פעמוני זהב חלק ב שג

משום דילמא טומטום זה הוא בת ודילמא הוא זכר והנכסין של שניהן וא"כ טומטום זה שהביא להגריע יד אחיו עליו הראיה. ואדרבא נלמד דין בן וטומטום ונכסין מועטין דהאמת הוא דחולקין בשוה מקו"ח מדינא דס"ח דבת וטומטום ונכסין מרובין דאמרינן דחולקין בשוה והרי התם הטומטום אפילו לגבי הבת דאינה יורשת אלא במקום שאין בן ויכול להסתפק דדילמא טומטום זה זכר והבת הזאת לאו בת ירושה היא כלל עכ"ז אין הטומטום יכול להגריע כח מהמחצה מכח ספק ואמרינן המע"ה והואיל ואין ראיה חולקין מכ"ש טומטום במקום בן ונכסין מועטין דלצד שיתברר שהיא נקבה אינו נוטל הכל אלא מכח התקנה היאך נאמר דמכח ספק יגריע כח הזכר ודאי יותר ויותר לומר כאן המע"ה ופשוט וק"ל: סימן רפ"א

ש"ע ס"א אין אדם יכול להוריש עיין הלק"ט ח"ב סרס"ז שנסתפק שם בתלת כחדא ספק הראשון הוא מהו הדין בדין מי שמעביר הנחלה מיורשיו אם לענין קרקע דוקא אמורה דלגבי הקרקע הוא דכתוב בתורה ולא תסוב נחלה ופשיט שם מן הגמרא דגם במטלטלין שייך אעבורי אחסנתא יע"ש. ועיין בספר כרם חמר ח"א סי' ק' שם דהכי הוכחו גם הם מן הגמרא ופשוט

גם נסתפק הרב הלק"ט בספיקו השני אם ראוי לנדות למי שמעביר ירושה מיורשיו או לא ופשיט ליה דלאו בר נדוי הוא מדלא נמנה עם כ"ד דברים שמנדין עליהם

ואל ספק השלשי לו' בא מי שהוריש ממונו למי שאין ראוי ליורשו אך בתנאי אם יהיו בניו של המוריש נוהגים כשורה יחזר להם מהו הדין ופשיט גם את זה דאסור הואיל ומניעת הדבר הוא משום דאסור לעקור נחלה דאורייתא ואפילו להניח איזה דבר משום ירושה והשאר יעשה בו מה שלבו חפץ אסור בכל גוונא דאם לא יהיה בנו וכו' אפשר כבן בנו ע"ס כל הדורות אלה היו דבריו ז"ל יעו"ע ודוק

שם בתי תירשני במקום שיש לו בן וכו' עיין בכנה"ג ובמהרשד"ם הביאו הרב ערך השולחן מדין האומר בן בני ירשני במקום שיש לו בן דלא מהנו יע"ש

ש"ע ס"ג אמר פלוני וכו' או שאמר ראובן בני יירש חלקו וחלק שמעון לא אמר כלום ע"כ. לכאורה יש להבחין מה בין זה לאומר פלוני בני יירשני מכלל בני דפסק בס"א דמהני דגם כאן הואיל ואמר פלוני יירש מכלל בעי הוי כאלו אמר פלוני בני יירש חלקו וחלק אחיו אלא דנלע"ד נראה דרב המרחק ביניהם דבשלמא באומר פלוני בני יירשני מכלל אחיו זכה מתרי טעמי חדא הואיל ולא הזכיר על אחיו עקירת הירושה דלא הזכיר עליהם לא ירשו ואין כאן מתנה על מ"ש בתורה ועוד אפילו אי חשבינן האי מכלל אחיו דהוי כאלו אמר ואחיו לא ירשו אפילו הכי מהני הואיל והתחיל ואמר פלוני בני ירשני א"כ זכה ומה שאמר מכלל אחיו הוי מילתא אחריתי וכמו שפסק כאן בס"ג וכטעם הסמ"ע סק"ה אבל באומר ראובן ירש חלקי וחלק שמעון נמצא באמירתו זאת אומר חלק שמעון ירשנו ראובן ואין כח בידו לעקור דבר מן התורה והוי כאלו אמר לא ירש שמעון אלא ראובן ודו"ק. כתבתי זה משום שראיתי להמשד"ר שתמה על הש"ע איך פסק לשני דינים אלו יעו"ש וק"ל

שם במור"ם וכן אם אמר לא ירש שמעון וראובן ירש הכל דבריו קיימם ע"כ הנה מלשון מור"ם דסיים וכתב על דברי מר"ן וכן וכו' משמע דגם מר"ן מודה להאי דינא דכתב איהו משם הרב המגיד ובא לאוסופי על דברי הש"ע וא"כ צריך אתה לדקדק לדעת מה בין האי דינה דפסק מור"ם דמהני למה שפסק הש"ע בסעיף זה דאם אמר לא ירש שמעון אלא ראובן לא אמר כלום אלא דמוכרחים לחלק ולומר דשאני באומר לא ירש שמעון אלא ראובן לא מהני הואיל ותלה ירושתו של ראובן בלא יירש דשמעון דהוי פירושו לא ירש זה אלא זה והוי עוקר דבר מן התורה אבל כאן אין ירושת ראובן תלויה בו לא ירש שמעון אלא חשבינן במה שאמר לא ירש שמעון תחלה מילתא פסיקתא וכאלו אינה והדר אמר וראובן ירש הכל דהוי מילתא אחריתי וזכה שמעון כאותה שאמר מר"ן ראובן בני ירשני ולא ירש שמעון דדבריו קיימים דכתב שם הסמ"ע דהוי בתרי מילות ומעקרא זכה ראובן ומה שאמר אח"כ אלא שמעון הוי מילתא אחריתי

אלא דראיתי להרב באה"ג דכתב על דין זה דמור"ם דלא דמי כלל לההיא דמר"ן ומשמע ליה דדוקא באומר פלוני ירשני הוא דזכה מעקרא ואזי אפילו אח"כ יאמר ופלוני לא ירש כמאן דליתא אבל במקדים בדבריו הראשונים לא ירש חשיב ליה כמתנה על מ"ש בתורה ואין בדבריו כלום

וכן ראיתי להרב משד"ר שתמה ואמר דהאיך יוצדקו דברי מור"ם אלו על דברי הש"ע הרי מדברי הש"ע נראה דדוקא במקדים פלוני בני ירשני הוא דמהני אבל בדינא דמור"ם הואיל וקדם ואמר פלוני לא ירש אפילו חזר ואמר ופלוני יירש במאי נתרפא העקירה זהו תכלית דבריו וא"כ לפי דברי הרבנים הנז' נראה דפסקי הש"ע ומור"ם בחלקות תשית למו

הן אמת לדידי לכאורה חזה לי דמר"ן עצמו השו הדינים אלו בחדה מחתא בין אם פלוני ירש ופלוני לא ירש בין אמר פלוני לא ירש ופלוני ירש שוים נינהו שהרי מצינו לו בב"י הביא דברי הרמ"ה שהם דברי הש"ע כאן דאם אמר פלוני לא ירשני דמהני והביא אחריהם דברי הה"מ שהם דברי מור"ם בהג"ה זאת וכתב שם הרב"י עליהם ז"ל וקצת ראיה יש לדברי הרה"מ ז"ל וא"כ משתמע מדברי הרב"י דהרמ"ה מסכים והולך לדברי הרב המגיד ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי יע"ש

אלא דאחר החיפוש ראיתי דדברי הרב"י אלו במחלוקית הם שנוים בפירושן דהא מצינו להרב מוהרי"ט ז"ל בח"ב סצ"ו ששם הביא דברי רב אחד דכתב דאין דעת הרב ב"י להשוות דעת הרמ"ה לדעת הרב המגי"ד דהא מדברי הרמ"ה לא משמע אלא באומר פלוני בני ירשני תחילה הוא דמהני אבל בהפך לא אלא כוונתו לומר דיש קצת ראיה עכל"ה. של הרב המוביא דבריו