פעמוני זהב חלק ב רצב

אומר בריא היה וכו' וא"כ מדברי הטור הגם שיש לדייק ג"כ מדבריו ולומר דלא אמר אלא בשוה טוען בריא גמור היה אבל באומר גם הוא ששכ"מ היה אין כאן להסתפק כמו שאמרנו עם כל זה מדברי רבינו הטור אין הכריח כל כך דאיכא למימר רבינו הטור אורחא דמילתא נקט דדרך העולם כך הוא דהבריא נותן בתורת בריא והשכ"מ על הרוב נותן בתורת משכ"מ לכך אורחא דמילתא נקט בדבריו אבל אה"נ אפילו יהיה אזיל ומודה המקבל שבשעת הצוואה חולה היה אלא שמתנתו נתן במתנת בריא אימא דהוי טענה הנשמעת וא"כ אין לדייק כ"כ מדברי רבינו הטור אבל מדברי מור"ם דלא תני בתרוויהו חד לישנא דמן הראוי למנקט בלישניה כדברי הטור שממנו העתיק דבריו ואם בא לשנות גם כן הו"ל לשנות ולמכתב גם בדברי המקבל בזה"ל והמקבל אומר מתנת בריא וכו' אלא ודאי בכוונה עשה שנוי זה לומר לך דטענת המקבל צריך לומר דבריא היה ואזי יש לספוקי בצוואה זה אבל אם המקבל גם הוא אומר דחולה היה אלא המתנה מתנת בריא היתה דבריו מהבל ימעטו ודע לך דדקדוק זה הגם שהוא דקדוק דק מכח שנוי הלשון אל תהבל אותו דבכמה מקומות יש דקדוקי הפוסקי' ממש כעין זה וסומכים עליהם ודוגמת זה יש בדברי הסמ"ע לקמן סימן שט"ז כדברי הסמ"ע סק"ו יע"ש גם יש בידי להביא סמך מכמה פוסקים שמדקדקים הלשונות אך אין כאן מקום להאריך הואיל וראיתי הדבר בעקר הדין מפורש בדעדיפא מזה בספר בני חיי בסימן זה בהגה"ט ס"ד וזל"ה ואם כתוב בה בעין יפה וגוף בריא ודאי מתנת בריא היא הרב מהרשד"ם חלק יור"ד קע"ב גם מהר"ם מפדאווה סימן נ"ב כתב דאם כתב בצוואה בהדייא כעובדי בריא לכ"ע מתנת בריא היא ומהר"ח בנבשתי בתשובה כתיבת יד כתב דלא כתבו הרבנים הנז' שדין מתנת בריא יש לה אלא כשהן חלוקין אם היה בריא או שכ"מ ואי אפשר להתברר על ידי עדים אז אמרינן דאם כתב לשונות אלו ודאי שמתנת בריא היתה אבל אם ידעינן בבירור שהיה שכ"מ אפילו שיכתוב בה לשונות המורים שה"ה ברי מילי דכדי נינהו כיון שאנו רואים שמתנת שכ"מ היתה. לולי אם גילה דעתו שאפילו נותן בהיותו שכ"מ רוצה שיהיה לו דין מתנת בריא ואפילו תימא שדעת הרבנים הוא אפילו דידעינן שהיה שכ"מ היינו דוקא בנדון דידהו אבל מי שאומר שהוא נותן במתנה גמורה אינו סותר למ"ש שהיה שכ"מ דאפשר לפרש שנותן לו באמת ואינו נותן דרך שחוק עכ"ל. הרי מכאן אתה למד לדינא דכתב מור"ם פשוט וברור הוא אליבא דכו"ע דאם מודה המקבל דשכ"מ היה ודאי דכוונת צוואה זו שבאו דבריה סתומים ודאי מתנת שכ"מ היתה ופשוט ודוק: סימן רנ"ב

סמ"ע סק"א אפילו לכתובת ב"ד וכו' דא"ל דמיירי במטלט' דאין בהם ד"ק דא"כ כתובת ב"ד כו' לכאורה הלשון קשה להולמו מה כוונתו לומר ואחר העיון נראה דכוונת הסמ"ע כך היא דבא לומר דמאי דנקט מר"ן אפילו כתוב ב"ד וכו' כוונתו לומר לא מבעייא לכתובה עצמה פשיטא דגובין ממתנת שכ"מ דהא טורפת וכו' אלא אפילו כתובת ב"ד גובה מטעם דאין משכ"מ קונה אלא לאחר וכו' ועל זה הוסיף עוד הסמ"ע וכתב ואין לומר דמיירי במטל' וכו' כוונתו לומר דאין לדחוק דברינו הראשונים ונאמר דהאי טעמא עצמו דכתב מר"ן הוא צריך גם לאם באה לגבות הכתובה עצמה מן המטלט' דקי"ל דאין בהם דין קדימה ועל זה הוצרכנו לטעם זה דמתנה שכ"מ אין קינה וכו' על סיים דא"כ הוא אף כתובת בנד"ך וכו' הכוונה לומר דאם כן הוא דלגבי הכתובה לא מהנייא לה הקדימה לענין המטלטלים א"כ מוכרח לומר דהטעם הוא משום דעשו בה תקנת השוק כלקוחות וא"כ אי הכי הוא היאך כתב כאן דכתובת בנין דכרין גובה הואיל וכתובת בנ"ד חל שעבודא בשעת מיתה ומתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה דהכוונה היא דשעבוד הכתובה של ב"ד חל קודם המשכ"מ הרי סוף כל סוף היאך כתב מר"ן דמוצאין המטלטלים דמשמע אפילו כבר זכה בהם המקבל מוצאין מכח דלכתובת ב"ד נשתעבד קודם. אלא ודאי דמוכרח לומר דלגבי מתנה שכ"מ כל אפייא שוין מקרקעי ומטלטלין דלא עשו בהם תקנה השוק וא"כ הדרן למאי דאמרינן דלא הוזקק מר"ן לטעם זה דמשכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה אלא משום כתובה ב"ד אבל לגבי הכתובה עצמה בלאו הכי מחיים נשתעבדו לה אפילו מטלטלי ובמשכ"מ ליכא תקנת השוק ודו"ק

ואחרי מופלג בא לידי ספר גושפנקא דמלכא ושם בדף ע"ז ראיתי למנ"ר שדרך בדרך זה וששתי שכוונתי לדע"ל

ועיין עליו שם שעקר דבריו היו על מי שבא לטרוף ממתנת שכ"מ אם צריך לישבע כדין כל טורף ממשעבדי ושם העלה הרב דהואיל ומתנת שכ"מ ירושה חשיבה אין צריך שבועה הואיל ויש למלוה נאמנות בשטרו נגד הלוה ויורשיו יע"ש שיש חולקים עליו דמחייבים שבועה בנדון דידהו יע"ש

במור"ם ס"א ודוקא שאין וכו' ואחד שנתן במתנת שכ"מ עיין באהע"ז סק"ו ס"ב במור"ם ובהרח"ם ובב"ש יע"ש ועיין בס' בה"א בדף ק"ח מ"ש בזה ועל שאנו סומכים היא סברת המרדכי בשם הר"ם שהביא מור"ם כאן ובאהע"ז בסברה בתרייתא ואפילו בכתובה דידן דאינה גובה כתובתה אלא שחולקות במה שיניח המעט הוא אם רב דינא הכי דהכי מצינן בס' התקנות בס' קע"ט ששם הביא תשובת שאלה שהשיבו המאורות הגדולים מוהר"ר יהודה עוזיאל ומוהרר"ס אב"ד זלה"ה ז"ל מבו' בתקנות שכל מה שחו' הבעל מנכסיו שלא כהסכמת אשתו הנשואה אלא כמנהג הקהלות קאסטיליא לא יתנכה כלום מחלקם אלא א"כ היה הדבר בהסכמה ובקנין גמור ולא יזיק לה מה ששתקה וטענת האשה טענה עכ"ל ומה שכתבו דמועיל הקנין הוא ודאי מדברי הריב"ש עיין בב"י בסו' זה ובאהע"ז סק"ו וק"ל

ש"ך סק"ד והוא שנותנו או שצוה וכו' עיין בס' ויאמר יצחק סקכ"ח וק"ל: