פעמוני זהב חלק ב רעט

שיביטו ויראו בשעת מיתה והביטו ומצאו נתמלא זקנו כל שערה אורך חצי אצבע וכתב הרב דבאופן זה לא אמרינן סמנים עשוים להשתנות יע"ש מילתא בטעמא

איך שיהיה מדברי הרב הנז' נלמד מדהצריך לצוות הרוחצים לבודקו ולא סמך על הטעם האמור בגמרא והביאו מור"ם וכתב ועוד דסמנים עשוים להשתנות וכו' וא"כ מן הראוי אפילו לא היו נמצאים לו שערות הו"ל למימר דשמא נשרו מכ"ש דלא היה צריך לבודקו מעקרא אלא נראה דמזה יש ללמוד דלא מהני זה אלא לענין קטן שמכר כדאיתא שם בעובדא דבני ברק יע"ש דהלוקח הוי מוחזק לכך איכא למימר אפילו לא נמצאו סמנים דילמא נשתנו ובשעת מכר גדול היה אבל במתנה דאדרבא המקבלים באו להוציא מיד היורשים עליהם יש לברר דגדול היה ולכך הוצרך הרב לצוות לבודקו וק"ל ועיין משי"ש ח"ב סרי"ד אי אמרינן חזקה שלא חתמו על פחות מבן עשרים ודו"ק

שם בש"ע סי"ג ובאו קרוביו וערערו וכו' ואם היה המוכר פחות מבן עשרים ומכר בקוש"ח ומת ובאו יורשיו לבטל המכר. עיין בספר כרם חמר סקי"ב משם הרב מהחר"ט זלה"ה שפסק דלא מבעייא אם לא היה כתוב השבועה אלא השבועה שעושים שעת מכר בקוש"ח לאו מדי הוא דקנין א"ך שבועה אין כאן אלא אפילו כשנשבע לקיים המקח נמי לא אמרן אלא כשעדיין קיים דכיפינן ליה לקיים שבועתו אבל אם מת אין כופין היורשים יע"ש

ועיין עוד שם בפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו בשנת הרעב להחיות את נפשו מה דינו יע"ש דבמחלוקת הוא שנוי הדבר יע"ש

ש"ע סי"ד פחות מבן עשרים וכו'. עיין להתשב"ץ ח"ג סימן רנ"ח שכתב מבן עשרים שעקר דירתו ממקום שקרקעותיו שם ומכרן. ממכרו ממכר ויהיב בה טעמא ותבלין. דטעמא מאי אמרו דלא היי זביניה זביני משום שלא נתיישבה דעתו וימכור בזול ובעוקר דירתו דליכא האי טעמא דאנן קא חזינן דטעם מכירתו הוא כדי שלא יהיה קרקעותיו מופקרים ומעשיו מוכחין דבישוב הדעת ובעצת קרוביו הוא עושה להציל שלו שלא יהיה הפקיר. מכירתו הויא מכירה ע"ש. וראיתי להרב מוהר"א קוריאט זלה"ה בספרו דף קכ"ב ע"ב שכתב שהסכימו חכמי המערב על פסק זה וכתבו וז"ל ואף שלא נזכר חלוק זה בדברי מר"ן הרי כתוב בהקדמת הספר שלא בא ליד מר"ן ואף שיחלוק עליהם אין ראיה וכמ"ש מור"ם בס' כ"ה וכ"ש שלא חלק בהדייא עכ"ד והוסיף מוהר"א הנז' וכתב מדידיה וז"ל ומדבריו מוכח דאם ידענו שהקטן נמלך עם קרוביו ובהסכמתם מכר אף שלא העתיק דירתו המכר קיים דזיל בתר טעמא וק"ל עכ"ל ודבריו אלה האחרונים מטים למה שאכתוב בעה"ו משם האחרונים בענין התקונים דאם יהיה הגדול או הב"ד בצירוף פחות מבן עשרים מהני ודו"ק

שם פחות מבן עשרים וכו' ואם הדבר ספק אם בשעת מכר היה בן עשרים או לא עיין ברבינו הרב"י זלה"ה ובס' גוא"ל בס' זה ודו"ק

שם פחות מבן עשרים שמכר וכו' עיין בתשובותי סימן סמ"ך ששם העליתי באורך דדוקא מכר אבל אם שכר או משכן מעשיו קימים והן היום יצא על משבח הדפוס ספר משי"ש להרה"ג מוהר"ר ר"ב זלה"ה וראיתי לו בח"א סכ"ה שכתב דכן עמא דבר כמהריק"ש דס"ל יכול לשכור יע"ש וכבר כתוב אצלי דשכירות ומשכנתא חד דינא אית ליהו וק"ל

ראיתי להרב וכור לאברהם אות קו"ף שכתב שמצא להרב מוהר"ח תודעי זלה"ה שכתב דגדולי האחרונים כתבו תקון לפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו שלא יחזור שישבועוהו שלא יחזור בו יע"ש ותקו זה כך ראיתי להרב תוש"י סכ"ג שפסק כן דאם השביעה יתפלס באפר ויקיים שבועתו יע"ש אלא דראיתי להרב זכו"ל אות קו"ף שדחה תקון זה וכתב דחלוש הוא שאם מאין ימאין לקיים שבועתו אין ב"ד יורדין לנכסיו וגם אם נשאל והותר בדיעבד מותר לדעת ר' וסייעתו וגם אם ימות אין יורשיו חייבם לקיים שבועתו להעמיד המכר והשבועה אינה עושה קנין אלה היו דברי מהר"ח מודעי ז"ל וכן ראיתי להרב מו"ד זלה"ה בס' כר"ח סקי"ב שרמזתי דבריו לעיל דאפילו היה מושבע אין יורשיו חייבים לקיים שבועתו ומבטלים המכר יע"ש

עוד ראיתי בס' זכו"ל הנז' וז"ל ומצאתי כתוב להרב מהרי"ך ז"ל איש איזמיר שהאידנא נהוג עלמא שיתחייב הקטן בקנס סך מה כתחז"ל בתנאי שכשיגדל ויקיים המכר ביד המוכר וב"ך יהיה פטור וכמ"ש מר"ן בס' ר"ז סי"ג עכ"ל. ונלע"ד להוסיף על זה שישעבד הקטן כל נכסיו כתחז"ל לפרעון הקנס ההוא כדי שאם ימות לא יערערו היורשים ועיין דב"מ ח"מ סס"ה ומה שציין בתשובת מהרש"ך ח"א סקל"א לא מצאתי רמז מזה ועיין משפטים ישרים בתשובת מהרש"ג ס"ג ועיין התשב"ץ ח"ג סרמ"ו עכ"ל. זה תקון השני ותקון זה ג"כ ראיתי להרב צרור החיים ד"ק שכתב תקון זה משם חכמי צפת תוב"ב יעו"ע

עוד ראיתי להרב צרור החיים שם שכתב תקון אחר וז"ל יש תקון אם יוחלט המכר על ידי ב"ד אחר שיראו שהוא לתועלת ולהנאת היתום וכן כתב בסי"ב ס"ד וס"ט וס"י לענין פשרה ע"ש וכל זה כתבתי להיות כשולחן הערוך בפי הקורא לעת מצוא בלי שום טורח יבחר לו איזה דרך אשר נפשו אויתה ויעש וק"ל שוב ראיתי להרה"ג משי"ש שפקפק בתיקון זה ע"ע וק"ל

שם בש"ע ומוציא ממנו כל הפירות שאכל וכו'. עיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות פ"ח שכתב וז"ל ואם מת הלוקיח ועדיין לא ערער המוכר וכבר אכל הלוקח פירות אותם הימים אם היורשים חייבים להחזיר לו או לא מדברי כנה"ג שם הגב"י אות כ"ו וכ"ז נראה פשוט דחייבים היורשים להחזיר ע"ש וק"ל

ש"ע סי"ז חרש שאינו שומע וכו'. עיין במשחד"ר בנמוק"י מהר"ם בס' רמ"ג לחומ"ש מה שנוגע לדין זה וק"ל

ש"ע סכ"ג המוכר שמכר קרקעותיו וכו' עיין מש"ל בסימן קצ"ה ס"ד ודו"ק

שיע סס"ו ב"ד שמכרו וכו' אבל מתנתם וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בתוש"י סמ"א שפסק עדיפא מזה דאם היה הקרקע של יתומים נפול לא יעשו אותו משכונא ביד אדם אחר כדי לבנותו ולאכול הנאתו עד שיפדו אותו היתומים דאן זה טובתם אלא חובתם אלא צריכים להתנות עמו שתהיה ההנאה בין הממשכן ובין היתומים יעו"ע ודו"ק: