פעמוני זהב חלק ב רצח

סימן ע"ר

ש"ע מציאת בנו ובתו וכו' עיין להטו"ז שכתב דאם הוא מפרש לבנו בתורת חיוב מציאת הבן לעצמו יע"ש. ועיין בס' גושפנקא דמלכא בהלכות מלוה ולוה פכ"ד שהאריך בזה וכך היתה מסקנתו עיין עליו יע"ש

ועיין בס' משחא דרבותא בנמוק"י מוהרמ"א בס' קמ"ט שכתבו דמה שפסק כאן מר"ן ומור"ם דהיינו דוקא אם הרויחו בסחורה וכו' היינו אם בנו אין לו במה להתפרנס ואם לא יתן המציאה או הריוח יגרשנו מעל שולחנו ולא יפרנסנו וזהו שאמרו משום איבה אבל אם הבן יש לו מלאכה המספקת או שהוא בקי במשא ומתן באופן שאינו צריך לשולחן אביו המציאה והריוח לעצמו ע"ש בנמוק"י מהרמ"א ז"ל ובנמוק"י הרב מהרש"א כתב כן אלא שדחה סברא זאת וס"ל דלא שאני לן בין יש לו או אין לו אלא הואל והוא סמוך הרי זה לאביו ע"ע בנמוקיו סקמ"ט שם ועיין טו"ז

אך ראיתי להרב מהרש"א ז"ל שכתב שם משם כנה"ג משם מהר"י הלוי ומהרא"ג זלה"ה וכן מסיק מר ניהו רבה דדוקא אם הבן לא היה נשוי אשה אבל אם היה נשוי אפילו סמוך הרי אלו לעצמו ויהיב בה הרב טעמא ותבלין דמסתמא הואל והוא נשוי ודאי דידע ודאי לפרוש את עצמו כדכתב הכן בחוץ מלאכתך וכו' ועוד הרי יש לו זכות במעשה ידי אשתו ונמצא אין פרנסתו תלויה באביו ע"ש וק"ל

ואם מחזי דהאב אינו מקפיד על מעשה יד בנו עיין משי"ש ח"א קל"ט וק"ל

במור"ם שם והוא הדין וכו' אבל אם מת אינו מוריש וכו' עיין להרב משחד"ר בנמוקי מהרש"א סקמ"ט שכוונתו לפרש דברי ההגהות המרדכי שפסק מור"ם כאן היא אפילו אם הגיע המציאה וריוח ליד האב ועדיין מונחים עכ"ז אינו יכול להוריש וכמו שמפורש שם במקור הדברים ומזה יצא לתמוה על דברי הסמ"ע סק"ה שמביא דברי הרב"י דסו"ס קע"ז על דברי המרדכי דזה תימא דשם לא איירי אלא בדלא הגיעו עדיין ליד האב כמו שמפורש בדברי בעה"ע על שהביא הרב"י והביאו הסמ"ע וא"כ משמע דאם הגיעו ליד האב מוריש אותם לבנו וא"כ זה סותר לדברי הגהות המרדכי שהביא מור"ם ועיין עליו שכתב שגם כנה"ג כתב כדברי הסמ"ע אלו ותמה גם עליו כמ"ש על הסמ"ע שהניח בתימא ואנא בריה קלה נלע"ד לתרץ אלבא דהסמ"ע והוא ע"פ שני דקדוקים שיש לי לדקדק. הדקדוק הראשון הוא על מור"ם בהד"מ שמביא דברי הגהות המרדכי וכתב ז"ל ובמרדכי דבב"מ בהגהות השניות כתב באחד שבניו כתבו ספרים בעודן אצלו ואח"ך רצו ליקח הספרים וכו' ועל זה קשה לי הרי שם במרדכי מפורש דהיתה טענת הבנים על הספרים ועל הסחורה שעשו ועל המציאה ועל כולם היתה אחת ולמה הד"מ לא נקט בדבריו כי אם הספרים דוקא בשלמא הסחורות אפשר להיות משום קצור הלשון אין צריך לכתוב סחורות דהואל ועל ידי טרחא בעסק המשא ומתן הוא הריוח הרי הוא נכלל בכלל כתיבת הספרים שכתב אבל המציאה דאתיא בהסיח הדעת בלי שום טרדא הו"ל להביא אותה כדי שנשמע אפילו מה שלא יגע בו לא יוכל להוריש לשאר בניו

גם יש לי לדקדק על דברי הסמ"ע כאן שהביא הרב"י וכתב בזה"ל וכיוצא בזה וכו' דאף המציאה שמצאו וכו' למה הסמ"ע לא הביא מדברי הרב"י כי אם המציאה ושם לא נזכר מציאה וסחורות ולמה בחר בדברי' להביא כי אם המציאה דוקא וכתב עליו מילת אף דמשמע דמציאה עדיפא ושם בב"י השוה דיניהם מציאה וסחורה יע"ש בהרב"י סו"ס קע"ז משם בעל העיטור יע"ש. על כן אמרתי למר"ן דמור"ם בראותו תשובת הגהות המרדכי דאין האב יכול להוריש מלאכת בן לשאר יורשיו וכו' לא ערב לו לפסוק בתשובה זאת אלא דוקא במה שהרויח הבן על ידי טרחא ויגיעה כגון על ידי סחורה או מלאכה אבל במציאה לא ערב לו לומר דאין האב מוריש ועל זה לא הביא דין המציאה בהד"מ וגם כאן בהג"ה לא הזכיר מילת מציאה והגם דדבריו קאי על דברי הש"ע דכתב כאן מציאת בנו ובתו וכו'. עכ"פ מלשון אינו מוריש מלאכת בן אחר לשאר יורשיו דכתב נראה דלא קאי אלא על מה שכתב הוא בתחלת ההג"ה וה"ה אם הרויחו וכו' והוי מילתא בטעמא כדכתבנו ובזה יניח לנו מן הקושי טל דברי הסמ"ע גם הוא כוונתו לומר בסק"ה אינו מוריש פירוש אם מת האב וכו'. והכוונה אפי' כבר תפסם האב עכ"ז מט' שהם טרחת ויגיעת הבן אינו יכול להורישם ועל זה יבא כמן חומר מה שסיים וכיוציא בזה כתב הרב"י בסו"ס קע"ו וכו' כוונתו לומר כיוצא בזה דאין האב מוריש לשאר בנים ולאו כוותיה ממש אלא בדוגמא דידיה לענין שאין האב מוריש והוא אפילו במציאה דהבן לא יגע ולא טרח כלל עכ"ז אינו מוריש אבל זה דוקא אם הוא עדיין ביד הבן דאזי נגעו בה מטעם מחילה ולא מטעם אינו מוריש מלאכת הבן לשאר אחיו דכתב המרדכי ומסקנא דמילתא דמור"ם כתב דין המרדכי בסחורה ומלאכה והסמ"ע כתב דין הרב"י לענין מציאה והגם דהמרדכי והבעה"ע שהביא הרב"י מפלג פליגי עכ"פ מור"ם והסמ"ע במה שבחרו להם מפסקי המרדכי והרב"י לא פליגי ודו"ק: הל' פריקה וטעינה סימן ער"ב

ש"ע סי"ג היה אחד טעין וכו' אחד טעון ואחד ריקם וכו' ואם היה אחד ריקם ואחד רכוב זה פשוט דמעברין הריקן ויקדים הרכוב דכן יש לנו ללמוד מדברי הסמ"ע סקכ"ג דבאומרך מעברין הריקן מלפני הטעון שמתעכב הרבה בהליכתו מכ"ש מלפני הרכוב שאין מתעכב כל כך והוי כרוכב שמעברין אותו מלפני הטעון ודו"ק: