פעמוני זהב חלק ב רצד

עניים דבר ולתמוה עליו הו"ל לפרש דמור"ם בהקדש בדה"ב דבר כמו שמפורש הדבר בתשובת הרשב"א שממנו מקור דברי מור"ם אלו וכמו שפירשו הרב החביב זלה"ה ואזי יהיה משה אמת ותורתו אמת אלא נראה לע"ד דהגאונים הנז' קושיתייהו קושיית כנה"ג שהקשה על הרב"י ומור"ם דהואיל ודין הקדש בד"ה לא שכיח בזמנינו מה ליהו למר"ן ומור"ם לכתוב הלכתא למשיחא והגם שהרב כנה"ג תרץ יתיב דמור"ם אתשיל אפילו באומר בזה"ז הקדש לבד"ה דלכו"ע ס"ל הוי הקדש לגבוה נלע"ד דהרבנים הנז' נראה בעיניהם תרוץ זה דוחק משום דלא הו"ל למור"ם דבריו והו"ל לכתוב בפירוש המקדש גוף מהיום וכו' ובשלמא אי הוה ס"ל למור"ם דמי שיאמר בזמן הזה הקדש סתם פירושו הוא לבדק הבית כאותם הסוברים כן שהביא הרב כנה"ג הוה ניחא דנימא מור"ם נתכוון לפסוק במי שאמר הקדש סתם בזמן הזה הוי הקדש לבד"ה ועל זה פסק כאן דהאומר הרי זה הקדש אסור לאכל הפירות משום דהקדש סתם בזמן הזה עצמו הוי הקדש לבדק הבית ואסור ליהנות מקודשי בדק הבית כתשובת הרשב"א ולכך הוי פסקו כאן דסתם ואמר האומר הקדש סתם דאסור השמענו חדוש זה דכל האומר הקדש סתם אפילו בזמן הזה הוי הקדש לבדק הבית אבל לפי האמת לא כן הוא דהא מצינו למור"ם ביור"ד סרנ"ח ס"א דשם כתב וז"ל ומ"מ אם אמר להקדש סתם כוונתו לצדקה לעניים וכו'. וא"כ היאך פסק כאן דבאומר הקדש סתם שהוא אסור הרי הו"ל לפרש באומר הקדש לבד"ה אבל באומר סתם דסתמו לעניים מותר וא"ך כדי שלא נטעי הו"ל לפרש זהו ההכריח של הגאונים הנז' ומזה הכריחו דודאי מור"ם בפסקו זה אזיל לפי סברתו ביור"ד דבאומר הקדש סתם הוא לעניים ואפילו הכי פסק כאן דאסור ליהנות ולאכול הפירות ועל זה תמה הגאון וישב מר דודו זלה"ה כמש"ל

והן אמת דלכאורה נראה דלפי פירוש הגאונים הנז' דמפרשי דמר"ן כאן בסתם הקדש לעניים דבר א"כ היאך פסק כאן דאסור לאכל הפירות הרי הפך מזה מצאנו לו פסק ביור"ד שהרי שם בס' רנ"ט פסק האומר סלע זו לצדקה או שאמר הרי עלי סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי לשנותו בין ללותו לעצמו או לחבירו וכו' וסיים שם מור"ם ז"ל דאין הצדקה כהקדש ומותר ליהנות ממנה וכו' א"כ קשיין פסקיו אהדדי אלא דזה אינה קושייא דשאני הכא דבמקדש קרקע איירי ובזה הוא דאסור דעל ידי אכילת פירות או דירת קרקע קא מתכחיש ארעא אבל התם סלע יזיף סלע פורע ולא נחסר מנכסי ההקדש כלום הנאה זו לא אסרוה ודבר זה מדוקדק מדברי הרשב"א דכתב בדבריו ז"ל דהאילן יניק משדה הקדש משמע דבזה דוקא הוא דהוי הקפידא ולא בדבר אחר ודו"ק

ש"ע ס"ג עבר האב ומכר מכורים הפירות וכו'. עיין בתוש"י ח"ב סנ"ט וספ"ב וסקי"ח דשם שם לו בדברי מר"ן אלו פירש דמיירי שמכר הפירות לחוד ולא הוי כמכר דשלב"ל דקי"ל שאין אדם מקנה אלא הכא חשיב כמוכר קרקע לפירותיו הואיל ושייר הפירות לעצמו אבל אם האב מכר גוף ופירות או מכר סתם דאזי גוף ופירות משמע לא קנה הלוקח כלום אפילו ירצה הלוקח לקיים המכר בפירות דוקא ע"ש בס"י הנז' ודו"ק

ש"ע ס"ו במור"ם הכותב נכסיו וכו' יכול לדור בהם וכו' עיין בתשובת הרשב"א שהביא הרב"י דמשם באירה דגם יכול להשאיל או להשכיר או למכור דירתו לאחר שיהיו דיוריו כמו זה ע"ש וק"ל: סימן רנ"ח

ש"ע ס"ב וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן ע"ך. הנה טעם לזה הוא כמו שסיים מור"ם וכתב ז"ל דכל קנין מעכשיו הוא וכו' והנה זה זמן רב הוקשה דמחזי דין זה שהוא סותר למ"ש מר"ן לעיל בס' קצ"ה ס"ה שכתב שם ז"ל אם אמר לו הקונה תקנה סודר זה ותקנה חפציך לי לאחר שלשים יום לא קנה. ומאי שינה כאן דאמרינן דקנין הוי מעכשיו ושם לא אמרינן הכי ועלה בדעתי לישב באופנים שונים שבאמת אחר זמן מצאתי לרבותינו האחרונים שהזכירו מהם על כן אין לי להעלותם בשמי אלא בשם בעליהם כמו שנזכיר לקמן אך מה שעלה ג"ך בדעתי מן הישוב ולא מצאתי מי שהזכיר זה הוא זה שנלע"ד לפרש פסקי מר"ן דס' קצ"ה ודסימן רנ"ח הוא ע"פ מ"ש מר"ן בס' קצ"ז ס"ו דהאומר לחבירו לשון תקנה להבא משמע יע"ש. ועפ"ז פירשתי מ"ש הש"ע סקצ"ה אם אמר לו תקנה סודר זה ותקנה חפציך לי אחר שלשים יום לא קנה וכו' דהטעם הוא דהואל ואמר לשון תקנה דהוא להבא משמע אם כן בודאי כוונתו לומר דלאחר שלשים יום תהיה הקנייה ובאותה שעה הדרא סודרא למאריה ועל פי דרך זה הוספתי לפרש דברי מהרא"י שהוסיף שם מור"ם בהג"ה שסיים וכתב ז"ל ובסתם אמרינן דהוי מעכשיו ובאופן המועיל ע"ך דכוונתו לומר דהיכא דלא אמר לו ותקנה חפציך לי וכו' דמשמעותו היא דודאי להבא משמע אלא אמר לו לשון סתום דהיינו אמר תקנה סודר זה ויהיו חפציך קנוים מהשתא קאמר ומה שסיים לאחר שלשים יום הכוונה היא מהיום ולאחר שלשים יום או נימא שכוונתו דלא יהיו קנוים אלא עד לאחר שלשים יום על זה אמר מור"ם דהואל והדברים סתומים לא אמרינן בכדי הוה עביד ובודאי דכוונתו היתה מהיום ולאחר שלשים יום דדוקא באומר תקנה וכו' שגילה דעתו להבא הוא דלא קנה אבל בלשון שהוא סתום אמרינן כוונתו מעכשיו קאמר

והן אמת דיש לדקדק לפי פירוש זה דמשום תקנה להבא משמע א"כ תיפוק לך אפילו אינו אומר לו לאחר שלשים יום לא מהני וא"כ למה הוצרך הש"ע לסיים ולומר באומר תקנה חפץ זה ותקנה חפציך לי לאחר שלשים וכו' אפילו לא יאמר לו אלא ותקנה וכו' לא קנה דכל לשון תקנה להבא הוא וכמ"ש בסי' קצ"ז ס"ו יע"ש. אלא דלזה יש להשיב ולומר דלא הוצרך כאן לסיים לאחר שלשים יום אלא משום רבותא דסיפא דבאומר על מנת שתקנה לי מעכשיו אפילו אמר לאחר שלשים יום מהני הואל ואמר מעכשיו ועל זה, סיים מור"ם וכתב דכל זה דוקא בלשון המבורר שהוא