פעמוני זהב חלק ב שח

אין להם לב"ד למנוע מלהראות החפץ לעדים ויכירו אם הוא זה עכל"ה. וראיתי להרב כוס הישועות שפירש בדבריהם אלו דלפי פירוש זה נראה אף בחי הלוה קא מיירי הואיל דהחפץ ביד ב"ד אין להם למנוע מלהראות לעדים והוה עדים וראה ולא אפשר ליה לטעון לקוח הוא בידי הואיל דאיכא עדים דבפקדון בא לידו ואין לו ג"כ מיגו דהחזרתי הואיל והב"ד צריכם להראותו לעדים והם יכירוהו דזהו שהפקיד בידו עכל"ה ובראותי ואת שמחתי שנתכוונתי בקושיתי זאת לפירוש שני של התו' דמפרשי בתלמודא דכן הוא האמת דבעינן זהב שבור ממה דחיישנן לעידו וראה ואפילו בחיי הלוה יש חששא זו אם יקבלו כלי שלים שיש בו סימן דהואיל ויש בו סימן והעידים מכרין אותו מוכרח על הב"ד להציאו להכירו להם לא כן בשבור שאין בו סימן ולא יכירו אותו העדים מעיקר' אין נטפלים להם אפי' להציאו להם להכירו

אכין הרמב"ם ז"ל לא פירש להאי שמעתתא הכי אלא מפרש לה דחיישינן לאחר מיתת הלוה ויבוא המפקיד ויתן סימן אפילו במקום דליכא עדים וכמו שפירש הר"ב המגי"ד ז"ל דבריו בפרק י"א מהל' נחלות הלכה אלף יע"ש. ולא פירשה דהחששא היא משום שמא יביא עדים על עדי וראה וכמ"ש התוספ' משום דדחיקא ליה לפריש כן בתלמודא הואל ואין רמז מזה בתלמודא של העדים ואפילו להעמד דתלמודא מיירי ביש עדים מיהא שבא לידו בתורת פקדון ולא ידעו הסמנים אינהו אלא איהו יהיב הסמנים וכו' וכמו שפירשה הרמב"ן והרשב"א והרא"ש וכמ"ש הרב המגי"ד בפרק ששי מהלכות מלו"ל הלכ"ד יע"ש עכ"ז גם בזה לא רצה הרמב"ם להעמיד יע"ש אכין לפי שטת הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש יש לדקדק על תלמודא גופיה למה לא העמיד בחששא דלא נקטינן אלא כלים שבורים ולא כלים שלימים משום עדי וראה וכמו שפירשו התוספות אלא כיש לומר דלפי שטת הפוסקים הנז' יש לומר דלרבותה נקט אפי' במקום דליכא עדי וראה עכ"ז חיישנן לסמנים שיתן הוא וכל אחד בפי אבל אם יהיו עדים וראה פשוט דיש חששא זאת ודו"ק

אלא דזה זמן רב היה קשה לי קושייה עצומה והיא על דברי מר"ן אלו דס"ח דכתב דאם אין למקבל קרקעות מקבלין. ממנו זהב שבור שאין בו סימן וכו' והטעם הוא שמא ימות המקבל ויבא אדם אחר ויתן בו סימן ויטליהו כמ"ש הסמ"ע ועל זה קשה לי דהא מר"ן פסק בס' שנ"ו ס"ז דהממשכן דבר שאינו שלו הבעלים ישלמו דמי ההלואה והם יעשו דין עם הלוה וכן סיים שם מור"ם באומן שמשכן איזה דבר וכן נראה מדברי מור"ם סע"ב סי"ח ובס' קל"ג יע"ש וא"כ הואיל ופסק הש"ע דצריכם הבעלים לשלים החוב א"כ למה פסק כאן דצריך כסף שבור ואולי יש לתרץ ע"פ מ"ש מור"ם שם בס' שנ"ו דאע"ג דצריכים הבעלים ליתן למלוה מעותיו אבל אין צריכם ליתן הרבית דבזה לא עשו תקנת השוק א"כ גם כאן יכולים לומר הא דלא נקטינן כלי כסף משום שמא יבואו בעליהם ויטילום והגם שצריכן לשלים הקרן אין צריכם לשלים הריוח וכדי שלא יהיה הריוח בלי משכון הוצרכו לכסף שבור אלא דזה נראה לי דוחק דהוה ליה להסמ"ע לפריש מילתא כדינא זהו מה שהיה קשה לי והן היום אגב עוברי בדברי הראשונים ראיתי שקושייה דק' אותה הרב הנמק"י והגהות הרא"ש פרק חמישי דמציעא משם מהרי"ח ז"ל ותהלי"ת כאשר תרצתי כן ראיתי למהרי"ח ז"ל שתרץ וז"ל שם בקיצור אפע"ג דמשכנתא אית בה משום תקנת השוק יפסיד הריוח ע"כ ונתתי שמחה בלבי שנתכוונתי לדעת עליון אכין הנמק"י ז"ל משם הראב"ד תרץ וז"ל דכיון דלאו אמשכנתא לחוד סמכינן אלא אעסקא דהא לא מצי מתעסק למשתי ביהו שכרא בלי רשותייהו דבי דינא לא עשו תקנה בכי הא והכי אמרינן התם גנב ופרע בחובו לא עשו בו תקנת השוק משום דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נחית דכי עשו תקנתא מכל מקום היכא דאדעתא דמשכנתא בלחוד נחית וכתבו האחרונים ז"ל שזה נכון אלה היו דברי הרב הנמק"י ז"ל מה שתרץ ודו"ק

ש"ע ס"ט כל המטלטלים של יתומים שמים אותם ומוכרים וכו' עיין לעיל מה שכתבתי בס' קפ"ה ס"ב מדין הנוגע לאפוטרופוס שלקח לעצמו המטלט' של יתומים עיין שם מה שהבאתי מדברי הרב מוהרי"ע זלה"ה ומה שהבאתי משם מהרימ"ט ז"ל עיין בס' כר"ח סכ"ו וס"ל וק"ל

שם במור"ם ומי שהיו בידו וכו' שמתיירא מעלילות וכו' עיין מענין דינים אלו בס' מימר קדשין סימן זה סק"ט משם הב"ח ובדברי מר"ן לעיל סע"ב ס"ט וביור"ד סקס"ט סט"ו ואין סתירא מדברי מר"ן דסע"ב ודיור"ד קס"ט לדברי הב"ח שהביא מימר קדשין דהאפוטר' הואיל ולטובת היתומים נתכוון אינם יכולים לעשות לו הזיק וק"ל עיין בס' כר"ח חיו"ד בס' ע"ה וק"ל

ש"ע סיו"ד אין שולחין מטלט' או סחורה של יתומים בדרך ים וכו' ואם אי אפשר להם לעבור בדרך אחרת אלא על דרך ים והנאת היתומים היא שיעבורו הרי זה מעברין עיין תוש"י ח"ב סקס"ד וק"ל

ש"ע סי"א יש לאפוטרו' למכור שדות וכרמים להאכיל אבל אין מוכרין ומנחין וכו' הנה ראיתי שנהגו הב"ד יצ"ו כשרואים שיש תועלת ליתומים למכור הקרקע ולתת המעות בריוח כך עושים ואומרים דלתועלת היתומים כך נאה ויאה והנה ראיתי לחקור לפי מנהג זה מהו הדין כשרוצים למכור לתועלת זה של היתומים אם צרכים הב"ד לעשות שומא והכרזה כמ"ש בש"ע בסק"ט יע"ש או נימא דלא הצרכו השומא אלא דוקא אם באנו להגבות הבע"ח לכך צריך שומא כדי שיטול אותה הבע"ח בשומתה אבל אם באנו למוכרה לקחת בידנו המעות לאיזה טיבותא למאי צריך שומא הרי כל מגמתינו אינה אלא לקחת המעות בידנו וא"כ שומא זאת מה טיבה

אלא דנלע"ד דאפילו הכי צריך שומא כדי שלא ימכור נכסי דיתמי פחות מכדי שווים ויש לדקדק זה מדברי הגמרא בכתובות ד"ק דאמר התם אמר רב יהודה אמר שמואל מטלטלין דיתמי שמין אותם ומוכרין אותם לאלתר רב חסדא אמר אבימי מוכרין אותם לשווקים ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא ע"כ ופשוט מלשון הגמרא זה דלא בא רב חסדא לחלוק על רב יהודה אלא על מאי דאמר מוכרין אותם לאלתר בא רב חסדא ואמר דלא ימכור לאלתר אלא מוליכין אותם לשווקים אבל על מאי דאמר שמין אותם