פעמוני זהב חלק ב רפז

לנמחה ומכח זה מקשה תלמודא דלפי זה לא יקנה הנמחה הזה אם היה עדיין לא נולד בשעת הלואה הואל ובאותה שעה לא היה בעולם אין אדם משתעבד לו כלל דהגם דר"מ ס"ל אדם משתעבד בדבר שלא בא לעולם וכו' וכו' זהו תוכן הגמרא וא"כ מכאן נשמע דלא מקשה הגמרא אלא הקונה לנולדים שלא היו בעולם דון מינה אבל למי שהיה ילוד אפילו היה עדיין קטן עכ"ז קנה הואל והיה בעולם וזהו דינו וחלוקו דהרשב"א איך שיהיה מכאן אתה למד דמוצא דין זה דהמתחייב בשטר לכל מי שמוצאו דבעינן שיהיה המוציא ילוד בשעת הלואה הוא נלמד מדין מעמד שלשתן ושם שם במעמד שלשתן מיירי דנשתעבד לראובן הוי כאלו נשתעבד לו ולכל דאתי מחמתיה וממנו נלמד דין זה מכח קושיית רב אשי דאמר אלא מעתה הקנה לנולדים וכו' א"כ ש"מ דאלולי הקנה לנולדים לא הוה נייד מטעם זה ומדלא קשיתיה אלא הקנה לנולדים ש"מ אבל מי שהיה ילוד בשעת הלואה והיה קטן אין ממנו שום קושייא דבודאי קנה אבל עכ"פ יכולים לומר אמתי קנה דוקא דומייא דמעמד שלושתן דאיירי מניה דההיא השעבוד לגדול ומשום דהוי כאלו אמר ליה לך ולדאתי מחמתך נשתעבד גם לקטן זה ואימא משום מיגו הוא דנשתעבד וא"כ פשוט דגם זה הדין היוציא ממנו דהיינו נשתעבד לכל מי שמוציא שטר זה וכו' הוא משום מיגו דאגב דנשתעבד לגדול נשתעבד לקטן הנולד זהו הנלע"ד

והגם דראיתי לרבותינו בעלי התוספות שם ד"ה הקנה לנולדים וכו'. שכתבו וז"ל הקנה לנולדים פירוש הקנה לנולדים במעמד שלשתן שלא נולדו עדיין בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנו ולספרים דגרסי הכי נמי דקנו הכי פירושה הקנה לנולדים בקנין בעלמא שלא במעמד שלשתן דלא הוו בשעת הקנין שלא נולדו עדיין הן דקנו דהא במעמד שלשה קנו אפילו נולדו אח"כ עכ"ל. הנה כוונת התוספות רצויה דכוונתם לומר דלפי גרסא זאת השנייה דגרסי הכי נמי דקנו וכו' כוונת רב אשי להקשות אעלמא אמי שנתחייב למי שלא נולד עדיין האיך יקנה דמגמרא זאת הכי משמע מדקאמר דטעמא דמעמד שלשתן הוא משום דמשתעבד למלוה ולדאתי מחמתיה וממילא משמע אפילו לנולדים וא"כ שמע מינה דמי שמתחייב בעלמא לנולדים קנו וזה לא יתכן דהא אפילו ר"מ דאמר אדם מקנה וכו' זהו סגנון התלמוד לפי גרסת זו השנייה ועל זה יש להקשות דמאי מקשה אעלמא היכא דמשתעבד למי שאינו בעולם מההיא דמעמד שלשתן נימא שאני התם במעמד שלשתן למה משתעבד אפילו למי שלבל"ע הוא מטעם מיגו דחייל שעבודא לגדול חייל גם על הקטן לא כן נמי שבא בעלמא להשתעבד למי שלא בא לעולם נימא הואיל ואין כאן מיגו לא חל שעבוד מי שלא בא לעולם ודאי דלית ליהו האי חלוקא דמיגו כלל ומכח זה סברי דתלמודא קא מקשה דמדקאמר ובמעמד שלשתן מהני בנולדים א"כ מהני גם השעבוד למי שבא להשתעבד עצמו למי שלא בא לעולם ועל זה מקשו

וא"ך אתייא מיבנייא דהני דגרסי הכי לא מחלקי כלל בין שעבוד על ידי מיגו לשעבוד בלי מיגו וא"ך נראה דנסתר חלוק זה שכתבנו

אלא דכד דייקת אדרבא נראה דזוהי מחלוקת הגירסאות דלסברת מי שגורס הכי נמי דלא קני ס"ל דוקה אמעמד שלשתן הוא דמקשה הכי נמי דלא קני והא קיימא לן דקני ומדמקשה אנולדים דוקא ולא גם אקטנים ש"מ דקטנים ודאי קנו ואין עליהם קושייא דאפילו וכו' ומשים מיגו אבל בעלמא דלית ליהו מיגו פשוט דאפילו קטנים לא קנו הואל ואין שום מיגו כלל ולסברת מי שגורם הכי נמי דקנו ס"ל דבעלמא פשוט דמשתעבד אדם לקטן ומשום הכי לא מקשה כאן אלא מן הנולדים ואין להם חלוק מיגו כלל וא"כ זוהי הנפקותא שבין שני הגרסאות היינו מחלוקת בקטן שבא אדם אחר להשתעבד לו אם משתעבד או לא. דלחד ס"ל דוקא במיגו ולחד אפילו בלי מיגו זהו משנלע"ד לפלפל אלא שצריכם אנו לומר דהרשב"א מאריה דהאי דינא צריכם לפרשו דגריס כמאן דגריס הכי נמי דלא קנו ושוב ראיתי בהרשב"א דגירסתו כך היא וא"כ עדיין חלוקינו שריר וקיים דלא נכתב דין זה במי שהוציא שט"ח כתוב בו כל המוציאו וכו' וחלקו דהרשב"א אלא במקום מיגו דוקא ומיגו דחייל על האי חייל על קטן הנולד כבר

שוב התבוננתי ונתתי דעתי לחלק דיש חלוק בין שעבוד לזכייה וזהו מה שעלה בדעתי מתחילה ולפלפולא בעלמא כתבתי מה שכתבתי ומה שנלע"ד לחלק הוא דכאן בס' רמ"ג מיירי במי שבא להקנות לחבירו קרקע או מטלטלים ובעי לזכותו לו והגם דלשון מר"ן הוא זה יש מי שאומר שמי שמתחייב לקטן בין בשטר וכו' הגם דנקט לשון חיוב לאו בחיוב ושעבוד ממון איירי אלא במי שמתחיב לתת לו איזה דבר ומדוקדק זה ג"כ מדבריו דסיים כיון שאין אותו דבר תחת ידו דהקטן אינו זוכה אלא א"כ זיכהו על ידי אחר ע"כ משמע דבדבר המטלטל או קרקע איירי וא"כ במאי זכה הקטן אם לא על ידי אחר דוקא אבל בס' ס"א איירי במשעבד עצמו ולא בתורת זכייה אלא בתורת חוב ושעבוד בזה פשוט דאדם משתעבד עצמו לקטן וכמו דקי"ל דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלבל"ע אבל אדם משעבד עצמו בדבר שלא בא לעולם וכמ"ש בס"ס ס"ו יע"ש הכי נמי הכא הגם שאין אדם מקנה לקטן כמ"ש כאן אבל עכ"פ יכול לשעבד עצמו לקטן וא"כ נפקא מינה בין הישוב ראשון לישוב זה דלישוב הראשון אפי' בא להשתעבד לקטן בעינן שישתעבד ע"י שעבוד שישתעבד לאחר דוקא בתורת מיגו כמ"ש לעיל הלאו הכי אם בא להתחייב לקטן לחוד לא חל השעבוד ולפי תרוץ זה השני אפילו נתחייב לקטן לחוד בלי שותף עכ"ז חל שעבודיה לקטן וכעת צריך אצלי חפוש בספרי הפוסקים

עכ"פ כל זה לשוט"ר בעלמא דלגבי דידן כל שטרי חובות דידן הם בק"ס של עדים וא"כ אפילו בשטרי הקנאות שנותן גדול לקטן כבר יש לנו אלן גדול הוא מהרי"ט זלה"ה שסמכו עליו זקני בית אב"ד מהרמ"ב ומוהר"ש יעב"ץ ורב אד"א ובעקבותיהם אנחנו הולכים פשוט דקנא ודו"ק

שם יש מי שאומר וכו' עיין להרב מהרי"ט ח"ב סר"ג ששם פסק דאם נתחייב לקטן על ידי סודר העדים הן הן שלוחיו לזכות על ידן לקטן והוי כאלו זיכה לקטן על ידן יע"ש ועיין בס' תוש"י סי"ח שכתב דכך עשו רבותינו הקדמונים הלכה למעשה כמו שכתבתי לעיל משמו ועיין בספר ברית אבות דף קכ"ז שגם הוא פסק