פעמוני זהב חלק ב רעח

להקשות דהואיל ולא חשיב קרקע אלא טלטול א"כ הו"ל להשמיענו חידוש דאפילו פחות מבן י"ג יכול למכור כדין הטלטול ואולי הואיל שהיה כך היה כמ"ש בשאלה וכך לא נדרש להשיב ללא שאלו וצלי"ע לדינא ודו"ק

שם אבל קרקע שירשה מאבותיו וכו' עד שיהיה בן עשרים שלימות וכו' מכאן קשה לי על מה שבא כתוב בספר התקנות סי' סמ"ך שכתוב שם שרבותינו תקנו תקנה קבועה שהיתומה שעשתה מחילה הן לאביה הן לאמה הן לשאר יורשים בנכסים הראוים לה הן מצד ירושת אביה הן מצד ירושת אמה בלי הסכמת ב"ד של שלוש או בלי הסכמת הארוס הכל בטל ומבוטל אפילו תודה שקבלה כל הראוי לה וחתומים על זה רבותינו מתקני התקנה יע"ש וס"ל כתוב וז"ל יתומה ובן דוקא קודם שתבגור שאם היא בוגרת מחילתה מחילה וכן המנהג וחתומים על זה הרבנים כמוהר"ר שאול סרירו וכמוה"ר שמואל סרירו ע"כ. ועל זה קשה לי דמדברי הרבנים האלו דמחלקי ואמרי דאחר בגרות הוי מחילתה מחילה משמע דמן הדין הויא מחילתה מחילה ועל זה יש לתמוה דהואיל והיא פחותה מבת עשרים הא קי"ל כפי פסק מר"ן דמה שמכרה בנכסי מורישה לאו כלום הוא

ובהשקפה ראשונה עלה על דעתי לחלק בין יורש זכר ליורשת נקבה אלא דאחר בואי ביתה יוסף ראיתי לחלוק זה שנכנס במחלוקית דלהרי"ף לא שינא זכר לא שינא נקבה ולהרשב"א מחלק דוקא ביורש זכר בנכסי אביו ולא במה שנתן לו במתנת שכ"מ אפילו מאביו ולא משאר יורשים ולא בבת היורשת וכו' וטעמא דמילתא משום דהוי מילתא דלא שכיחא יע"ש אכן מר"ן לא פסק כוותיה דהרשב"א אלא כסברת החולקים ולא שינא ליה בין ירושה דשכיחא לדלא שכיחא וא"כ היאך הבת תהיה מחילתה מחילה בנכסי מורישה הואיל ועדיין לא הגיעה לעשרים שנה זה קשה בעיני

גם היה עולה על דעתי לחלק בין אם מכרה לאדם דעלמא למכרה לקרוביה כגון אביה ואמה ואחיה או לשאר קרוביה דמסתמא לא תהיה אונאה בדבר שאין קרוביה מאנים אותה אלא דלא נחה דעתי בזה דאם כן הוא לא הוה ליהו לכל הפוסקים לשתוק מהאי חלוקה והוה ליהו לחלק בזו ומה זו שחיקה שלא הזכיר חלוק זה שום פוסק

אכן אחר החיפוש תהלי"ת מצאתי להרב תוש"י סק"ז שעמד על דבר זה ויהיב טעמים מדליה חדא דלא חשיב הבת מוכרת בנכסי אביה אלא כחולקית ומבררת לעצמה הנדונייא וקי"ל דפחות מבן עשרים יכול לחלוק כמ"ש מור"ם בס' רפ"ט יע"ש גם מיהב יהיב טעמא אחרינא הואיל ועקר זכייתה היא מכח חוב הכתובה א"כ מה שנוטלת ומסלקת עצמה מעזבון אביה הוי כאלו נפרעה בחוב הכתובה הגם דאינה רוצה להסתלק צריך אביה לתת לו חלק בגוף הקרקע מכל מקום אם נתרצית ליטול ולברור לה מעות הוי כאלו מרצונה רצתה להשתלם בחוב הכתובה ולא ליקח גוף הקרקע יע"ש גם יהיב טעמא שראה כתוב בפסקי החכמים דחכמים תקנו כן באשה כדי שלא תשאר עגונה עד שתלבין ראשה יע"ש ואני לענ"ד טעם זה שראה כתוב בפסקים לא נחה דעתי ממנו דהא כבר גליתי לך דהרבנים הנז' מוהר"ר שאול ומוהר"ש זלה"ה לא תקנה אמרו אלא מן הדין אמרו שאם בגרה הוי מחילתה מחילה דאי אמרת תקנה בעלמא אמרי למה הוצרכו לתקנה זו הוה ליהו להניח הדבר דאפילו אחר הבגרות בעינן הסכמת ארוס או הב"ד ולא חיישינן שתלבין ראשה דהא יש תקון על ידי ב"ד דמצוי' הם בכל עת וזמן או על ידי הארוס אלא פשוט דמדינא קאמרי וא"כ מוכרחים אנו לומר כאותם טעמים שכתב הרב מדיליה יע"ש ברוחב יע"ש ועיין ג"כ להרב יוא"ל בא"ב בס"ט שכתב דמתקני התקנה שתקנו דקודם שתבגור מהני מכירתה על ידי הסכמת הב"ד או הארוס דוקא כשהגיעה לימי הנערות דהיינו בא י"ב ויום אחד אבל בקטנה אד"ת דלא מהני סלוקה ומכירתה אפילו על הב"ד או הארוס וק"ל

ש"ע סעיף יו"ד מתנתו וכו' עיין בספר בני חיי הגה"ט מדין אם היתה מתנתו באחריות יע"ש ועיין גם בספר ערך השולחן סימן זה אות ז"ך יעו"ע ודו"ק

ש"ע סי"א בד"א שיכול וכו' עד שיגיע לרוב שנותיו שהם שלשים ושש שנים ע"כ מלשון זה שכתב עד שיגיע לרוב שנותיו וכו' משמע דאפילו לא השלם עדיין שנת ל"ו אלא התחיל בה הוי הגיע לרוב שנותיו וכן יש לדקדק נמי ממה שכתב בס"ט עד שיהיה בן עשרים שנה שלימות ודקדק שם הסמ"ע דמדכתב שלימות שמע מינה שלימות ולא מקצת יע"ש וא"כ מדבריו נלמד בכאן דלא קפד לכתוב שלימות שמע מינה דמקצת שנת ל"ו חשיבה שנה ויכולני לו' אפי' יום אחד מכריע לרוב שנותיו ודו"ק. אחרי מופלג בא לידי ספר ערך השולחן וראיתי לו שהביא מחלוקית בזה והכרעתו היא כהרמב"ם דיום אחד מכריע יע"ע שם ודו"ק

ש"ע סי"ג מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ובאו קרוביו לומר קטן וכו' פירוש סעי' זה הוא מבואר מן הגמרא בפרק מי שמת דקנ"ה והכוונה בזה הוא שהיורשים באו לטעון דעדיין קטן הוא דבמכר בנכסי עצמו לא מבעייא אם לא נודעו שנותיו ואיכא למימר דעדיין קטן הוא אלא אפילו עברו עליו עשרים איכא למימר עדיין לא הביא שתי שערות ולא נולדו לו סמני סריס דאין ממכרו ממכר כדבסעיף י"א ובמכר בנכסי אביו ג"כ לא מבעייא במכר וידוע שהיה פחות מבן עשרים דתיפוק לך דאין ממכרו ממכר אפי' הביא סמנים אלא אפילו ידוע שעברו עליו עשרים סלקא דעתך לומר שמא עדיין לא הביא לא שערות ולא סמני סריס ונבדקיה לכך קאמר דאין שומעין להם וק"ל

שם במור"ם שחזקה אין עדים חותמין וכו'. ועוד דסמנים וכו'. עיין להרב בית יהודה סי"ג במעשה שבא לפניו בבן חמש עשרה שנה שנתן קרקע ומטלט' במתנת שכ"מ וטענו היורשים דשמא עדיין קטן היה ואין במתנתו כלום והגם דפסק מור"ם כאן חזקה על העדים שלא וכו' אלא כשהוא גדול הני אלי בעדים שחתמו והלכו למדינת הים דליכא לברורי אבל כל היכא דאיתנהו קמן לא סמכינן אהך חזקה כל כמה דמצינן לברורי וכדמוכח מתשובת הרשב"א שכתב דמסתמא לא חיישינן ע"ש והשיב הרב דטענה זאת נכונה וברורה אלא דלישקלו היורשים טובתייהו דכבר הרב צוה לרוחצים