פעמוני זהב חלק ב שד

אבל ה' מהרי"ט לא ס"ל כן אלא דשוים הם וכמו שמסיק שם יע"ש וא"כ אין הכרעה מדברי הרב"י הנז"ל ועדיין הדבר שקול אם דברי מור"ם בהג"ה זו מודה בהם מר"ן או לא

גם מדברי הסמ"ע בס"ז סק"ז נראה דמר"ן לא ס"ל כדעת מור"ם בהג"ה זו שהרי מצינו להסמ"ע בסק"ז כתב וז"ל וריבה לאחד ומיעט לאחד וכו' ובהאי ריבה אין חדוש לענין פשוט וכו' אם לא דאמר בלשון לא ירש וכו' יע"ש וכוונת הסמ"ע הרי היא מבוארת בדברי הש"ך סק"ו דכוונתו לומר דלגבי הפשוט אין שום חדוש במרבה לזה בלשון מתנה דהא אפילו רבה בלשון ירושה מהני כגון אם אמר ראובן ירש מנה ושמעון מאתיים וא"כ מה חדוש כתב כאן מר"ן בפשוט אלא אם באנו לומר דיש חדוש ובפשוט הוא באם אמר בפשוט בלשון לא ירש ראובן אלא כו"ך ובני השני ירש כו"ך דבאופן זה אפילו בפשוט לא מהני הואיל ואמר בלשון ירושה על זא אמר מר"ן דאם אמרו בלשון מתנה ראובן לא יטול אלא כו"ך ושמעון יטול כו"ך מהני וזהו החדוש שיש בפשוט דבלשון מתנה אפילו הקדים בדבריו לשון לא יטול עכ"ז מהני זהו תכלית דברי הסמ"ע ע"פ פירוש הש"ך סק"ו

נמצינו למדים דהסמ"ע ס"ל דמר"ן בס"ג ס"ל דבאומר פלוני בני לא ירש אלא כו"ך ופלוני ירש לא מהני ולכאורה הרואה יתמה דהא שם בס"ג כתב מור"ם דמהני אפילו באומר לא ירש כלל ופלוני ירש מהני מכ"ש באומר לא ירש אלא כו"ך בודאי דמהני אלא דפשוט הוא דהסמ"ע ס"ל כתמיהת הרב באה"ג הנז' וכסברת הרב המובא בס' מהררי"ט וכדעת הרב משחד"ר דכולהו סברי מרנן דמר"ן בש"ע לא ס"ל אותה סברא של הרב המגיד דפסק מור"ם ולעניין הדין צריך להתיישב בדבר הואיל ומדברי מור"ם דכתב בלשון וכן וכו' משמע דשוים הם על כן צריך עיון לדינא

אחרי מופלג בא לידי ספר בית יהודה ח"ב וראיתי לו שם בס' קכ"ג דקצ"ו שדעתו לפסוק כדעת מור"ם דס"ל דלא פליג על מר"ן ודרך לו דרך אחרת בדברי הסמ"ע דסק"ז הנז"ל יע"ש שיצא לחלק בין אמר וראובן ירש הכל לאומר וראובן לא ירש אלא כו"ך והגם שחלוק זה עלה על דעתי לחלק כמו שחלק הרב ממש לענ"ד נראה דוחק שיש מה להשיב עליו והואיל והדברים סובלים אריכות קצת אמרתי לקצר הואיל ולא נפקא מינה לדינא הואיל והדבר שנוי מחלוקית ודו"ק

ש"ע ס"ו ש"מ שיש לו וכו' וריבה לאחד וכו' לא אמר כלום ע"כ עיין להרב עדות ביעקב שהקשה דמאי שינא מקני את וחמור דקי"ל דקני מחצה וכאן למה לא מהני לשאר אחיו מה שריבה להן והצ"ע עכ"ל והחילוק לע"ד נראה דמבורר ופשוט הוא וכמו שראיתי שכתב החלוק שבניהם הרב מהרי"ט אלנקווא זלה"ה בס' שביתת יום טוב וז"ל ולי נראה דשנא ושנא דמאי דאמרו קנה את וחמור דקני מחצה משום דלגבי האדם הקונה אין לו שום קשר במקצת מתנתו שנתן לו עם החמור מקצת ממנה מתנה אבל הכא פירש הטור הטעם דנתבטלה אפילו לגבי הפשוט דכיון דע"כ צריכין למלאת לבכור מחלקם דבלשון ירושה גילה הכתוב שאינו יכול למעט מחלקו וכיון שבטלה הצוואה שנתן להם שהרי נפחתא להם ממה שצוה וכיון שבטלה מכללה חזרה הירושה לעקר הדין ע"כ א"כ לא דמי לקני את וחמור כלל ודו"ק: סימן רפ"ג

ש"ע ס"א הכותי יורש את אביו דבר תורה והגר אינו יורש את אביו. הכותי אלא מדבריהם תקנו לו שירש כשהיה שמא יחזור לסורו ותנאי מועל בירושה זו הואיל ואין העכו"ם מחויב לעמוד בתקנת חכמים ע"כ יש לחקור בכותי שהעביר הירושה ואמר לא ירש בנו אלא אחר מהו הדין אם יהיו דבריו בטלים משום דהוי מתנה על מ"ש בתורה וכמ"ש בס' לעיל בסרפ"א בדין ישראל יע"ש והנראה לכאורה מדברי מר"ן כאן דכתב והגר אינו יורש את אביו הכותי אלא מדבריהם ותנאי מועיל בירושה זו הואיל ואין העכו"ם מחויב לעמוד בתקנת חכמים ע"כ מלשון זה נראה דדוקא במקום תקנת חכמים הוא דאינו מחויב לעמוד דון מינה במקום ירושה דאורייתא שהבן יורש את אביו איכא למימר שאינו יכול להעביר הירושה מבנו

אך באמת שאין אזהרה על זה ויכול הכותי להעביר הירושה מבניו דהא בישראל שרצה להעביר הירושה מצאנו משנה ערוכה בפרק יש"ן דף קכ"ו דאין ישראל יכול להעביר נחלה מיורשיו משום דהוי מתנה על מ"ש בתורה ופסקה הרמב"ם בריש פרק ששי ז"ל אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא להעביר הירושה מן היורשים ואפע"פ שזה ממון לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא תשתנה ואין התנאי מועיל בה וכו' ע"ש ע"ך מדבריו אלה נראה פשוט דבישראל עצמו היה מן הראוי לומר דהגם דהבן יורש את אביו וכו' עכ"ז יכול לתלות משום דבדבר ממון אמרינן כל תנאי שבממון קיים ולא הוי מתנה על מ"ש בתורה אלא משום דמצינו דאמר קרא והיתה לבני ישראל וכו' לכך אמרו דאין יכול להוריש א"ך דון מינה כותי דלא כתיב ביה והיתה וכו' יכול הוא להעביר דהגם שירושתו מדאורייתא עכ"ז הואל והוא ממון כל תנאי שבממון קיים אפילו הירושה שמן התורה

נשאר לנו ליישב מ"ש מר"ן כאן הכותי יכול לעשות תנאי לגבי ירושת בנו הגר הואיל ואין הכותי מחויב לעמוד וכו' לא תדוק דכוונתו לומר הא בדאורייתא בירושת גוי לבנו גוי אינו יכול. זה אינו כדאמרן אלא הכוונה שמא תאמר השתא דחכמים עשו חזוק לגר שירש אביו גוי משום דלא וחזור נימא דעשו חזוק לתקנתם דגם תנאי לא יועיל לגוי מהטעם ג"כ שלא יחזור למורדו קמ"ל דלענין זה לא עשו חזוק אבל בגוי לבנו פשוט דיכול להטיל תנאי בירושתו ולא הוצרך מר"ן להשמעינו זה ודו"ק

עיין להרמב"ם בפרק ששי מהלכות נחלות הל"ט שכתב דדוקא גוי יורש את אביו דבר תורה אבל שאר ירושותיהן מניחים אותן לפי מנהגם ע"כ. וכתב הרב