פעמוני זהב חלק ב רצה

לעתיד הוא דבעי מעכשיו אבל בלשון שאינו מבורר שהוא לעתיד אפילו לא אמר מעכשיו מהני והיינו לשון דהאומר תקנה סודר זה ויהיו חפציך קנוים לי לאחר שלשים יום מהני דהוי כאומר מהיום ולאחר שלשים יום והיינו ממש כההיא דכתב מר"ן בס' רנ"ח שכתב לו שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה וכו' דכוונתו היא איכא לפרשה מהיום ולאחר מיתה הואל ואין כאן לשןן המבורר דבלשון עתיד קאמר אזי דנין ליה מהיום ולאחר מיתה קאמר כל זה כתבתי לי זה זמן רב הגם שנראה בעיני דוחק לא מנעתי מלכותבו

ואחרי מופלג בא לידי ספר הפת"ש וראיתי שם שהביא משם הרב נ"ב ז"ל שנתקשה ויצא לחלק בין במקום דכתב שטר כההיא דסי' רנ"ח ובין היה קנין בלא שטר כההיא דס' קצ"ה יעו"ש. אחרי זאת בא לידי ספר ערך השולחן למהרי"ט זלה"ה וראיתי לו בס' ר"נ דין י"ב שהאריך בזה ושם שם לו משם הפוסקים שני תרוצים חד כמ"ש הרב פתחי תשובה משם הרב נב"י זלה"ה ועוד לו שם משם הרב קהלת יעקב דמחליק בין בנותן לאחר שלשים יום לנותן לאחר מיתה דס' רנ"ח דמוכחה מילתא דמהיום ולאחר מיתה קאמר יע"ש ודו"ק

שם במור"ם דכל קנין מעכשיו הוא וכו'. לכאורה יש לתמוה ממה דקי"ל בדינא דאסמכתא כמפורש לעיל ס' ר"ז יע"ש ובפרט בסעיף י"ד שם מפורש דאין מבטל האסמכתא אלא במקום דכתב מעכשיו אבל קנין לחוד לא מבטל האסמכתא וא"כ קשה דהואיל וקנין הוי כמעכשיו למה לא יהנה לבדו לבטל האסמכתא הרי כל עקר מעכשיו דמהני הוא משום דכשכתב ליה אמרינן הרי גילה דעתו שמעכשיו הקנה וא"כ קשה לפי דברי מור"ם הרי גם בקנין לחוד הוי במעכשיו ולמה לא יהנה קנין לחוד לבטל האסמכתא אלא דראיתי בספר משחד"ר בנמוק"י מהרמ"א זלה"ה ביור"ד סע"ה דף קכ"ו ע"ב שהביא קושייא זו משם מהר"ם גאלאנטי זלה"ה והתשובה היתה דמתנה שאני שגמר ומקנה מה שא"כ באם יהיה אם לא יהיה עכל"ה יעו"ש: רפאל אנקאווא סי"ט הל' אבידה ומציאה סימן ר"נט

ש"ע ס"ג כיצד וכו' שידע בנפילתו וכו'. עיין להרב צ"צ שכתב וז"ל אם מצאה אחר שהרגיש זה שנאבד ממנו אף שזה עומד וצווח ורודף אחריו לבקשו אפילו הכי נתייאש והרי הם של מוצאו וגם זה שמצאו אינו עני אף שאינו עשיר כופין אותו לפנים משורת הדין להחזירו ואם אין בעל האבידה עשיר אף שהמוציא הוא עני כייפינן להחזירו אם לא שבעל האבידה עשיר והמוצאו הוא עני אז לא כייפינן והרי הוא של המוצאו ע"כ. ועיין בספר מאמר קדישין שהביא דבריו וק"ל. ועיין מזה לקמן בסימן זה ס"ה ודו"ק: סימן ר"ס

ש"ע ס"ד ראובן הדר וכו' זכו שניהם וכו'. מה שיש להקשות על מה שפסק כאן כהרא"ש ובס' שי"ג כהרמב"ם ע"ש. עיין בס' שי"ג בדברי הסמ"ע והש"ך ועיין בס' זרע יעקב סימן טו"ב יע"ש

סמ"ע סקי"ד. קנה אחד מהם וכו' ולכאורה נראה דלאו דוקא וכו'. מיהו אינו מוכרע וצ"ע ע"כ. הגם שהדבר מכאן אינו מוכרע עכ"פ הרי הדבר מפורש יוצא מדברי מור"ם לקמן בס' רס"ח ס"ג דשם פסק דעדיפא מזה דאפילו בעל הבית אומר תקנה לי חצירי עכ"ז הביא שם סברת ראב"ה והרא"ש דלא זכתה לו חצירו והביא סברת הרמב"ן החולק דזכה ואנן בדידן אם באנו לפסוק הדין הגם שהביא סברת הרמב"ן בי"א בתרא וקי"ל כי"א בתרא נקטינן עכ"ז אין לפסוק שם כהרמב"ן הואיל והביא דבריו בי"א בתרא דשם הגם שכתב דברי הרמב"ן כי"א בתרא הרי ראינו דלא הכריע שהרי סיים שם וכתב ואם אח"כ בא סחורה לחצירו של שמעון וכו' אם לא נפסק הדין צריך ליתן אחת וכו' שמע מינה דאלולי זה אין יכול להוציא ממנו ופשוט וכל זה לא נחלקו התם ראבי"ה והרמב"ן אלא באומר תקנה לי חצירי אבל אם לא אמר בעל הבית כך אליבא דכו"ע קנה האחר וק"ל

ש"ע סקט"ו מציאה מגנב וכו' כתב הראב"ן גנב שנכנס וכו' נראה פשוט דאפילו ראבי"ה והרא"ש הנז"ל יודו בדין זה דהואיל וזה המוכר לא נתכוין כלל לזכות לזה הקונה שהוא שמעין אלא כוונתו לזכות לבעל הבית הרי מעולם לא זכה שמעון זה ואין זה אלא כשליח של מוכר לזכות לבעל הבית ותו לא מידי וק"ל: סימן רס"ב

ס"ב אפילו אבידה ששוה הרבה אם היא של שותפין הרבה שאין מגיע לכל אחד שוה פרוטה אינו חייב להחזיר וכו' וראיתי להרב בעל מש"ה מערכת אלף סמ"ה שנסתפק בשני שותפין שקנו מלוי סחורה אחת ואותה סחורה היתה בה אונאה והאונאה היתה פרוטה אחת דוקא כגון שקנו שוה שש פרוטות בשבע ובזה נסתפק אי אמרינן דחייב לוי להחזיר להם הפרוטה של אונאה הואיל ולגבי המקח מיהא יש פרוטה או אמרינן בתר הלוקחים אזלינן ולגבי הלוקחים הואיל ותרתי המה ומגיע חצי פרוטה לכל אחד מי אמרינן דאינו חייב להחזיר דחצי פרוטה אינו חייב להחזיר יע"ש ואני לעד"ן הרב