פעמוני זהב חלק ב רצ

הקנייה לא קנתה אבל עכ"פ אפילו בן הבנים נעשית אפוטרופא הלאו הכי למאי כתב לה ופשוט. וכן היא הכוונה דהרא"ש והרמ"ה השוו בת בין הבנים לבן בין הבנים וק"ל שוב ראיתי שבפירוש כ"ך הסמ"ע רפ"א סק"ג יע"ש

סמ"ע סקי"א או לבת בין הבנים וכו' אבל כשכותב בלשון ירושה ליכא מאן דאמר דזכתה במקום שיש בנים ומשנה ערוכה וגמרא בהדייא הוא וכתב הטור והמחבר לקמן סרפ"א וכו' הנה מלקמן סרפ"א אין שם מבורר אלא דאם אמר על הבת שתירש אותו במקום בן לא זכתה אבל יהי לה דין אפוטרו' עכ"פ זה לא נתברר מה דינה ולענד"ן דגם להיות אפוטרו' לא זכתה הואיל ורצה לעשותה אפוטרופא בלשון שאינו מועיל לקנייה ודמי זה למ"ש מר"ן לקמן בסימן זה ס"ח אם אמר כתבו ותנו לו כל נכסי אפילו אפוטרופוס לא עשאו וכתב שם הסמ"ע סקי"ד הטעם שהרי זה בא לעשותו אפוטר' בדרך הקנאה וחיישינן שמא לא גמר לעשותו אפוטרופוס אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ע"ש וגם כאן נימא הכי דלא גמר לעשותו אפטור' אלא בלשון זה ולשון זה יש לו בו זכות

סעיף י"ז במור"ם האומר לחבירו אכול עמי וכו'. עיין בספר מאמר קדישין בס' זה ובס"ס סק"ט. ועיין בס' משכנות הרועים אות אלף סימן צ"ו ובאות מי"ם סרמ"א ובס' חתם סופר סקי"ט ובס' בני חיי כמה חלוקים בזה. ועיין מ"ש אצלי לקמן בס' שס"ג ס"י יע"ש. ועיין ג"כ לקמן מה שהבאתי משם ספר מקרי הד"ט יע"ש לקמן וק"ל

ש"ך סק"ט אכול עמי וכו'. וצ"ע דהתם גופיה וכו'. עיין בס' קצות החשן מה שתרץ לקושייא זאת. ועיין בס' גו"א דרמזן ז"ל בחדושיו לקמא דצ"ג שגם הוא תרץ כן משם זרע אמת ע"ש, ועיין עוד עליו שם בספרו דף רי"ט ע"ג ודו"ק: סימן רמ"ח

ש"ך סק"ג הבריא שנתן והוא הדין בש"מ וכו'. כוונתו לומר דאפילו המקבל הוא יורש זכה השני אם אמר לראשון יזכה מהיום ואחריו וכו' והגם דשם במור"ם איירי באמר יזכה השני מהיום עיין להרב פתחי תשובה שתמה תמיהא זו ועכ"ז כתב דהדין הוא כמ"ש הרב כאן וק"ל

סמ"ע סק"ז לפיכך וכו'. ומלשונו משמע דלא ס"ל כתרוץ ראשון דהר"ן וכו'. לאו כוונת הסמ"ע לומר דלא ס"ל כתרוץ ראשון אבל סבירה ליה כתרוץ שני זה לא יתכן. דהא באומר תנו שקל בכל שבת אמר דצריך לומר ולא משום ירושה וכו' אלא כוונת הסמ"ע הואיל וראה בדברי הרב"י שכתב דהרמב"ם יש לו שני תרוצים התירוץ דבאומר לאו משום ירושה וכו' וגם תרוצו של הר"ן דנתן ביד שליש לכן כתב כאן הסמ"ע דמלשון הש"ע כאן נראה דמר"ן חזר בו ממה שכתב בב"י דהרמב"ם ס"ל גם הוא דבנתן ביד שליש אין צריך לומר לאו משום ירושה אבל תרוץ שני דהרי אליבא דהרמב"ם אפילו לדעת הרב"י לא נראה לו וזה מוסכם אפילו לדעת הש"ך כאן סק"ה דגריס בדברי מר"ן לפיכך אם נתן מעות ביד שליש או אמר תנו וכו' דמדבריו מוכח דפליג על הסמ"ע דלפי גרסא זו נראה דהש"ע ס"ל כמו שכתב בביתו הנאמן דהרמב"ם ס"ל כתרוץ ראשון דהר"ן ג"כ עכ"פ בתרוץ השני דהר"ן לכ"ע אליבא דהרמב"ם לא נראה ודו"ק

ש"ע ס"ד בד"א כשמכר הראשון או נתן לאחרים וכו' עיין בס' תוש"י סימן ס"ג יע"ש

ש"ע ס"ט האומר נכסי לאמי ואחריה ליורשיה וכו' נלע"ד דצריך לקרות ואחריה ליורשי וכו'. דאל"כ לא יתיישב הלשון שכתב אח"כ והיה לו בת וכו'. והגם דבספרים ישנים כתוב בהן והיה לה בת וכו'. הרי בספרים חדשים כתוב והיה לו וכו' גם לא יתיישב מה שכתוב בכל הספרים בחיי אם אביה וכו' גם מה שכתב אח"כ והרי הם של בתו מעכשיו וכו' על כן נראה להגיה ולגרוס ואחריה ליורשי ואזי עולה כל הלשון כהוגין וכן מוכח נמי מדברי הסמ"ע סקכ"ו וכן היא גרסת הרמב"ם ולא כתבתי זה אלא משום דראיתי להש"ך סק"ז שכתב ליורשיה גרסינן וכן הוא בהרמב"ם ועיין במ"מ דאל"כ תקשה אמ"ש מור"ם בהג"ה וכמ"ש הסמ"ע סקכ"ד ולפ"ז בחיי אם אביה אינו מובן וצ"ל בחיי אמה ואין בידי להגיה הספרים עכ"ל. והנה פירוש הרב הש"ך הוא דרצה לומר ליורשיה ולא ליורשי דאל"כ תקשה על מור"ם והקושייא שיש להקשות על מור"ם היא למה כתב דין זה לעיל בהג"ה דס"ז הו"ל לקבוע דבריו על דברי כאן דס"ט והיא קושיית הסמ"ע בסקכ"ו ועל זה הוצרך לגרוס ליורשיה ולא תקשה קושיית הסמ"ע הנז' ומה שכתב הש"ך דכן היא הגירסא בהרמב"ם אפשר כך היתה הגירסה בהרמב"ם שלפנינו אבל בהרמב"ם שלפנינו ראיתי דגירסתו היא ואחריה ליורשי וכו' ודו"ק. כל זה כתבתי קודם שבא לידי ספר קצות החשן וספר נתיבות המשפט שאח"ז ראיתי להם דרך אחרת ע"ע ודו"ק

ש"ע סי"ג הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטל' אגב מקרקעי וכו'. עיין להש"ך מה שהקשה ומה שיישב ועיין הרב מאמר קדישין ומאי דתמיהא לי הוא דבשכיב מרע היאך יוצדק מטלט' אג"ק תפוק לך בלא אגב קנה הואיל וכל דבר כתיבה הוי ככתוב ודבר דצריך טלטול הוי כמסור ולמאי הוצרך השכ"מ לאגב ואולי דהאי אגב אפשר דהוו פירושה כלומר מטלטלי עם מקרקעי ולאו בדקדוק נקט אגב דבלאו הכי דברי השכ"מ ככתובין וכמסורין דמו גם איכא למימר דלא נקט אגב בשכ"מ אלא אגב דבעי למתני דין הבריא וכו' ועיין בטור דהתחיל עקר הדין בבריא יע"ש וק"ל. ועיין מ"ש לקמן בס' ר"נ סי"ז יע"ש ודו"ק: סימן ר"ן

ש"ע ס"א מתנת שכ"מ וכו' עיין בס' קנין פירות סימן תקנ"ט שכתב ז"ל מילתא דליתא