא מנ"ל הא ולא דמי לסו"ס זה וצ"ע גם לקמן סי' שמ"ו ס"ד לא משמע כן ע"ש עכ"ל והנה לכשאני לעצמי הגם שדברי הש"ך סתומים וחתומים המה נלע"ד דכוונתו פשוטה וכוונתו לומר דהסמ"ע כתב דאם נתן לשומר לשמור לו ונשאר הוא לשמור קצת הוי שמירה בבעלים ועל