פעמוני זהב חלק ב רצא

בבריא ליתא בשכיב מרע אפשר דלא אמרו כן אלא לגבי אחריני ולא לגבי בניו. זקן שמואל דף קל"ג יע"ש

ש"ע ס"ט בד"א וכו' וכן אם כתב נכסיו ומפרש וכו' ומקנה לו מהיום וכו' עיין בס' ערך השולחן שכתב דהרב דבר אמת נסתפק אם כתוב מהיום אם מתי. מי אמרינן דהו"ל מעת שאני בעולם ואם קנו מידו הדר סודרא כמ"ש גבי גט דאם אמר מעכשיו אם מתי. אינו רוצה שיחול אלא סמוך למיתה הכא נמי במתנת שכ"מ או מצוה מחמת מיתה אמרינן דמעכשיו שעה אחת קודם מיתה והדר סודרא למריה עיין שם ובדברי הרמ"ה שכתבתי מבואר דקנה מעכשיו וכן כתב הטור סוף סקכ"ה וכו' והיינו דוקא בקנין קנה מהיום וכל זמן שלא עמד משמע אפילו חי זמן רב אינו חוזר דלא שעה אחת קודם מיתה קאמר עכ"ל הרב ערך השולחן

והנה על פי הדברים האלה היה נראה דבמתנת שכ"מ שיצאה לפנינו ולא היה בה קנין והיה כתוב בה מעכשיו אם מתי לכאורה נראה דיש לדון שאין בה ממש דהואל ולפי הדברים דלעיל דלדעת הרמ"ה מבואר דקנה מעכשיו א"ך הדר כדין מתנת בריא וצריכה קנין

אלה דראיתי להרה"ג משי"ש בח"א סקט"ו שגם מנ"ר נסתפק בספק זה בצואה שכתוב בה מעכשיו אם מתי ובתר דפשט לה דאין זה אלא מתנת בריא על תנאי שנותן מעכשיו אם ימות ולכשימות נקנית המתנה למפרע משעת נתינה עכ"ז הוסיף וכתב ז"ל אך מה שצריך לחקור אם מתנה זו דינה כמתנת בריא וצריכה קנין או כמתנת שכ"מ ואינה צריכה ונראה ברור דגם זה בכלל מתנת שכ"מ שתקנו חכמים שדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו ואינם צריכם קנין וכו' יע"ש שהביא ראיות לדבריו ודו"ק ועיין בנתיבות המשפט סימן זה סקי"ג ודו"ק

שם במור"ם וי"א דה"ה מתנת שכ"מ שכתוב בה שמקנה לו מהיום וכו' עיין במהרש"ך ס"ץ שכתב דאפילו אם אמרו העדים שהמצוה לא אמר מעכשיו אלא שהם ליפוי כח כתבו כן אפילו הכי אינם נאמנים ולא דמי לנאמנות דס' ע"א סי"א דנאמנים דהתם כיון שרגלים הסופרים וכו'. דין שנאמין ללוה הטוען כך כיון שהעדים אמרו כך דלסופרי דשטרי כתבוהו ונכון הדבר להחזיק הממון ביד הלוה משא"כ דהוא להוציא ממון מחזקת היורשים ואין רגילות כמו נאמנות ע"כ ראיתי כתוב משם מהרש"ך ז"ל ואם ניכר לעין דלא היתה כוונת המצוה כמו שכתוב. עיין בב"י סימן רנ"ג ס"ה יע"ש ועיין הג"ה סרנ"ג ס"ד וק"ל

ש"ע סי"א אין חלוק וכו' והאחרון הוא מתנת שכ"מ בכולה וקונה אם מת וכו' פירושו הוא בודאי איירי בדהיו מתנות הראשונים בקנין הלאו הכי הויא מתנה במקצת ופשוט. עיין בהרב"י סי"ז ועיין בש"ך לקמן סקכ"א ודו"ק. אחרי מופלג זכיתי לספר נתיבות המשפט וראיתי לו שכתב כן וק"ל

ש"ך סקי"ג ראשון קנה וכו' עיין בסמ"ע וכו' אמנם נ"ל וכו' פירוש דבריו דהיינו לפי הבנת הסמ"ע צריך להגיה אפילו לא הפסק ואח"ך כתב דהב"ח אדרבא מפרש בהפסק איירי והוא דלא כמ"ש הסמ"ע על פי הגה הנז' ואל תאמר מי הביאנו להגיה בדבריו ולהוי הפך הב"ח לזה אמר אמנם צריך להגיה כמ"ש כלומר דמוכרחים להגיה בדבריו דמפשט דבריו כך מורה דצריך להגיה וק"ל

סעיף י"ז במור"ם הקנה לו מטלטל' אג"ק וכו' עיין להרב משחא דרבותא מה שהקשה דברי מור"ם אלו דמחזי שהם הפך דברי מר"ן דסו"ס רמ"ח ששם כתב הנותן לחבירו וכו'. וכן דברי מר"ן רמ"ו ס"ד שכתב וז"ל הכותב וכו' ועיין עליו להרב ברית אבות ז"ל מה שמיישב ושוב אחרי מופלג זכיתי לספר ערך השולחן וראיתי לו כאן בספרו בס' זה שהאריך בענין זה ודו"ק

ש"ע סכ"א הא דאמרינן וכו', אלא לזכרון וכו' עיין בס' בית יהודה חלק חומ"ש סי"ג שפסק כהאי דינא דסעיף זה וכתב על מה שטענו היורשים ואמרו ששמעו שהנותן אחר גמר צואתו לעדים הראשונים אמר להם כתבו את דבריהם וכו' שמועה זו לא נתכוונה יפה ולא עלתה כהוגין שהרי העדים מפיהם ומפי כתבם לא נזכר כלל מענין הנתינה ואין לחוש לבת קול. ועוד דהרי בדברי העדים השניים לא נזכר ולא נשמע כלל מענין הכתובה ועל דבריו התחתונים אנו סומכין שהרי חזר בו וכפי הדין יכול לחזור ע"כ

ש"ע סכ"ה מי שמת וכו' וכן מי שכתב וכו' עיין להרב משי"ש ח"ב סמ"א מה שהוקשה לו מסעיף זה על דינא דסימן פ"א סי"ח ומה שיישב ומן הישוב עלה בידו דמי שמת ונמצא כתוב על אחד משטרותיו מסירה לאדם אחר אין מוצאין אותו שטר מיד היורשים ליתנו לאותו אדם שנכתבה המסורה על שמו יע"ש מילתא בטעמא ופשוט הוא וק"ל

סמ"ע סקע"ד אין בדבריהם וכו' וע"ל סס"ו וכו'. עיין בספר בני חיי בהגהות הב"י מה שמיישב עוד על קושיא זו ועל מה שקשה מסימן רמ"ו יע"ש: סימן רנ"א

ס"ב במורם וכן הדין אם וכו' ואומר שמתנת שכ"מ היה המקבל אומר שבריא היה וכו' הנה מדקדוק לשון זה שהנותן אמר שמתנת שכ"מ וכו' והמקבל משיב שבריא היה וכו' ולא נקט בלישנא שהמקבל אומר שמתנת בריא היה כמו שנקט בלשון של הנותן שאמר שמתנת שכ"מ וכו' מזה נראה דוקא באומר בדיוק המקבל שבריא גמור היה אבל אם אחיל ומודה המקבל ששכ"מ היה אלא שמתנתו שנתן היה בתורת בריא פשיטא דלא יש כאן שום ספק דודאי בתורת צוואת שכ"מ היתה ונפקא מינה אפילו אם תפס המקבל מפקינן מיניה ולא מהנייא תפיסתו כמו דמהנייא במקום דאיכא לספוקי כמ"ש הש"ך כאן סק"ו ע"ע הן אמת דדברי מור"ם אלו דכתב וכן הדין וכו' הם מדברי הטור ושם לא עשה שום שנוי מדברי הנותן לדברי המקבל אלא כתב בזה"ל הנותן אומר שכ"מ היה וכו' והמקבל