פעמוני זהב חלק ב שא

ובענין שטר עסקא עיין שם בס' זכו"ל ח"ב אות ריש ובס' בית יהודה למוהרי"ע זלה"ה ובס' משחד"ר סק"ח ובמנהגי שכירות למוהרי"ע ס"ב ובס' פחד יצחק אות בכור ע"ש ועד אחורן ספר פתחי תשובה יע"ש בסק"ד ובסק"ו ועיין מאמר קדשין סקי"ד ועיין בס' ערך השולחן אהע"ז ס"ץ שחלק על מוהרי"ע זלה"ה

בש"ך סק"ב וכן אם היתה לאביו ספינה וכו' עיין בבני חיי ס"ו זה בס' גוא"ל סימן זה סק"ב ובס' פחד יצחק אות בכור ע"ש

ש"ע ס"ד הניח להם אביהם פרה מושכרת וכו' ודאי דהוא הדין נמי הניח להם קרקע מושכרת הדין כן דאין שום סברא לחלק ועיין בס' גושפנקא דמלכא דפ"ו ע"ג שהאריך בזה להוציא מדעת מי שנסתפק בזה עיין שם באורך וק"ל ועיין בתוש"י ח"ב סנ"ו דלא משמע כן ולעד"ן דדברי הרב גושפנקא דמלכא אמת ודו"ק

שם או שהיתה רועה באפר וילדה וכו' עיין להרב שדה הארץ בס"ו שפסק דאחים שהניח להם אביהם כדי שמן ואחר עבור ימים ממיתת אביהם נתברך להם השמן ונתרבה על ידי נס כההיא דאשת עובדיה ובאו בכור ופשוט לחלוק והבכור רוצה ליטול פ"ב במותר ופסק הדין הוא עם הפשוט ולא דמי לפרה וילדה יעוין שם מילתא בטעמא ודו"ק

ולענין שררת בה"ך ראיתי להרב יוא"ל זלה"ה בח"ב סנ"ו שכתב דאם השררה בפני עצמה ואין לה סמך בקרקע אינו נוטל בה פי שנים ואם השררה סמך עם הקרקע יש לה וקשורה עמו תלוי בדין דהיינו לפי מה שדנים רוב חכמי המערב שדינה כאלו היא בפני עצמה ואינה נגררת אחר הקרקע גם הבכור אינו נוטל בה פ"ב ולפי מה שדנים חכמי מראק"ס דחשיבי לה כשכירות קרקע גם הבכור נוטל בה פ"ש כמו שנוטל בשכירות לאחר חלוקה ע"ש

ולענין חזקה שהניח אביהם והיא ביד הגוים בשטת מיתתו דרים בה עיין להרב מוהרי"ע ז"ל ח"ב סיו"ד שפסק דהאי קרוי ראוי ואין הבכור ולא האשה נוטלין בה יע"ש

ש"ע ס"ח בכור שמכר וכו' ויתר בכל הנכסים וכו' עיין בס' בעי חיי סר"ה ועיין תוש"י ח"א סל"ג מה שפסק באחד השותפין שחלק עם חבירו ולא ערער ליטול כל חלקו בריוח דהוי כאלו מחל ואפילו תפס אח"ך מפקינן מיניה יע"ש והוא הדין לכאן ועיין זכו"ל אות מים בפסקת שותפין ועיין פח"י אות עלילה ומש"ה אות ח' ועיין כנה"ג בשאלת אהע"ז ס"ך דל"ג יע"ש: סימן ר"פ

ש"ע ס"א כל היורשין יורשין בחזקתן וכו' ראיתי להרב מאמר קדשין ס"א כתב וז"ל כתב בתשובת הגרשוני בסימן ק"י אחים שידוע שיש להם אח במד"ה ובא אחד ואמר שהוא אחיהם ומביא עדים שמכרין אותו מחמת קולו שהוא אחיהם אבל לא בפרצוף פנים כי בא בחתימת זקן ואחיו טוענים שאין מכרין אותו אין בעדותם כלום ע"ך ולדידי קשה לי על האי תשובה מהא דפסק הש"ע לעיל בס' רנ"ג שכ"ט ז"ל שכ"מ שאמר נכסי לטוביה ומת ובא אחד ואמר אני הוא נוטלין ע"ך וכתב שם הסמ"ע הטעם דאמרינן מדהקדם נפשו ש"מ שהוא ברור שכוונתו היתה אליו ולא חיישינן לרמאי שיקדים נפשו לבוא דהא צריך להיות מרתת שמא יבוא אחר אחריו ויברר שדעתו היתה קרובה אליו יותר ויוציאנו מידו עכל"ה וא"כ גם בענין התשובה הנז' יש לנו להקשות דתיפוק לך אפילו לא יהיה ט"ע דקלא ראוי לתת לו הירושה דהואל ומוחזק לנו דיש להם אח דראוי לירש וזה הקדים ובא ואמר אני הוא ולא מרתת דילמא יבוא מי שהוא אח אמתי ויברר דהוא האח היורש א"ך ודאי דהאמת הוא שאמת הוא שאמת דבר ואדרבא מחזי דנדו"ד עדיף מההיא דטוביא ומכ"ש דנוסף כאן ט"ע דקלא ועכ"ז פסק דלא ירש עמהם אתמיהא. אלא דנראה פשוט דנדון הרב מגרע גרע דהואל והיו שם עדים שהיה מכרין אותו בפרצוף ועתה לא היכרוהו כי אם בט"ע דקלא הלכך מיגרע גרע וכעין זה ממש תרץ הרב פתחי תשובה על חד קושיא שהקשה שם יע"ש

והנה לפי חלוק זה נראה דיש לדון ביעקב שהיו לו יורשים בארץ מרחקים ואין להם מכיר אלא שהיה מוחזק שיש לו יורשים ואחר מיתתו בא אחד מארץ אחרת, ואמר אני יורשו של פלוני יש לדון מההוא דטוביא דאמרן שהוא נאמן מאותו טעם הנז"ל בטוביא ופשוט

שוב ראיתי בס' נתיבת המשפט סק"א שהקשה על מה שפסק כאן בראובן שאמר הרי זה אחי וכו' כתב על זה וזל"ה ואין לומר דבשלמא המוריש כשאמר זה יורש שלי נאמן במיגו דיהיב ליה במתנה כמבואר בסימן רע"ט אבל היאך נאמן על לוי שזה אחי לענין שהוא יורש כל נכסים ולא כל יורש צריך עדים כמבואר בסק"א ונראה דהא היורש צריך עדים היינו דוקא כשיש כאן יורש כגון שיש לו אחים ובא אחד ואמר שהוא בנו ומסליק אחיו מן הירושה אז צריך עדים אבל כשמת כאן אחד ולא נודע מי הוא ובא אחד ואמר אני קרובו הראוי לירש אותו נאמן וירש ויורש אותו ואם בא אחר וטוען אני קרובו יותר ומכחשין זה את זה כל דאלים גבר עכל"ה והנה פשוט מה שכתב הרב בדבריו כגון שהיו לו אחים ובא אחד ואמר שהוא בנו ורצה לסלקם צריך עדים בודאי דהוא הדין נמי אם היו לו בנים ובא אחד ואמר גם הוא בנו נראה פשוט דצריך עדים דהואל ובא לסלקם מחלקו הנוגיע צריך עדים כההיא דבא לסלק האחים מכל וכל מה לי בא לסלק אחיו לגבי חלקו כל אפייא שוים וא"ך לפי זה לכאורה נראה דזה הפך ממה שכתבתי דבמקום שבא אחד ואמר שהוא יורש ואין לו מכיר יהיה נאמן מההיא דטוביא

אלא דעדיין יש לחלק ולומר דהרב הנז' לא דבר אלא במי שלא היה מוחזק שיש לו יורשים בעיר אחרת ובא זה ואמר אני יורש בזה הוא שחלק הרב וכתב דאם יש לו אחים צריך עדים אבל במקום שאין כאן יורש נאמן אפילו לא היה מוחזק שיש לו