פעמוני זהב חלק ב רפה

סימן רמ"ג

ש"ע סעיף יו"ד ואפילו קנו מידו על השטר וכו'. קנין דברים הוא ע"כ זה מצאתי באמתחתי שכתבתי זה כמה דלכאורה יש להקשות על זה ממ"ש מר"ן בס' קל"א סי"א דכתב שם וז"ל ראובן קנה שדה משמעון וכתב לו שטר ואמר לו שיכתוב שטר גם על אשתו ולא היתה שם ונתערב לוי בשבילו שלכשתבוא שתעשה לו שטר עליה וכשבאה ולא רצתה חייב לוי להחזיר לראובן מעותיו ע"כ ועל זה קשה לי הרי גם לגבי לוי הוי קנין דברים ומפני מה נשתעבד לוי לשלם ואין לומר דשם בס' קל"א מיירי בשעת הקנין ואדעתא דהכי קנה ראובן לא כן ההיא דס' רמ"ג דזה אינו דהא גם שם מלשון מר"ן מוכח דבשעת קנין קא מיירי

גם אין לומר דכאן מיירי במתנה ובס' קל"א איירי במכר שהרי דברי הטור כאן בסי"ד והביאו ג"כ הסמ"ע סקי"ט בפירוש דגם במכר קא מיירי וכדמסיים שם הסמ"ע משם הטור וז"ל שכבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה הילכך אין תקנה שלא יוכל לחזור בו עד שיבוא השטר ליד המקבל המתנה ע"כ הרי דמר"ן איירי אפילו בלוקח ומוכר ואין לחלק ולומר דהתם בס' קל"א איירי בערב דוקא הוא דנשתעבד לא כן כאן דקא מיירי במוכר גופיה הוא דנתחייב דזה אינו דאם המוכר לגביה מחשיב זה לקנין דברים גם לערב מחשיב קד"ב ובמאי ישתעבד דהא קי"ל היכא שלא נשתעבד הלוה לא נשתעבד הערב מההיא דסי' מ"ט בערב לשני יוסף ן' שמעון וא"כ הואיל ולא נשתעבד המוכר מדין קד"ב גם הערב לא נשתעבד

ואין לדמות זה לההיא ד"ס קכ"ט למ"ש מור"ם בהג"ה ס"ח במי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אם לא אחזירנו לך לזמן פלוני אתן לך דמים כו"כ ופלוני ערב בעד הדמים אע"פ שלגבי השואל הוי אסמכתא הערב חייב ע"כ חדא ההיא דמור"ם היא הפך דברי מר"ן שהרי בס' קל"א סי"ב כתב מר"ן דין דערב דגופו לא נשתעבד וסיים עליו מור"ם וכתב וז"ל וי"א דאין בערבות אסמכתא ונשתעבד ערב גופו. ועיין לעיל סקכ"ט ס"ח עכ"ל. הרי מכאן מוכח דדמי זה דערב לההיא דס' קכ"ט וממילא נשמע מכאן דמר"ן דס"ל כאן דערב הגוף לא נשתעבד גם שם שבודאי לא נשתעבד ופליג על מור"ם

אלא אפילו לסברת הסמ"ע ד"ס קל"א סקכ"ד דרצה לומר דאפילו מאן דס"ל דערב הגוף לא משתעבד מודה בההיא דשאל חפץ דס' קכ"ט ס"ח וממילא נשמע דמר"ן מודה באותו דין ואפילו לא נשתעבד הלוה נשתעבד הערב בכאן יש לחלק דבשלמא התם הואל ואין שם שום דבר המעכב חיוב הערב זולת האסמכתא יש לדון ולומר דהערב חייב דסתם ערב ערבות היא אסמכתא וכמ"ש הסמ"ע סקל"א סקכ"ד והערב לעולם משתעבד אבל בנדון דידן דנגעו בה משום קנין דברים היכן מצינו שהערב משתעבד בקנין דברים וא"כ מה לי מוכר מה לי ערב

אלא דכל זה הוא אריכות ללא צורך דהן אמת דקנין על השטר הוי קנין דברים אבל עכ"פ ראובן לא קנה הקרקע משמעון אלא אדעתא שאשתו תכתוב לו שטר. הלאו הכי לא יקנה וא"כ עקר ערבותו של לוי הכי הוא שאם תבוא אשת ראובן ולא תעשה לו שטר א"כ מחויב לתת לו מעותיו ולוי ערב בדבר דהא התנה אדעתא שתכתוב לו אשתו שטר הקנייה ואם לא רצתה יכול לחזור בודאי כמ"ש מר"ן כאן בס"ח וא"כ כל עקר ערבונתו לא היה אלא על המעות וק"ל

ש"ע סי"ב שטר שכתבו בו וכו' עיין בדברי הסמ"ע כאן ועיין בתוש"י ח"ב סל"ה ודו"ק

ש"ע סי"ד במור"ם ודוקא מיד אחרים אבל לא מרבה או מבעלה אלא במקום דזכייה ע"כ עיין להרב תוש"י בח"ב סנ"א וס"ב ששם פסק דיש לאשה זכייה אפילו במקום דלא זכייה לנפשה דכך ס"ל למר"ן בא"ח הל' ערוב יע"ש באוריך שהוכיח בפשיטות דמור"ם כאן הוא הפך מר"ן ז"ל והגם דמור"ם לא כתב לשון וי"א וכו' עכ"ז ודאי פליג יע"ש דפסק דיכול לזכות על ידי אשתו

והגם מהריב"ו זלה"ה בס' פ"ב שם מצדד אצדודי לומר דמור"ם לא פליג על מר"ן ויש לפרש דגם בעירוב דוקא במקום דזכייה עכ"פ מסוף דבריו שם נראה דלא פסק הדין כך מכח זה אלא מכח צירוף טעמים אחרים ותמהני על הרב מהריב"ו זלה"ה איך לא זכר שר שם מדברי הרב תוש"י דלא פסק כמור"ם איך לא העלה דבריו על הספר כאורחיה בכל מקום להזכיר דבריו ואולי הואל ומדברי הרב תוש"י נראה דהרב הרמ"ה זלה"ה היה פליג עליו בזה והרב הרמ"ה הוא מעירו של הרב מהריב"ו ז"ל לכך לא רצה להביא משם ראיה וכתב מה שנראה לדעתו הרמתה וק"ל

בש"ך סק"ה נעשה שליח אבל כותי וכו' עיין במג"א סתמ"ח סק"ד יע"ש. אכן ראיתי בספר אחד כתיבת יד קדמון למי מקדושים כתוב ז"ל בתרומת הדשן משמע אפילו לעכו"ם אין שליחות מ"ב סצ"ו שפסק בפשיטות דעכו"ם לעכו"ם יש שליחות ועיין במהרש"ך ח"א סקי"ד פסק נמי כתרומת הדשן כ"ך בית שמואל ס"ה סק"י י"ד י"ט וק"ל

ש"ע סי"ט יש מי שאומר שמי שמתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין כיון שאין אותו דבר תחת ידו דהקטן אינו זוכה אלא א"כ זכהו ע"י אחר ע"ך מכאן תמיהא לי מילתא דפסק מר"ן זה נראה שהוא סתירא למ"ש מר"ן לעיל בס' ס"א ס"ד וז"ל שטר שכתוב בו שיכול כל המוצאו לגבות בו בלי הרשאה אם אין מנהג בעיר שלא לגבות בו בלא הרשאה תנאו קיים ודוקא שהמוצא היה ילוד בשעת הלואה אבל אם נולד לאחר מכאן לא דלא היה יכול להשתעבד למי שלבל"ע עכ"ל. ועל זה קשה לי דמלשון זה משמע הקפידה היא שיהיה המוצא בעולם בשעת ההלואה ואפילו היה עדיין קטן לא איכפת ותמיהא לי מילתא דהואל ועדיין קטן במאי זכה לפי פסק זה דס' רמ"ג סי"ט דפסק דאינו קונה בין בשטר בין בקנין וכמ"ש הסמ"ע

ולכאורה עלה על דעתי לחלק ולומר דהכא בס'