פעמוני זהב חלק ב שו

סימן רפ"ח

ס"א במור"ם וי"א דבגדול האחים אין שמין מה שעליו ע"כ בכאן גדלה אלי התמיהא דמדכתב כאן מור"ם וי"א וכו' ש"מ דמר"ן לא ס"ל להאי דינא וכן נראה פשוט מדברי הרב"י בס' זה דהא דין זה דכתב מור"ם כאן הוא מהטור וכתב הרב"י דהרמב"ם השמיט דין זה שהוא מימרא דר"פ בקמא דף י"א משום קושיא שנתקשה בה הרב מנ"ר הרב"י יע"ש ומזה השמיטו הרמב"ם ואיהו לשטתיה אזיל וכמ"ש הסמ"ע כאן סק"ב דמר"ן לא ס"ל להאי דינא ועל זה יש לתמוה דהא מר"ן עצמו פסק להאי דינא בס' קע"ו ס"ט הגדול האחין אין שמין לו בגדיו יע"ש וא"כ תמיהא גדולה דפסקו שם ובכאן חזר בו והיותר קשה לי על הסמ"ע ז"ל שלא רמז כאן מדין זה דס' קע"ו כלל כדרכו בכל מקום ומה זו שתיקה וצל"ע ועיין לעיל מ"ש בסקע"ו ס"ט ודו"ק: סימן רפ"ט

ש"ע מי שהניח יתומים מקצתם גדולים ומקצתם קטנים וכו' ואם היתה האשה מעוברת יש לנו להעמיד אפוטרופוס לעובר אחד דוקא ואין לחוש שמא תאומים עיין מ"ק סי' זה ודו"ק: רפאל אנקאווא סי"ט הלכות אפוטרופוס א סימן ר"צ

ש"ע ס"א מי שמת וכו' ב"ד חייבים להעמיד אפוטרופוס וכו' אם לא מצינו אפוטרו' שיעבוד בחנם מהו הדין אם רשאים ב"ד לקבוע לו שכר וספק זה נולד לי יען דמדברי הפוסקים משמע דכל אפוטרו' הוא בחנם דהא מצינו להם שחלקו בין אפוטרו' שמינו אבי יתומים דאין צריך לישבע דאל"ך ימנעו בני אדם מלהיות אפוטרו' ואם באמת לא רצה לעבוד בחנם קובעים לו שכר למה ימנעו הרי כולי עלמא ליבעו להיות אפוטרו' בשכר וא"כ נראה דאין קובעים שכר לאפוטרו' אלא ב"ד וצריך לחזור אחר אפוטרו' שיעבוד בחנם וכן נראה מפורש מדברי מור"ם בס' רפ"ה ס"ז שכתב וז"ל אבל באפוטרו' בעלמא שאין לו הנאה מיניה מותר יע"ש וכן מוכח מכמה לשני של הסמ"א דמהם מוכח דכל אפוטרו' הוא בחנם

אכין אפשר שכל זה היה בימיהם אבל בזמנינו לא ראינו שום אפוטרופוס בחנם אלא כל אפוטרו' נוטל שט"ו לשליש או לרביע ממה שמרויח במעות היתומים. ועיין בתשובותי בס' צ"ח ששם פסקתי אפילו אפוטרופוס שמינהו אבי היתומים בסתם גם הוא ירד לנכסי היתומים ועבד עבודתו בסתם עכ"ז יכול אח"כ לתבוע שכרו יע"ש שיסדתי הדבר מן הדין ע"פ מ"ש הרב חתם סופר בחלק ח"מ ס"ס וע"פ מ"ש הרב משכנות הרועים מערכת פ' אות ל"ד יע"ש ויסוד מוסד ע"פ המנהג

והן היום ראיתי בספר עט סופר שסדר הגאון הרב יעב"ץ זלה"ה בשטר מנוי האפוטרופוס שאחר שעשה ההעתקה כתב ז"ל וכד נחית להיות אפוטרו' טל מנת ליטול שכר רשאים ב"ד לקבוע לו שכר אפילו כשמינהו אבי היתומים אפוטרופוס סתם וכל מה שיעשה האפוטרופוס לתועלת היתומים אם ח"ו לא הועיל למו מחשבתו לא ישלם מביתו מה שהפסיד אפע"פ שנוטל חלקו בריוח לא יתן חלק בהפסד כי שכר טורחו הוא נוטל בריוח ואין לו דין מתעסק בנכסי היתומים שהיתומים קרובים לריוח ורחוקים מן ההפסד ע"ש אתייא מבנייא דהאפוטרו' דין פועל יש לו ויכול ליטול שכרו ואינו משלם הפסד

שוב ראיתי בדברי הטור סכ"ה והש"ע סט"ו שמהם מוכח דיש לאפוטרו' שכר במקום שלא רצה לעבוד בחנם ופשוט וק"ל

סמ"ע קס"א או שהניח וכו' איירי דוקא כשאין הגדולים אנשים שיכולים וכו' יש לדקדק על זה ממה דאיתא בס' רפ"ה בסי' שקודם דאין מורדין קרוב לנכסי קטן וא"כ היאך קאמר כאן האחים גדולים יתעסקו בשל קטנים ומשמע דאף בקרקעות אמר דיכולים להתעסק בשל אחיהם הקטנים

אלא נראה דאיירי באופן שאין בו חשש הזק כגון שלא סלקו ונשארו סמוכים על שולחן אחד דמורידין כמ"ש מור"ם בס' רפ"ה ס"ז ע"ש ודו"ק

ש"ע ס"א צריך מורישם למנות להם וכו' עיין בגו"ל סקכ"ה שכתב וז"ל אין מנוי הזקין כלום להיות אפוטרו' על נכדו מהר"ם פדאווא סמ"ד ועיינתי במהר"ם פדאווא ז"ל ונראה דאפילו בנכסי הזקין עצמו אינו יכול למנות ע"ש אבל מדברי הטור סכ"ב ומר"ן סט"ז נראה דכל מוריש יכול למנות אפוטרופ' וק"ל

ש"ע ס"ב אבל אין ב"ד וכו' אלא בודקין אדם וכו' עיין בב"י מחודשים ד' דאין האם וקרוביה ולא הקרובים מצד האב יכולים לעכב ביד ב"ד מלמנות אפוטרופוס הנראה להם יע"ש

ש"ע ס"ג כשמינו אותו צרכין ב"ד וכו' עיין בס' תוש"י ח"ב סקנ"ד ששם הובא פסק של רבני מקנאס הרה"ג מוהררפ"ב ומור"ף זלה"ה וגם הוא הרב יוא"ל זלה"ה כולם עלו בהסכמה דגם באפוטרופוס שמינהו אבי היתומים צריך לתת חשבון מדויק באחרונה יע"ע אכין בס' כר"ח ח"א דף ע"ב הביא משם מהריק"ש דמר"ן ס"ל דבמינהו אבי היתומים אין צריך לחשוב באחרונה וכתב דכן פסק הרב מוהר"ח סרירו זצ"ל הוא וב"ד זלה"ה וכתב דגם הרבנים הנז' מוהררפ"ב ומוהרר"ף והרב יוא"ל זלה"ה פסקו דצריך לתת חשבון