פעמוני זהב חלק ב רפג

דלאו אכולה מילתא קא מסהדי ותמהני למה לא זכר שר מדברי המרדכי שפסק מורם כאן וק"ל: הלכות מתנה סימן רמ"א

ש"ע ס"ב מחל לחבירו חוב שיש לו עליו ע"כ הנה מדברי הסמ"ע סק"ו שכתב דמדקדוק דברי הרמב"ם שכתב נתינה גבי פקדון ולא כתב מחילה כמו שכתב גבי חוב. ממנו מוכח דלא מהני לשון מחילה בפקדון א"כ הוא משמע דגם על החוב לא מהני לשון מתנה הואיל ואינו בעין מדלא מצינו להרמב"ם ז"ל שכתב לשון מתנה בחוב כמו שכתב לשון מתנה על הפקדון

אלא דראיתי בספר משחד"ר בנמוק"י מהרש"א זלה"ה שנסתפק בזה וכתב דכן ראה בדברי הלבוש בפשיטות דבחוב מהני לשון מתנה וכתב דאחר החפוש כן מצא ג"כ להרב גו"ר שהעלה כן להלכה דמהני לשון מתנה יע"ש

שם או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו וכו' ואם היה לו כלי מושאל אצלו בודאי דגם בו לו מהני לשון מחילה דכל היכא דאיתיה דבעלים הוא וכן פסק מר"ן עצמו לעיל בס' ע"ג סי"ט וז"ל הבא לפדות משכונו שביד שמעון ואמר לו כבר מחלת לי אין בדבריו כלום משום דבאדם שחייב לחברו מעות שייך מחילה אבל כשיש ביד חבירו חפץ לא שייך לשון מחילה אלא מתנה ע"כ והגם דמר"ן שם לא איירי בחפץ המושאל אלא בחפץ המושכן עכ"פ לא מלבד דודאי אין סברא לחלק הואיל בין מושאל ובין ממושכן ברשות הבעלים נינהו אלא מלבד זו הס' הרי הדבר מדוקדק מדברי מר"ן עצמו שכ' דלא שייך לשון מחילה אלא בטענת הלואה דוקא דון מינה אבל באופן אחר לא מצינו לשון מחילה וק"ל

שם במור"ם אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו ואמ"ל מחול לך אינו כלום ע"כ ואם היתה מחילה זאת על ידי קנין הנה מדברי הרשב"א ז"ל שהביא שהרב"י בסימן זה מוכח דאפילו בקרקע עצמה מהנייא מחילה בקנין ואמרינן מגופה של קרקע קנו מידו יע"ש וכן ראיתי להרב תוש"י ח"ב של"ז שכתב בפשיטות מכח תשובת הרשב"א ז"ל שכתבתי הוכיח דאפילו בקרקע מהנייא מחילה בקנין מכ"ש במטלט' יעו"ע וכן כתב הטו"ז בס"ג וכן ראיתי להרב משכנות הרועים מערכת מי"ם ס"ו שנשאל בדין זה והביא סברת הפוסקים מערכה מול מערכה והאריך ולבסוף ז"ל ולענין דינא נראה דקי"ל כמ"ד דעל ידי קנין מהני שפיר לענין מחילה עכל"ה יע"ש באורך

אלא דראיתי בס' כר"ח בח"א סק"ד שהביא מהר"ש ן' צור זלה"ה שכתב שהביא דברי הרשב"א הנז"ל וכתב עליהם דמהרשד"ם חולק ותשובת הרא"ש שהביא הטור סמ"ג מסייעת למהרשד"ם ומה גם דאין סתירא לדברי מהרשד"ם מתשובת הרשב"א שבסימן זה דהרשב"א איירי שהיה הקרקע תפוס תחילה באלמות משום הכי מהני מחילה בקנין זהו מה שכתב הרב בריש דבריו אלא שהוקשה לו על דינא דמהרשד"ם דזה הוא הפך גמרא ערוכה דפרק חזקת הבתים ההיא דשותפין מעדין זע"ז וכו' וכתב אלא לכן נראה כמ"ש איש האלהים קדוש הוא הרב א"ז כמוהריב"ץ זלה"ה בתשובת אחד ששדך בתולה ונתן לה נדונייא וכתב לה דאם חזר בה מחל לה הנדונייא והעלה הרב ז"ל דאפילו היתה בקנין לא הויא מחילה דלא מהנייא אלא בחוב. ומה שקשה מההיא דחזקת הבתים ההיא איירי בכותב שסלק עצמו בקנין מדו"ד דאזי אמרינן דודאי היה הקנין על הגוף באופן המועיל ולא באה מחילה זאת בקנין אלא על דו"ד ומוקי ההיא דרשב"א דלא היתה המחילה על גוף הקרקע ממש דבזה ודאי לא מהני מחילה אלא הכוונה שכתב שמחל לו כל זכות ושעבוד שי"ל על אותו קרקע דאז המחילה שייכה לזכות ולשעבוד וכו' וכתב דכן כתב הב"ח ז"ל שכך הוא פירושה דההיא דהרשב"א ע"כ לשון הרב יעב"ץ זלה"ה והוסיף הרב מוהר"ש ן' צור ז"ל לכתוב דכן יש לדון ודלא כהרב מהרי"ל ז"ל בתשובה דמחילה לבד אי איכא קנין בהדה מהני ובודאי לא ראה דברי מוהריב"ץ זלה"ה ואלו ראה לא פסק כן עד כאן דברי מהר"ש הצריכים נמצינו למדין דהדבר במחלוקית שנוי וק"ל

שם כל מחילה במעות וכו' עיין מש"ל בסי"ב סי"ד ועיין למהרשד"ם ס' שמ"ח שכתב ז"ל בשטר מחילה צריך שיאמר המוחל יודיע אני שיש לי לקביל יותר ועכ"ז אני מוחל ואין לו עליו אונאה כדי שלא יוכל לטעון מחילה בטעות היא והביאו מהר"ר הגוא"ל בס' זה וק"ל

סמ"ע סקי"א ומ"ש אבל קרקע וכו' הטעם משום דלא שייך מוחזק בקרקע דבחזקת בעליה עומדת ע"כ לכאורה יש להקשות דהא כאן בסעיף זה פירש הסמ"ע דמיירי כאן דנתן לו באופן המועיל וכאן בקרקע בודאי איירי באומר לו מה שתטול מנכסי קרקע או טלטול הרי הוא נתון לך וא"ך הואיל ואמר לו כן והחזיק בקרקע זה למה יהנה. הרי מבואר מן הגמרא והפוסקים דקרקע נקנה בחזקה אלא דהחלוק מבורר לפי מה שפסק מר"ן לעיל בס' קצ"ב ס"ב דאם מכר קרקע לחבירו בעינן עד שיחזק בפניו או יאמר לו לך חזק וקני בכאן אפי' נימא דאמר לו נתון לך לא עדיף ממכר לו. דבעינן עד שיחזק בפניו או יאמר לו לך וכו' וכאן איירי בהחזיק שלא בפניו וע"ז הוא בא לערער והואיל וקרקע בחזקת בעליה. אותה חזקה שהחזיק זה שהלך והחזיק בה כמאן דליתא דמייא וק"ל

ש"ע ס"ט כל הנותן וכו' ואם לא נתקיים התנאי בטלה וכו' עיין למהר"ם אלשיך ס"ה שפסק במי שקבל מתנה אדעתא שלא ימכור ולא ימשכן ועבר ומכר או משכן אותה המקבל נתבטלה המתנה אפי' אומר המקבל שיחזר ויפדה אותה ויקיים תנאו אפי' הכי לא מהני בי משעה שעבר על התנאי ומכר או משכן ולא קיים התנאי נתבטלה המתנה ע"ע והובאו דבריו בכר"ח ח"א סקע"ד ודו"ק

ש"ע סי"ב בד"א וכו' או שכתוב וכו' עיין למהרשד"ם סס"ט בענין שטר המתנה שהקנית לאה לחתנה מהיום ולאח"מ כל נכסי עזבונה שימצא לה בשעת