פעמוני זהב חלק ב רפט

כתב דבהודאתו סגי דכן מצינו לרבינו הטור סי"ד וז"ל ומי שהעיד על עצמו שנתן אין בודקין אחריו כיצד נתן יע"ש וא"ך גם הר"ן כאן לזה נתכוון

והשתא יבוא על נכון דשם בסימן ס' איירי בהוציא שטר בלשון נתתי סתם ולא ידעינן אם היה דרך קנין או הודאה בזה נכנס במחלוקית דלדעת הרי"ף והיא סברת מר"ן ס"ל דהוי לשון קנין וכו' ומור"ם הביא דהרבה פוסקים ס"ל דהוי דרך הודאה על כן לא יוצדק להביא שם סברת הר"ן אבל בכאן ס' רמ"ה איירי בידעינן דלשם קנין הוא בא ופסק דנתתי הוא לשון קנין כסברת הרי"ף וגם הרבה פוסקים שהביא מור"ם בס"ס גם הם מודו דאם ידעינן ליה דבא להקנות לו בלשון נתתי בודאי דהוי קנין כלישנא דקרא כדאמרן דלא פליגי דהוא לשון הודאה אלא בסתם ועל כן לא שייך להביא כאן סברת אותם הרבה פוסקים אבל סברת הר"ן הוצרך להביא אותם אגב שהביא דאם בא לומר לו נתתי כדי להקנות לו עכשיו בדבורא לא מהני על זה סיים לסברת הר"ן דאם בא לומר אותה בלשון הודאה ובידעינן דלשם הודאה אכוון בזה מהני אפילו בדבורא בעלמא ואיכא למימר דסברת הר"ן אפילו הרי"ף יודה בה ומכ"ש שאר פוסקים ומההיא דס' קצ"ג לא קשה מידי דהתם איירי בידעינן ליה שבא להקנותו על כן אמרינן דהגם דהשטר הוא בלשון עבר מהני וכו"ע יודו דהוי לשון קנין הואיל וידעינן ליה דלקנייה נתכוון ומקרא מלא הוא ואם שגיתי אתי תלין והגם דמור"ם כאן הביא סברת הר"ן בלשון י"א לאו משום שיש חולקים עליו אלא משום דסברא. יחידאה היא ולא הזכירוה הפוסקים בפירוש הביאה בלשון י"א כאורחיה דמר"ן ומור"ם בכל מקום ודו"ק

ש"ע ס"ז בקבל מתנה וכו' עיין מש"ל בס' קמ"ז ס"י והוכחתי דמיירי כאן אפילו בהחזיק שלש שנים איירי יע"ש: סימן רמ"ו

ש"ע ס"א לעולם אומדים וכו' עיין בספר ויאמר יצחק סקצ"ט משם מהר"ם ומהר"ם אלשיך זלה"ה דלא אזלינן בתר אומדנא אלא לקיים ירושה דאורייתא כגון זו שהאומדנא מבטלת המתנה וזוכה הבן אבל אין האומדנא מבטלת המתנה כדי לבטל ירושה דאורייתא ע"ש אבל עכ"פ אם היו לו שני בנים ושמע באחד שמת וכתב מתנה לבן הנשאר ואח"ך בא בנו לא אמרינן בזה אומדנא הואיל ומקבל המתנה הוא ג"כ יורש הגם שגם זה שבא יורש הוא עכ"ז אין המתנה מתבטלת ע"ש משם הרדב"ז הביאו הכנה"ג יע"ש ועיין עוד בס' בני חיי עוד חלוקים אחרים ודו"ק

ש"ע ס"ג י"א דהוא הדין וכו' לכאורה יש להקשות למה תתבטל המתנה הואיל ולא בא האונס מכח המקבלים אלא מכח חוביו ואויביו ומאי שינא מאותו דין שפסק הש"ע לעיל סו"ס ר"ה יע"ש אלא דהחילוק פשוט התם הואיל וקבל דמים מן הלוקח לא מקרי מכר מחמת האונס אבל בכאן במתנה הואיל ולא קבל שום דבר וידעינן דמכח אונס הוצרך ליתן בודאי אין לחלק בין אתי אונס זה מכח מקבל או מכח אחריני הואיל וידעינן דלא מרצונו נתן אומד זה הוי כגלוי דעתיה ופשוט ועיין בב"י בסי"ב משם הרשב"א ומדברי מר"ן דס' ר"ה ששם פשוט מדבריהם דמתנה באונס אפילו לא גילה דעתו לא הוי מתנה וק"ל

ש"ע ס"ד במור"ם וי"א דדוקא שכתב בלשון מתנה אבל ש"מ שכתב לו לשון ירושה קנה ע"כ מ"ש מר"ן בס' מנ"ג ס"ז ומ"ש הש"כ שם סק"ח וק"ל ועיין מש"ל בסימן ר"נ סי"ז ודו"ק

שם במר"ן או שקנה לו בקנין וכו' עיין מ"ש לקמן בסימן זה ס"ז שיש מחלוקית בזה והסמ"ע שם הקשה עליו והוצרך לחלק דכאן בק"ס איירי ושם בקנין שטר יע"ש ולפי דבריו לדברי הש"ע מהני ק"ס וזה דלא כפירוש הרב"י שפירש בדברי הטור בשם רבינו יונה יע"ש ואחר זמן בא לידי ספר בית יהודה למוהרי"ע זלה"ה וראיתי לו שם בס' מ"ז שכתב שמר ניהו רבה רצה לדון דק"ס מהני וכפסק מר"ן זה לפי חלוקו של הסמ"ע והש"ך ששביח אותו אבל חזר בו מכח שהרב מור רבו זלה"ה אמר לו דהגם דהש"ע בס"ד פסק כך מ"מ בס"ז כתב שתי הסברות בזה ויש מי שאומר בתרא דאפילו בקנין לא קנה וכמסקנת רבינו יונה שהביא הטור וכמו שבאר דבריו הרב"י ודלא כהסמ"ע שמחלק באופן אחר וכתב דכן הוא המנהג להצריך לעולם השיור וכן נר' דעת הש"ע בטור אהע"ז סק"ז גבי כותב הכל לאשתו דכתב שם אפע"פ שקנו מידו לא עשאה אלא אפוטרופוס ולא זכר שום מחלוקית יע"ש אך דעת הרבנים הגדולים ה"ה מוהר"ר רפאל בירדוגו ומוהר"ר פתחיה ברדוגו זלה"ה לא כן היא וכמו שבא כתוב בפסק אחד הרי הוא כמוס עמדי חתום הוא בכתב ידי קודשם ממש זל"ה ואין לבטל המתנה מההיא דאהע"ז סק"ז ס"א דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ע"ש דהרבה תשובות בדבר דלא אמרו כן אלא בשכיב מרע שנתן אבל בבריא בעייא היא ולא אפשיטה ואף את"ל דבבריא נמי לא עשאה אלא אפוטרופא היינו דוקא בכותב לחוד בלי קנין סודר אבל היכא שנתן בק"ס ודאי דלמתנה גמורה נתכוון וכפסק מר"ן בחומ"ש סרמ"ו ס"ד ואף דהתם בס' הנז' ס"ז אייתי לה בפלוגתא עיין בסמ"ע סקי"ד דמסיק דמר"ן לא מיירי בק"ס אלא בקנין דשטר אבל בק"ס הדין דין אמת כפסקו בס"ד ע"ש ואפע"ג דבאהע"ז שם בס' ק"ז סתם איפכא דאפילו בק"ס לא עשאה אלא אפוטרופא מכל מקום בתר סתמיה דס' רמ"ו ס"ד אזלינן וכהכרעה הסמ"ע וכך היא דעת הרב חמ"ק שם בר"ס ק"ז שכתב לדעת הי"א ובקנין לא שייך לומר לא עשאה אלא אפוטרופא דאין קנין לאפוטרופוסות עכ"ל. הא קמן מדאייתי לדעת הי"א אלו ולא אייתי לדעת החולקים ש"מ דס"ל כוותיהו ובלאו הכי יש לפסוק כסתם מר"ן בחומ"ש שהוא אחרון עכ"ל. הרבנים הנז' וחתמו על זה כתב ידם להלכה ולמעשה ודו"ק

ש"ע ס"ו במור"ם וי"א דבת בן הבנים או בן הבנות לא קנתה ע"ך הכוונה