פעמוני זהב חלק ב רפא

יעה מה יהיה משפט בעל האלגלסא עם בעל החזקה הנקראת ישוב והשבנו שבעל האלגלסא אינו יכול לגרום הזק ולא שום גרעון לבעל החזקה כי החזקה היא מנהג ותקנת הקדמונים ז"ל שכל שוכר מהגוי בעל הקרקע או מסייעו זוכה בחזקה ויש לו שורש מדין נכסי עכי"מ הרי הם כמדבר אבל האלגלסא זו יתירה וטפילה וכו' ואין כח שיורע או יופקע כח בעל החזקה האמתית ומאן דקונה האלגסא לא עדיף ממאן דאתי מחמתיה ומעקרא אינו קונה אלא הבל ורק ולפיכך בעל החזקה קודם ליטול הנאת החזקה האמתית בשלימות ואם יוותר כלום אח"כ יטילנו בעל האלגלסא באופן שלא יהנה בעל האלגלסמא אלא הנאה שלא יגרע בה כלום לבעל החזקה עכ"ד ז"ל

ג) עוד כתוב בספר התקנות שאם היה הגוי נושא בישראל סך מה ובא למכור קרקעו בעש"ג עפ"י השופט אפילו ימכרנו לישראל תשאר לו החזקה ואפילו יסתלק מהחזקה אם ימסור מודעה קודם אותו סלוק אינו סלוק ויראה מדבריהם שאם לא מסר מודעה קודם סלוק ההוא. סלוק ואין למוכר חזקה אמנם נראה שאם מכר לגוי נשארת לו החזקה אף אם לא מסר מודעה על הסלוק. הסלוק ההוא בטל וכן פשט המנהג וכל זה במוכר ע"פ הערכאות אבל אם מכר מצד עצמו ראיתי למוהר"י ן' וואליד זלה"ה סע"ז שפסק בישראל שמכר קרקעו לגוי וריקן זכותו ממנו ולא שייר לעצמו שום זכות דזכה בו הגוי ולא נשאר לו שום זכות כלל

ושם ראיתי לו שכתב דישראל שמכר וריקן זכותו והיה איזה ישראל דר שם בזמן המכירה או אח"ך הרי זה זכה בחזקה כמו כאלו מעולם הנקנה של הגוי יע"ש

ד) עוד שם כתוב וז"ל קבלנו מרבותינו שהמוכר אם זכה ביהדותו באיזה חזקה בין מעצמו בין ממורשיו במה שזכה זכה אמנם בגיותו אם מכר קרקע לגוי או למומר אחר תשאר באותו קרקע החזקה אכן לא אליו תהיה אלא לקרובו הראוי ליורשו ואם היתה לו חזקה ביהדותו ומכרה בגיותו אם לישראל מכרה הרי כל כחו קנוי לקונה אך אם מכר החזקה לגוי או למומר שנשארה לו בה חזקה דחזקה באופן שכפי מה שנהגו מקרוב שהחזקה היא רביע תהיה החזקה דחזקה חלק מששה עשר שהוא רביע דרביע ע"ך הגיעו דברי התקנות

הן אמת דבמקום התקנה שם נמצא חומרות אחרות בענין התקנות יע"ע שהם מתחלים בראש אמר ז"ל עם היות דברי כי החכמים וכו' זאת שנית ראינו וכו' וגם יוספים אנחנו וכו' וכן אם ילך וכו' עיין עליהם בספר התקנות סע"ד ששם נמצא חומרות רבות עכ"פ הרב מוהר"ר המלאך ר"ב זלה"ה בקיצור התקנות לא הביא שום דבר מזה ובודאי דלא עשו חומרות אלו אלא לבני דורם כמו שמובן מדבריהם וכן ראיתי לאחד קדוש מדבר הלא הוא הרב מוהר"י צבע זלה"ה שהיה בדורו של הרב יעב"ץ זלה"ה וכתב דאותם חומרות לא עשאום אלא לדורם ולכך לא נתפשטו וראיתי בס' כר"ח סקצ"ב ששם כתב על זה וזל"ה ואם יש בע"ח על המומר והם ישראלים הם קודמים ליורשים ואפי' מלוה ע"פ אם ידוע שלא פרע וכ"ש אם הזיק לאיזה אדם מישראל דודאי חזקתו שלא פרע ולפיכך הוא קודם ליורשים דשיור חזקה זו בני חרי מקרי ואפילו מלוה על פי גובה ממנו דשעבודא דאורייתה כיון דזכה ביהדותו בקרקע זו או חזקה זו אף שמכרם אח"ך בגיותו לגוים הרי מכח התקנה והמנהג הו"ל כמוכר ומשייר והשיור הזה הוא, מכח זכות הראשון ולפיכך נשתעבד לב"ח ואם יוותר אחר פרעונם יהיה ליורשיו ע"כ מדברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה

ה) ראיתי בפסקי הראשונים בס' כר"ח ח"א סכ"ט שכתב משם מהראנ"ח ח"ב סימן צ"ז דראובן שהחליף ביתו עם הגוי נשאר לראובן חזקה בביתו ע"ש וכן כתב הרב מסגרת השולחן סק"ס ע"ש

ו) עוד ראיתי בס' הנז' סקמ"ג משם הרב מוהריב"ץ זלה"ה וז"ל ראובן היה חייב לגוי אחד סך מה ובא הגוי ותבעו ולא מצא מה ליטול ובא שמעון ופרע בעדו ונתן לו הגוי עקאד ומכר לו חצרו של ראובן ובא ראובן וערער על החזקה כיון דשמעון בא מכח הגוי הרי הוא כגוי ותשאר לו חזקה הדין הוא נותן אם שלשה רבעי החצר לבד שוים כל הסך הדין נותן שתשאר לו החזקה לראובן אמנם אם אינם שוים כל הסך שנתן עכ"פ צריך ליטול החזקה תשלום החוב דלא יהיה אלא פורע חובו של חבירו וכו' ושאני הכא דגוי לאו בר אפיושי הוא כמ"ש במפ'ה סקכ"ח ואם כל החצר אינה מספקת לתשלום החוב אינו יכול לחזור על ראובן להשלם לו השאר כיון שקבלה בחובו ע"כ

ז) ראיתי כתוב בכתבי הראשונים שמצא כתוב לאחד קדוש הלא הוא הרב כמוהרר"י מלכה זלה"ה שכתב וז"ל תקנו הרבנים הראשונים בשאלונק"ו יע"ה שהם מוהר"ר יעקב ן' חביב זלה"ה וחבירו מן אחד בחזקה ונתפשטה בכל תפוצות ישראל והיא זו שישראל שסייע לגוי בבנין קרקע הגוי או נכנס ונשתמש בה ראשון זכה הישראל מיד בחזקה שלו וזהו הנקראת חזקת ישוב ובזה יש חלוק מנהגים כיצד יזכה הישראל בחזקה זו של ישוב דהיינו

מנהג פאס יע"ה הוא שמיד שנכנס בה הראשון וישב בה זכה בחזקה שלה ולא בעינן שיפרע לו שכירות הקרקע וגם לא גדר ופרץ וכו' דדוקא בנכסי הגר שדעתו לזכות בכולה הוא דבעינן שישתמש בה תשמיש המועיל לא כן בזו שאינו מתכוון רק לזכות בחלק ממנה שהוא החזקה והטעם הוא דקי"ל נכסי הגוי הרי הם כהפקר

ומנהג טיטוואן יע"ה נהגו ע"פ הרבנים הגדולים מוהר"ר יעקב הלוי ומוהר"ר חנניה ארובאס ז"ל ואחריהם כל ישרי לב הרבנים שעמדו וישבו אחריהם כסאות למשפט בעיר תיטוואן יע"ה עד היום דבעי שני תנאים אחד שישתמש בה והשני שיפרע השכירות שלה לגוי והכל בעדים ואם חסר אחת משניהם לא קנה חזקה וכן פסקו מהרשד"ם ומהרש"ך הביאו דבריהם כנה"ג סק"ס והרב בני חיי יע"ש וסיים ואפע"ג דהקרקע הוא של העכו"ם מעקרו אפילו קנה מטעם דנכסי הגוי הרי הם כהפקר לכך תקנו בו חזקת ישוב עכ"ל. וחתום ע"ז מוהריב"ם והכרתי חתימתו אני הכותב ע"ך מצאתי בכתבי הרבנים הראשונים

ועיין בספר מסגרת השולחן סק"מ שהביא משם