פעמוני זהב חלק ב רפח

כן הלכה למעשה וכן בס' כרם חמר סק"ט הביא פסק מהרבנים שפסקו כן וכן הרב מהר"י ן' וואלד ז"ל בספרו ח"ב פסק כן בכמה מקומות יע"ש אך על צד היותר טוב נראה דלכתחילה טוב לכתוב בפירוש שזיכה להם על ידם דראה ראיתי שיש חולקים על זה דכן ראיתי בספר משחא דרבותא בנמוקי מהרש"א ז"ל בס' מ"ג שכתב וז"ל איברא כבר כתבתי בתשובה אחרת שיש חולקים וס"ל דק"ס מקרי זכייה על ידי אחר לקטן ומ"מ אין לנו לסמוך הדין על פסק זה רק על פסק מר"ן בש"ע סרמ"ג סט"ו שכתב וז"ל דלא שינא אם הקטן עצמו נותן הסודר למקנה או הסופר שלחו כיון שלא פירש המקנה בהדייא לעדים שיזכו לו וכו' עכ"ל ולא הביא הרב"י חולק על זה אלא שהכנה"ג ז"ל הוא שכתב שקצת מהאחרונים חולקים ע"ש עכ"ל ואנא זעירא לא ידעתי איה מקום דברי הש"ע אלו דכתב משם הש"ע סרמ"ג סט"ו וחפשתי גם בב"י ולא מצאתי לשון זה שהביא הרב ואולי אפשר טעות סופר נפל בדברי הרב

ודע דכל זה הוא בקטן אבל בקטנה אם הקנה לה אדם אחר בק"ס קנתה מכח הקנין דהואיל ויש לה קנייה בתורת חצר כמ"ש בס' ר"ג יש לה קנין גם על ידי ק"ס וכמו שמפורש בדברי מר"ן בש"ע בסרל"ה ס"ו יע"ש

ובקטן עצמו דלא מהני הקנין סודר אלא דוקא הזכוי על ידי אחר דוקא אם המקנה הוא איש נכרי אבל אם האב הוא המקנה לקטן אין צריך לזכות לו על ידי אחר דקרובה דעתו של אדם אצל בנו דדמייא למ"ש מר"ן בסר"י במזכה לעובר וכו' דאם היה בנו קנה יע"ש כ"כ הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ והסכים עמו הרה"ג מוהריב"ע זלה"ה הובאו דבריהם בספר כרם חמר ח"א סק"ט יע"ש ודו"ק

ש"ע סכ"ג במור"ם ודוקא קטנה שאין לה אב וכו' עיין בס' כר"ח סק"ט ששם כתוב משם מוהר"ר יעב"ץ ומוהריב"ע זלה"ה דאזלינן בתר הש"ך שכתב דאפילו במקום אב יש לה יד הואיל ומר"ן פסק באהע"ז הביא דבר זה בס' קע"א ס"ה במחלוקית ובכאן שתק ודאי דכך ס"ל דוקא בג"ה הוא דנכנס במחלוקית אם יש לה יד במקום אב או לא אבל במתנה ס"ל ודאי יש לה יד ולכך שתק ולא חלק בזה כלל ודו"ק: סימן רמ"ה

ש"ע ס"א במור"ם אבל אם אמר נתתי לשון הודאה יש אומרים דקנה ע"כ הנה ידוע דהג"ה זו היא מדברי הר"ן הביאו הרב"י יע"ש וראיתי להרב פת"ש בסימן זה שכתב וז"ל עיין בתשובת הר"מ מרטבורג חח"מ ס"ח שעמד על דברי הרמ"א ז"ל דכאן כתב י"א דקנה ובס' ס"ו עמ"ש המחבר שטר שכתוב בו מחמת שנתתי וכו' וטוען שלא היה ברשותו וכו' כתב הרמ"א ז"ל מיהו כל זה לסברת הרי"ף אבל רבים חולקים ע"ז וס"ל דכל האומר נתתי לפלוני כו"ך הודאה הוי והודאת בע"ד כמאה עדים ובסי' קצ"א ס"ג כתב המחבר שטרי דידן שטרי קנין הם פירש בסמ"ע אף דכתב מכרתי ונתתי לשון עבר מ"מ מקנה עכשיו וגם בקרא מצינו נתתי כסף השדה והרמ"א לא הגי"ה שם כלום דלדעת החולקים הוי לשון הודאה ושטר ראיה הוא כל זמן דלא ידעינן שמקנה לו עכשיו ויצא לחלק וכתב נלע"ד ברור דאף החולקים על הר"ן בלשון נתתי לאו דס"ל דלשון נתתי לאו לשון הודאה הוא אלא דס"ל דמשמע לשון הודאה וגם לשון קנייה משום דמצינו בקרא נתתי כסף השדה וכלל גדול אמרו הממע"ה א"כ כל זה בטענת ע"פ אבל כשמוצא שטר על חבירו אף דאמרינן בו ג"כ בכל לשון מסופק המע"ה אבל היכא דנתבטל השטר לגמרי אמרינן יד בעל השטר על העליונה כמבואר בש"ע סמ"ב ס"ט ובזה עולין פסקי רמ"א כהוגין ובס' ס' איירי בשטר ואי נימא דלא הוי לשון הודאה יתבטל השטר ובס' רמ"ה איירי בעל פה כתב י"א והוא דעת הר"ן וכו' עכל"ה ואני הפעוט לא ירדתי לסוף דעתו בזה חדא במאי דכתב דהחולקין על הר"ן לאוד ס"ל דנתתי אינו לשון הודאה אלא דמשמע לשון הודאה וגם לשון קנין כדמשמע מהקרא וכו' א"ך לפי דבריו אלה משמע דלהר"ן לשון נתתי דוקא הוי לשון הודאה ולא לשון קנין א"ך מה יענה הר"ן לפי דעתו בקרא דכתב נתתי כסף השדה דאיירי בלשון קנין ולא הודאה

גם יש לי לדקדק עליו דלפי דבריו דכתב דהחולקין על הר"ן ס"ל דנתתי משמע הודאה וקנין ובמקום שלא יתבטל השטר דיינין ליה להודאה וכו' א"ך תקשה ליה הרי החולקים הוא הרי"ף וסיעת מרחמוהי דהא לא מצינו חולקים אחרים כדי לומר דשלשה חולקים בדבר דהיינו להרי"ף לא הוי אלא לשון קנין ולהר"ן לא הוי אלא לשון הודאה והחולקים ס"ל דמשמע לשון הודאה ולשון קנין זה לא מצינו דיש חולקים אחרים דס"ל סברא זאת השלשית וא"ך החולקים על הר"ן הם הרי"ף ולפי דבריו דס"ל דהחולקים ס"ל דבמקום שטרא דיינין ליה להודאה כדי שלא יתבטל השטר א"ך תקשה להרי"ף היאך פסק שם באומר מחמת שנתתי וכו' דבטל השטר כמ"ש מר"ן שם בס"ס ס"ו והוא תמוה על כן נלע"ד דאין כאן קושייא והעקר הוא דמחלוקית הרי"ף והרבה פוסקים שהביא מור"ם בס' סס"י היינו דוקא אם כתוב בשטר לשון נתתי סתם דלסברת הרי"ף ס"ל דנתתי סתם דיינין ליה לשון קנין ולא לשון הודאה וקרא מסייע ליה והחולקים דהקרא לא איירי אלא בידעינן ליה דבא להקנות עכשיו ואמר נתתי הוי לשון קנין אבל נתתי הכתוב בשטר סתם דיינין ליה להודאה והר"ן איירי באומר נתתי ולא היו דברים סתומים אלא ידעינן ליה דללשון הודאה אכוון בזה ס"ל הר"ן דאפילו בדבורא בעלמא מהני וזה מדוקדק מדברי הר"ן עצמו שהביא מור"ם שכתב וז"ל אבל אם אמר נתתי בלשון הודאה י"א דקנה ע"ך למה הוצרך לומר אם אמר בלשון הודאה לא הול"ל אבל אם אמר נתתי סתם י"א דקנה ואנא ידענא דהטעם הוא משום דס"ל נתתי הוי לשון הודאה אלא בודאי דהר"ן צריך לדעת דכוונתו היא להודאה אכווין בזה איירי וס"ל אפילו בע"ף מהני ואל תקשה אם כוונת הרן כך היא דבידעינן בברור דלשם מתנה אכווין תקשה פשיטה. זה אינו דהוצרך להשמיענו דין זה כדי שלא תטעה לומר דצריך לדעת כיצד נתן. על זה