פעמוני זהב חלק ב שה

המגי"ד ז"ל על זה שמה שכתב רבינו שירושותיהן מניחים אותן למנהגם הוא מפני שלא מצינו שיהיה סדר נחלות אלא לישראל בלבד עכ"ל. ובזה ודאי אין צריך להסתפק דודאי מועיל בהם תנאי דהא אפילו במקום תקנת חכמים מהני תנאי מכ"ש בדבר שהוא ממנהגם פשוט דמועיל תנאי ומכ"ש לפי דהוכחתי דאפילו בירושת אב לבנו דהיא דאורייתא יכול להטיל תנאי כ"ש שאר יורשים דהוא ממנהגם פשוט דיכול להטיל תנאי וק"ל

עיין בתשובותי סקנ"ב ששם כתבתי דגוי שכ"מ שצוה לתת מתנה. לא עשו בו תקנה כמו שעשו בישראל להיות דבריו ככתובין וכמסורין וק"ל: סימן רפ"ה

סמ"ע סקכ"ה מפני וכו' אף דקי"ל אין מחזקין וכו' פירוש אם אכלה שנה או שנתים אחר שהגדיל אבל אם אכלה שלשה שנים אחר שהגדיל הוי חזקה כמ"ש מר"ן סקמ"ט סקי"ט ודלא כמור"ם ע"ש והא דלא כתב כאן דאין מורדין מחשש שמא יאכלנה אחר שהגדיל שלש שנים זהו כוונת הסמ"ע שכתב דשמא הקטן לא ידע שהיתה של אביו ויחזק בה הגדול שעור ימות החזקה אחר שהגדיל ואז אפילו ברבות הימים יוודע לו ויבוא לערער יכול זה לטעון שמכרה לו אחר שהגדיל ואכלה שני חזקה וא"כ אתי הקטן לדי פסידא ודו"ק: סימן רפ"ו

ש"ע בד"א שאין תועלת לקטנים וכו'. ואם מיחו הרשות בידם ע"כ דברי הש"ע אלו עם הסעיף הקודם לכאורה קשה להולמם דהא בס"א מבורר דאפילו בשאר אחים דוקא כשמיחו אבל כל זמן שלא מיחו הויא מחילה וא"כ מה הפרש יש בין שאר אחים לגדול האחים שפסק כאן בס"ב והן אמת דעלה על הדעת לומר דהאי בד"א וכו' לא קאי אלא על סברת היש מי שחולק דפסק בס"א דס"ל דאפילו מה שכבר כלה ונאבד יכולים האחים לתבוע לאחים לנכות מחלקם ועל זה בא כאן האי בד"א אלבייהו לומר דדוקא בשאר אחים אבל בגדול האחים דוקא מיחו תחילה ובאמת נראה לכאורה דבזה אתי שפיר דלא קאי האי בד"א אלא על היש מי שחולק שבסע"א דסמיך ליה וגם מדברי הטור כך נראה שהרי הטור לא הביא אלא סברת רבינו ישעיה שהיא סברת היש חולקים דכתב הש"ע ואחר שכתב הטור סברת רבינו ישעיה הנז' הוסיף עליה האי בד"א וכו' דפסק הש"ע כאן ס"ב וא"ך מדברי הטור נראה דלא קאי האי בד"א כי אם על דברי היש מי שחולק שהוא רבינו ישעיה ז"ל

אלא דכל זה אינו מכמה טעמי. חדא דהואיל ומר"ן סתם כסברת הרשב"א דדוקא מיחו והכי בודאי קי"ל להלכתא כהכלל המסור בידינו א"כ היאך יחזור כאן בס"ב לסתור כדעת הי"א זה אינו מכללי הש"ע

ועוד דהא דין זה דס"ב הוא מימרא דרבא בבתרא קל"ט בלי שום חלוק והיאך יתכן לומר לדעת הרשב"א דלית חלוק בין דינא דמתניתין לדינא דרבא ומגמרא שם מוכח דלא האי דינא דמתניתין דאיירי בשרכא לדינא דגדול האחים שדבר בו רבא יע"ש

ועוד דהא מצינו להרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות נחלות הלכה י"ב דפסק לדינא דמתניתין דקתני דהאחים כל אחד ילבש משלו והוא מ"ש מר"ן כאן בס"א ושם בפ"ט הנז' הרב המגיד הביא על דברי הרמב"ם הנז' דהרשב"א כתב דוקא כשמיחו יע"ש נמצא לדעת הרב המגיד דמשוה דעת הרמב"ם לדעת הרשב"א וא"כ הרמב"ם עצמו פירושו הוא כשמיחו ועל זה סמך מר"ן כאן פסקו בס"א שכתב תחלת הסעיף וערב עמהם דברי הרשב"א דכתב דוקא במיחו משום דדברי שניהם עולים בקנה אחד דגם הרמב"ם פירושו הוא דוקא במיחו לפי דברי הרב המגיד שהביא דברי הרשב"א על דבריו וא"כ הרי מצינו להרמב"ם בהלכה ט"ו פסק להאי דינא דפסק הש"ע בס"ב דבד"א וכו' וא"כ הדרן לקושייתינו היאך יתקיימו שני הדינים אלו דס"א שהיא דעת הרמב"ם והרשב"א עם דינא דגדול האחים דס"ב מה חלוק ביניהם

ואמרתי אני ללבי ליישב פסקי הש"ע אלו על פי דקדוקי לשון דבס"א עם דקדוק הלשון דכתב בס"ב דהא מצינו בס"א כתב ז"ל אבל בסתם נזונים ומתפרנסין אלו עם אלו דסתמן שותפין נינהו ומוחלים זל"ז וכו' מלשון זה מוכח דלא מקרייא בסתם מחילה אלא כשהיו הקטנים מתפרנסין והגדולים לובשין דאזי איכא למימר סתמן מחלו זל"ז אבל אם הגדולים במשל המחו והתרו שלא יזונו הקטנים מן האמצע וגם דהקטנים לא המחו שלא יתפרנסו הגדולים עכ"ז לא אמרינן הואיל ושתקו הקטנים סתמן מחלו לגדולים ויתפרנסו הגדולים מן האמצע. אלא הדין הוא הואיל והגדולים מיחו שלא יזונו הקטנים סברא הוא דגם הגדולים לא יתפרנסו מן האמצע אפילו לא מיחו בהם הקטנים

אבל בס"ב בדין אח הגדול כתב וז"ל אבל גדול האחים הנושא ונתן בנכסים ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה הרי זה לובש מתפיסת הבית ע"כ כוונתו לומר דאח הגדול אפילו בזמן שאין הקטנים נזונים מן האמצע אלא אפילו התרה איהו שלא יזונו מן האמצע עכ"ז כל זמן שהקטנים לא מיחו בו שלא ילבש יפה יכול הוא ללבוש יפה מן האמצע דהגם שהוא התרה בהם שלא יזונו מן האמצע עכ"פ בעינן עד שימחו גם הם בו וכל זמן שלא מיחו מסתמא ניחא ליהו ללבוש יפה מהאמצע וא"כ זהו החלוק שבין דין גדול האחים לדינא דשאר אחים שבס"א

שוב ראיתי להרב פת"ש מ"ש משם שער המשפט צדק שכתב משם הנימו"ק והדריש"ה החילוק שבין שאר אחים לגדול האחים יע"ש וכמו כן ראיתי להרב ברית אבות דף קכ"ב יע"ש וק"ל

במור"ם ס"ג מי ששדך ביתו וכו' מי שפדאו וכו' עיין בתשובותי סימן מ"ד מה שכתבתי בהבנת דברי מור"ם אלו נגד מה שכתב הרב כמוהר"ר יוסף בירדוגו: