פעמוני זהב חלק ב רפד

מתה בין מעות או מטלט' בין חובות דבמעות וחובות המתנה בטילה כיון שאינם נקנים בק"ס ואפע"פ שכתבו והעידו שנעשה השטר בכל תקין הסופרים מי יתין ויודיעו לו אלא העדים מהו חזוקי סופרי' ומילתא שהרבה מן המביני' אינם יודעים איך ידעו הם עכ"ל וכ' על זה ה' מהרשד"ם בס' משחד"ר בס' זה דאין זה סותר למס' מר"ן והיא דעת הרא"ש דאם כתב וקנינא כתקון רז"ל אין לכתוב כתנאי ב"ג וב"ר דכל תנאיו דהתם בגלוי בעלמא שגילה דעתו דבתנאי גמור הראוי להתקיים ע"פ הדין קא עביד סגי אבל הכא אף שדעתי לקיים המתנה בקנין הראוי לכל דבר מ"מ הו"ל דברים שבלב בעלמא דהא לא אקני ליה מדי בפועל דלא עבד כתיבה ומסירה בחובות ולא אגב במטביע והו"ל כמי שגמר בלבו להקנות איזה דבר לחבירו ולא הקנה לו ומאי דאתי עלה הרב משום שאינם יודעים. הכוונה היא שאלו היו יודעים הוה אמינא שהעדים עשו כהוגן וכשורה בשעת הקנין ותקנו לו החובות שבע"פ ושבשטר בדינם והמטביע בדינו אך אם קצרו דבריהם וכתבו ככל תקוני הסופרים ולא הוצרכו לבאר ולזה כתב הרב מי יתן וכו' עכ"ל בזה הענין ודו"ק וזה צודק למ"ש בעוניי לעיל על דברי מור"ם דסר"ז סט"ו יע"ש כי מכאן ראיה להתם

אלא דראיתי להרב משכנות הרועים מערכת למ"ד ס"ג ששם הביא משם כנה"ג סברות כמה פוסקים דס"ל דאם הוה כתוב בשטר בכל לשון של זכות ויפוי כח וכחומר כל שטר קנה אפע"פ שלא פירש אג"ק מהנייא ע"ע וכתב הרב משכנות הרועים ז"ל עיין רואה הני רבוואת קמאי ובתראי דון דייני אפע"ג דספרא לא ידע לאחזוקי שטרא כראוי מהני האי לישנא לקיומי שטרא והיא סברת רבינו האי גאון ותלתא דמרחמי קבעוה להלכה הרב העיטו"ר והרשב"א ורבינו ירוחם זיע"א ועד אחורן בב"י ומדברי רבינו ברוך והרא"ש למדנו עוד דהאי לישנא משווי מי שאינו זוכה כזוכה ומהדרינן בתר תקנתא דמרי שטרא ולקיומי ההקנאה וכן שאר שטרות כל חד לפום חורפיה ויכל בשליש דא"ן אתו סהדי דשטרא ואמרי דלא הוה הך הקנאה כדינה לית לן ביהו דלא אתו בע"פ ומרעו לשטרא וכיון שהגידו וכו' כמ"ש רבינו ברוך והאר"ש ז"ל לפי מאי דכתיבנא בעניותי וסיעתא דשמייא גאוני קמאי ובתראי דמייתי הכנה"ג אלה היו דברי הרב מש"ה ז"ל וחזר איהו ז"ל והוקשה לו תשובת מהרשד"ם הנז"ל בס' ס"ט שכתבתי דהיא הפך דברי הגאונים כנז"ל ותרץ דמהרשד"ם איירי דכתבו העדים שעשו הקנייה מצד עצמן כהוגין לא בצוואת הנותן אלא הם מצד עצמם הקנו כהוגין בזה הוא דכתב מי יתן ידעתי וכו' אבל הגאונים הנז"ל איירי שכתבו שהנותן צוה לכתוב הכל בכל לישנא דזכותא ככל שטרי דנהגי בישראל בהא לא איכפת, לן בספרא דאפילו נימא לא ידע לאחזוקי שטרא הא איהו קבל עליה למהוי כחוזק שטרא דנהיגי בישראל ודינין ליה כחומר תקון רז"ל עכל"ה עיין עליו שהאריך בזה מעתה הנך רואה דהרב מש"ה ז"ל בישובו לדברי מהרשד"ם עם דברי הגאונים ומר"ן ז"ל אתגורי אתגור עם הרב משחד"ר ונפקא מנייהו יש חלוק בדין. דלדעת משחד"ר אפילו אם צוה לכתוב באופן המועיל כגון אם נקט בקנין על השטר ולא היה בכתיבה ומסירה אפי' הנותן צוה לכתוב בכל יפוי כח וזכות. עם כל זה לא מהני הואיל ולא היה כתו"ם או במקום שצריך אג"ק וכדומה דהוי כאלו אמר ליתן ולא נתן הואיל ולא היה קנין המועיל דלא מהני אלא במקו' מליתא מהני דבגילוי כגון מה שפסק מר"ן כאן במשפטי התנאי דהואיל וגילה דעתו דקביל עליה מהני ולדעת הרב משכנות הרועים בכל אופן מהני

ואתייא מבנייא מה שכתבתי אני בעוניי בס' ר"ז אתי אפילו לסברת מש"ה ז"ל דעכ"פ אפילו בצוה דמהני דוקא אם יהיה הקנין באמצע אלא דלא היה בכל תנאיו אזי הקנין והצוואה מהנייא אבל אם לא היה הקנין כלל אין לצוואה לחוד על מה תחול וכמ"ש לעיל וק"ל

סמ"ע רמ"ב ס"ד אם לא היה וכו' ואפע"פ שלא צוה ליתנו בעדי מסירה כשר ע"כ עיין בטור ס"ז ליתא כאן האי ואע"פ ובזה אתי שפיר לשון הג"ה שכתב מור"ם בסמוך דגם במור"ם לא היה כתוב בש"ע דידיה כך. ולכך הוצרך להגיה וק"ל

ש"ע ס"ה יש מי שאומר וכו' הגם דדברי מר"ן אלו מורין דפירושן הוא דמיירי שאין הנותין צריך לומר לסופרים כתבוהו וכו' אלא אנן מדידן אמרינן הואיל ודרכן לכתוב כך ודאי דדעתו כך הוא והוא כפירוש השני שכתב הרב"י בדברי הרא"ש וכמ"ש הסמ"ע ס"ק יו"ד עכ"פ אל תטעה לומר דאם יצא שטר שאינו כתוב בכתב יד הסופרים כתבהו בשוקא וכו' נימא דפסול דזה אינו. דהואיל וא"ץ לומר כן הנותן בפירוש הואיל ומסתמא ודאי אדעתא דהכי נתן גם אם לא נמצא כן אמרינן דהסופרים בודאי טעו דהא אי הוו בניו הוו כתבי לה ועיין בתשובותי ס"ד שהוכחתי כן בראיות ונסתייעתי גם מדברי הסמ"ע שכתב כאן סק"ו ז"ל לפיכך כל שטר וכו' בסמוך ס"ה יתבאר דהאידנא א"ץ לדקדק בזה בדיעבד. ע"כ הרי לפניך דאפילו לא נכתבה בשטר אינה מערכת לפי פסק זה דס"ה א"כ לא נשאר בין שני הפירושים שכתב הרב"י בדברי הרא"ש אלא דללישנא קמא שיאמר הנותן כן בפירוש ואם לא היתה כתובה אזי לא איכפת ולפירוש שני א"ץ לאומרה בפירוש וממנה נשמע דודאי אם לא נכתבה ג"כ לא איכפת דזה תלוי בזה וכאשר דמיתי כן מצאתי להרב מהרש"א ז"ל בספר משחא דרבותא שכתב כן בפשיטות דללישנא בתרא דכתב כאן מר"ן אפילו יצא יצא לפנינו בלי כתיבה כתבוה וכו' דינין ליה כאלו נכתבה וששתי שלי"ת. אלא שראיתי לו שהביא דיש חולקים על זה והן היום נראה לפני ספר פת"ש וראיתי לו שכתב וז"ל ומבואר מזה דבכתב סתמא לא מהני ופסול גם האידנא ועיין בתשו' המר"א זצ"ל סקל"ט שהאריך בזה ופסק על נדון דידיה וז"ל ולדינא קשה להוציא הקרקע מחזקת היורשים דאף להרא"ש הא לפי החלוק הב"י י"ל דבכתב סתמא לא קנה וכן העלה בתשובת מהרי"ט ח"ג סנ"ד ובתשובת משפטי שמואל סכ"ה ולזה ראוי לפשר. והפסר יהיה יותר טוב נוטה ליורשים ע"כ וא"כ נמצא דהדבר במחלוקת שנוי ואני בעוני כבר כתבתי בתשובותי הנז' דשטר שלא נכתב לא נפסל והבאתי ראיות על זה יע"ש וכנראה לע"ד כתבתי ודו"ק: