פעמוני זהב חלק ב שיא

היאך כאן לומר דזה חשש לחיוב השבועה ולא לחיוב ממון ומה גם אדרבא בכאן בא זה לחייב עצמו יותר שהרי אלו היה מקבל פקדון בתורת פקדון לא היה עליו אלא ש"ח אבל עכשיו שבא לקבלו בתורת מציאה הרי חייב עצמו בגניבה ואבידה דשומר אבידה הוי שומר שכר וא"כ היאך יוצדק זה לומר כל זה היתה כוונתו זהו מה שהיה קשה בעיני ואחרי מופלג זכיתי לספר הבהר קצות החושן ושם שם ראיתי לו שתמה כן על הרב הגדול הנז' יע"ש דלבסוף העלה דהואיל ואמר לו השליכהו וכו'. הכוונה היא שלא יקבל עליו שום שמירה ולהוי פטיר ועטיר וכך הלכה העלה דפטור מכל אחריות וכתב דזה ברור ודו"ק

ש"ע ס"ה ויש מי שאומר וכו' עד שימשוך ע"כ. לפי האי סברא דהא י"א דמצרכי משכיה א"כ לא יוצדק אותו חלוק שכתב מר"ן בס"ב בין אם אמר לו הנח לפני או הנח לפניך וכו' דממה נפשך אם לא משך אפי' אמור יאמר הנח לפני לא קנה ואם במשך א"כ אפי' יאמר הנח סתם או שאמר לו הרי הבית לפניך א"כ נראה פשוט דקבל עליו השמירה דאל"כ אלא הנח ושמור קאמר ליה א"כ משיכה זו מה טיבה אלא פשוט דהואיל ומשך גילה דעתו דקבל עליו השמירה והוי חייב אלא נראה דאותו חלוק דס"ב לא קאי אלא אליבא דיש מי שאמר קמא דלא בעו משיכה כלל אלא בקבלה בעלמא אכן זה קשה בעיני דלפי זה אותו חלוק דפסק מר"ן בס"ב הוא בשטת יש אומרים קמא ועל זה יש להקשות דהואיל ואנן קי"ל דמר"ן לעולם דעתו לפסוק כסברת י"א בתרא א"כ למה כתב אותו חלוק דס"ב הואיל ואותו חלוק לא קאי אליבא דהלכתא לפי מ"ש דלסברת י"א בתרא לא שייך אותו חלוק כלל ועדיפא מזה יש להקשות דהא האי דינא דס"ב הוא גמרא ערוכה ופסקה הרמב"ם והאי י"א בתרא הוא מהרמב"ם ג"כ וא"כ קשה דברי הרמב"ם אהדדי דמצריך משיכה ומחלק בין הנח לפי להנח לפניך

אחרי כותבי חפשתי ומצאתי דקמחא טחונא טחיני דנתבוננתי וראיתי בדברי המגי"ד משנה בפ"ב מהלכות שכירות הל"ח והביאו הש"ך בס' זה סק"ד דכוונתם לומר דחילוק זה דבין הנח לפני סתם הם איירי במי שהיה יושב והנחם לו בד"א וכו' יע"ש דנמצא כאלו משך ודו"ק ועיין בס' חוש"י ח"ב סצ"ב דפסקא ליה דשומר צריך משיכה ועיין זי"ע סמ"א ודו"ק

סמ"ע סק"י אפע"פ וכו' כשנוכל וכו' עיין בדברי מרן לקמן שצ"ו ס"א ובדברי מר"ן בסימן זה סי"ד ובסמ"ע סק"ג דכתב כן יע"ש

אך עומד לנגדי מה שכתב בס' קכ"א סק"ז יע"ש דשם לא הוי האונס מחמת הפשיעה דהא מה שנאבדו לא הוה משום ששלחם ביד הספן ועכ"ז חשיב ליה תחילתו בפשיעה וכו' וי"ל וק"ל

ש"ע ס"ח באו עליו גנבים וכו' ואפילו אם באו אנסים וכו'. עיין להרב בס' משי"ש ח"א סקס"ו שנשאל במי שהניח חפץ ביד חבירו והניחו במקום המשתמר ובזמן ההוא נכנסה בלשת לעיר ונשללו הבתים ונאבד החפץ של הפקדון ועתה טוען המפקיד למה לא החבאת אותו כמו שהחביאו בני אדם חפציהם ועל זה השיב הנפקד הלא גם המחבואות והמצפונים גילו אותם ושללום מהו הדין והרב הנז' מתחילה נטתא דעתו לחייב מכח דינא דסעיף זה דכתב אפי' באו אנסים וכו' אך לבסוף חלק וכתב ז"ל אך נראה לחלק דכאן בדינא דסעיף זה איירי שבודאי אם יקרא לבני אדם ודאי יהיה נצול אבל באותו נדון שנשאל עליו שגילו המצפונות וגם הוא אם היה מחביא אפשר שיתגלה וקרוב לודאי שיתגלה אחר שהעיר בידם לנתוץ ולנתוש נראה דאין עליו להחביא דמי יאמר שאם החביא היו נצולום זהו מה שנטתה דעתו אם יסכימו עמו בעלי הוראה יע"ש וק"ל

ש"ע סי"ג כיצד דרך השומרים וכו' עיין בס' תוש"י ח"ב מ"ג ובפסקי רבני פאס יע"ה שהעתקתי בתשובותי ובספר ויאמר יצחק ובספר כר"ח

שם במור"ם י"א דסתם תיבות וכו' עיין בתשו' סק"ו שהוכחתי בראיות צודקות דנראה דמור"ם לא פליג על מר"ן דסתם וכתב ויש פקדון שדרך להניחו בתיבה או בארגז וכו' והוכחתי זה מכמה טעמי חדא מדברי הרב"י שכתב לדברי הרמב"ם שכתב כאן הש"ע כתבם בב"י וסמך להם דברי המרדכי אלו שכתב מור"ם כאן ומדבריו שסמך זה לזה נראה דלאו פלגאי נינהו זאת ועוד אחרת מדברי מור"ם שכתב בדבריו מילת י"א חסירא וא"ו ולא כתב וי"א במילת וא"ו דכן ראיתי גדולי עולם דקדקו בדברי, מור"ם בס' רע"א ס"א דמדלא כתב וי"א וכתב י"א לא לחלוק אתא כן כתב הרב יעבי"ץ ובית דינו יעו"ע בס' כר"ח שהביא דבריו ועוד בה שלשייא שהבאתי ראיה מדברי הבאה"ט שבש"ע או"ק סי' תל"ד בדיני בדיקת חמץ שפסק שם שאחר הבדיק' יצניענו בתיבה ושם הבאה"ט הקשה עליו מדברי מור"ם אלו דפסק סתם תיבות חתורות וכו' א"כ מקושייתו זאת דמקשה על מר"ן ש"מ דהכי פסיקא ליהו דמר"ן גם הוא מודה לסברא זו דסתם תיבות חתורות יע"ש בתשובותי שהארכתי והרחבתי הדברים ושם שם נתתי טעם הואל ולא בא מור"ם לחלוק על מר"ן א"כ למה כתב דבריו כל עקר בלשון י"א יע"ש טעם לדבר משם הפוסקים כל זה כתבתי לפענ"ד אך זה היום הובא לידי ספר מש"ה וראיתי לו במערכת שי"ן אות ע"א שאדרבא הוכיח) מסתימת דברי מר"ן דס"ל דסתם תיבות לאו חתורות וכתב דגם הדרישה והרב רא"ש יוסף הכי ס"ל דהרמב"ם שהיא סברת מר"ן פליג על מור"ם וכך הלכה העלה ע"ש

ועיין שם בתשובותי ששם כתבתי בטוטו"ד דלדעת מאן דס"ל דלאו חתורות הן אצל העכברים אפי' שו"ש לא יתחייב דלאונס גמור יחשב יע"ש באורך. ואין לכפול הדברים כי שם הרחבתי בראיה מבוארת מדברי הד"מ שהביא דברי המרדכי וכו' יע"ש ודו"ק

ש"ע סי"ד השומר שהניח וכו' עיין להגוא"ל סק"ו שכתב על זה וז"ל מי שהוציא טבעת מופקד מידו לנטילת ידים וביני ביני קראוהו לדבר של סכנה ושכח הטבעת ונאבד פטור המבי"ט ח"ב. דף קפ"ב עכ"ל ע"ש

ש"ע סט"ו הכספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכו'. עיין להרב זכול"א או"ש שכתב