פעמוני זהב חלק ב רעו

וכו' נלע"ד דאפילו מכר לו שני שורים ושחט אחד ונמצא טרפה מטרפות החוזר ואחר שלא נשחט נמצא נגחן אפילו הכי אין הלוקח יכול לתבוע למוכר ולומר לו ממה נפשך אם חשבת אותי לטבח החזיר לי דמי הבהמה שנמצאת טריפה ואי חשבת לי גברא דקני לרדייא א"כ החזיר לי השור שנמצא נגחן דיכול המוכר לומר זה ששחטת מכרתי אותו לך לרדייא וזה שנמצא נגחן מכרתי אותו לך לשחיטה הואיל והוא גברא דקני לזה ולזה וההפך הוא ג"כ אם היה עדיין הלוקח לא פרעו יכול לומר בהפך ואין צריך ראיה לזה ודו"ק

שם במור"ם כל מקום וכו' ודלא כי"א וכו' ולענין כיצד ישלם לו עם עלו המטבעות או ירדו הגם דקי"ל דלפי תקנה קדמונינו דצריך לחלוק וכו' בין המלוה והלוה דבר זה נכלל במה שכתבו בתקנה דכל שהוא דרך הלואה בעלמא צריך לשלם לו כמו שהיו המעות וכו' וגם זה ודאי דכך הוא דהואיל ונתבטל המקח הוו המעות כפקדון וכו' ודבר זה נלמד מדברי הרב גוא"ל בס' ע"ד והבאתי דבריו לעיל על דברי הש"ך סקט"ו יע"ש ודו"ק: סימן רל"ג

ש"ע ס"א המוכר וכו' עיין להרב בעל שער אפרים סקכ"א שפסק בראובן שעשה מקח עם שמעון שיתן לו עורות קלים ונתן כבדים ורוצה ראובן לחזור בו והלה טוען שהכבדים שוים יותר והשביח מקחי והשיב דהדין עם ראובן והביא ראיה מההיא דאמרינן התקדשי לי בדינר של כסף ונמצא זהב אינה מקודשת ומינה לנדו"ד יע"ש והרב בעל ספר בני יעקב דחה ראיה זאת אך העמיד הדין מההיא דאמרינן גבי ההוא דאין מטביע נקנה בחליפין ואקשינן מדתניא נקנה כסף בכל מקום שהוא ומשני מאי בכל מקום שהוא כמות שהוא דאם אמר ליה מארנקי חדשה יהבינן לך לא מצי יהיב מארנקי ישנה אע"ג דעדיפא ומכאן הוכיח הרב הנמק"י דהמושך מחבירו שום חפץ ופסק עמו כור חטים צריך ליתן לו כמו שפסק אם חדשים חדשים ואם ישנים ישנים יע"ש ועיין גם בס' מאמר קדישין סקפ"ט יע"ש

ולכאורה נראה דדברי הרבנים הנז' בדין עורות הם הפך מה שפסק הש"ע כאן דמכר לו רעות ונמצאו יפות דאין הלוקח יכול לחזור בו אלא דלפי האמת פשוט דהרבנים הנז' חשבי לההיא דעורות כדין אדומות ונמצאו לבנות וזה מדוקדק מדבר הרב בני יעקב שכתב דמדמה לה לדברי הנמק"י דאם אמר חדשים חדשים ואי ישנים ישנים דמשמע דבשני מינים איירי בעורות אלו דהוו כאלו מכר חדשים ונתן לו ישנים דהוי כאלו אדומות ולבנות ודו"ק: סימן רל"ד

ש"ע ס"ב וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו ויחזיר הדמים וכו' הנה הסמ"ע בסק"ד נתן שני הטעמים לזה ונראה דיש נפקא מינה לדינא בין שני הטעמים דלפי טעם הראשון שכתב דמשום קנסא חייבוהו להחזיר א"ך יוצדק לך בודאי לא קנסו אלא בטבח שמכר טריפה במזיד אבל מה שלפעמים מתרמי שהשוחט מכשר הבהמה והטבח מוכרה ואח"ך מוצאים בה איזה טריפות באברים בודאי דבזה אין לקונסו לטבח להחזיר דמי מה שאכל הואל ובשוגג מכר וכן ראיתי להרב טו"ז והש"ך ביור"ד סקי"ט שפסקו כן דבשוגג אינו חייב הטבח להחזיר דמי הטריפה יע"ש אך לטעם השני של הסמ"ע זלה"ה שכתב דליכא הנאה באכילת איסור דאורייתה א"ך בודאי דלא שינא בין מכר מזיד למכר שוגג חייב הטבח להחזיר הואל והלוקיח זה לא נהנה כלום ואדרבא צעורי מצער ליה וא"ך לפי זה דין זה אך בחלקות תשית למו והמוצא מחבירו עליו הראיה שוב מצאתי להרב הגוא"ל בס' זה סק"ב שכתב דרש"י כתב הטעם משום קנס א"ך אין לקונסו אלא במזיד וכתב דהנמק"י כתב כן בפשיטות אלא דהרב הגוא"ל לא ניחא ליה בזה הואל ולא מצא שום פוסק שמחלק בזה יע"ש הרי לך דלפי טעם השני של הסמ"ע ולפ' דברי הרב הגואל שאין דעתו מסכמת לדברי הנמק"י נראה דאין לחלק בין שוגג למזיד הרי הדבר במחלוקית שנוי והמע"ה

שוב בא לידי ספר נתיבות המשפט וראיתי לו שהביא דברי הסמ"ע שכתב חייב להחזיר הדמים משום שני הטעמים וכתב הרב הנ"ז דיש נפקותא בין הטעמים הוא אם ערב האיסור ונתבטל בששים וכו' יע"ש ומדלא עשה הרב הנפקותא בין שני הטעמים למכר מזיד למכר שוגג ש"מ דגם הוא ס"ל דלעולם אין מחייבין אלא במכר מזיד והנפקותא היא כמ"ש איהו ז"ל יע"ש אך מדברי הגוא"ל נראה דמפרש הטעם השני דכתב. דלית ליה הנאה באכילה הוא אפ"י יהיה הדבר שוגג חייב להחזיר יע"ש ודו"ק ועיין בס' ערך השולחן בסימן זה ודו"ק

ש"ע ס"ג אבל המוכר לחבירו דבר שאסור אכילתו מדברי ספרים וכו' עיין להרב זכו"ל ח"ב או"א שכתב שמי שקנה כסתות הנקרא מקאטי"ס ואח"כ נודע לו שהרי מהר"י זיין בס' פרח שושן הסכים דלכתחילה יש לחוש לאיסור כלאים משום גזירה אבל בעיקר הדין אין בו משום כלאים אפילו איסור דרבנן ורוצה לחזור מהמקח דהדין עמו דזה נקרא מום וסמך דבריו על תשובת הריב"ש תצ"ט שפסק מור"ם כאן יע"ש וק"ל

שם ואם אכלם אבל ואין המוכר מחזיר לו כלום ע"כ ואם היו הדמים עדיין ביד הקונה מה דינו אם מחויב לשלם כדמי בשר כשר או כדמי בשר טריפה עיין מזה בש"כ יור"ד סקי"ט סקז"ך ועיין בפתחי תשובה בס' זה סק"א יע"ע ודו"ק

שם במור"ם מכר לו מבהמה שלא נבדקה כראוי וכו' עיין במר"ן ביור"ד סקי"ט סי"ד דכתב כן בפירוש וסיים שם עליה מור"ם וז"ל ואם מכר לו דבר מבהמה שאתרע חזקת כשרותא דאתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבדוק אם היא כשירה וצריכין לבדוק מספק אפילו הכי כאלו היא טריפה בודאי וצריך להחזיר הדמים ע"כ וזה דלא כלבו"ש ע"ע ומאי דנקט