פעמוני זהב חלק ב רעה

בסו"ס זה יע"ש ולכאורה נראה דזה הפך ממה שכ' הר' בני חיי משם הרפ"מ דאם הוא בעיין יכול להחזירו לספספרא אלא דיש לסלק דהרב פ"מ איירי באופן דאם היה בעיין ומחזירו היה יכול הספסירא עצמו להחזירו לבעליו וכמו שמדוקדק מדבריו וכמו שכתב בדבריו יהיה הספסר מחזירו לבעליו ע"כ אבל בההיא דהרמ"ע ז"ל מיירי שלא יכול להחזירו לבעליו כלל כגון שהלך בעל המעות למדינת הים ועיין בש"ך בסו"ס ס"ו שכן מוכח ודו"ק

ש"כ סקי"ג וז"ל ולפי ענד"ן דאיירי כפשוטו ולא קשה מידי דכיון שהלוקח אומר ברי לי שיש בו בדיל אך הוי ליה כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם אני חייב לך דנשבע שאינו יודע כדלעיל סע"ה וק"ל עכ"ל ואני הצעיר לא הונח לי בדבריו דלע"ד נראה דאין הנדון דומה לראיה דשאני התם דס' ע"ה וכי מלוה זה שטוען ברי מנה לי בידך שהלויתך וכי מודה הוא שהלוה אינו יודע אלא אדרבא כוונתו לומר מנה לי בידך שהלויתך או הפקדתיך וממילא הרי הוא טוען שהוא יודיע שהלוהו אלא שהוא מכחישו ואומר איני יודיע

והגם דאיכא למימר שהאמת עם הלוה ששכח עכ"ז זה המלוה שטוענו הרי הוא אומר דבשעת הלואה ודאי היה יודיע שהלוה לו וא"כ הואיל ואותה שעה טוענו בודאי שהוא יודיע על זה לא מקרי טענת ספק וחייב לישבע שאינו יודיע אבל בנדו"ד דמעולם לא נתברר ללוקח זה שזה הסרסור ידע בודאי באיזה שהיה בו בדיל אלא כל עקר טענתו היתה בספק שמא ידע שיש בו בדיל א"כ לא יתחייב סרסור זה ללוקח שום שבועה מכח ספק שהרי מעולם לא נתברר לו שום ברור שהיה סרסור זה ידע שיש בו בדיל וא"כ קושיית הסמ"ע ברורה ועצומה ואין עליו מדקדוק הש"כ כלום אך מה שיש להקשות על הסמ"ע לקוצ"ד הוא על תרוצו שתרץ ז"ל ואפשר דמיירי שזה הלוקח שמצא בו בדיל טועין עליו אתה צותה לצורף לעשות לך תוך הבדיל ע"כ לא ירדתי לסוף דעתו דהואיל וידע וקנהו הרי מידע ידע וקנה אדעתא דהכי שיש בו בדיל

גם יש להקשות לפי דברי הסמ"ע שמפרש דבטוענו ברי אתה צותה לצורף א"כ מוכרח שיהיה תשובת המוכר שמעולם לא עשה זה ולא צוה לצורף ואם כן היאך יוצדק מה שכתב מור"ם דהמוכר ישבע שאינו יודע מאן דכר שמה שבועה איני יודע וכי זה הנתבע טועין איני יודע הרי הואל והתובע טוען ברי אתה צותה לצורף ותשובתו כנגדו ודאי דלא עשה וא"כ הו"ל לישבע שמעולם לא עשה ולא צוה לצורף

ואולי דכוונת הסמ"ע דבטוען ברי קא מיירי אפשר באופן זה דהיינו שטוען הלוקח בפני צויתה לצורף לעשות לך בדיל וברבות הימים שכחתי וקניתי ממך בחזקת זהב והן היום כשנשבר ראיתי ונזכרתי כי מידך היתה זאת וזה טוען גם אני שכחתי ואין לי ידיעה מזה כלל על זה נשבע שאינו יודע

או יכולני לומר דאפילו באומר ברור לי שמעולם לא צוה לצורף עכ"פ עדיין יש להסתפק דילמא אח"כ נודע לו שהצורף עשה זה בלי ידעתו וא"כ על זה תקינו לישבע שאין לו ידיעה דבזה יהיה נכלל שלא צוה ולא ידע שהצורף מצד עצמו עשה זה זהו מה שנראה לי לישבע

או אפשר דהשס"ע כאן מפרש דברי מור"ם על פי שטתו שפסק בס' ע"ה סכ"ג דכל שאומר הוגד לי מפי נאמן אפילו קרוב משבעין אותו הסית יעו"ש וא"כ גם בכאן הכי איירי שאומר אתה צויתה לצורף שהגיד לי אחר שהוא נאמן וק"ל

שם בש"ע סי"ח המוכר דבר וכו' ואם היה המוכר סרסור וכו'. עיין להרב מוהרי"ע זלה"ה בס' בית יהודה סימן ס"ז שפסק דאין שום חלוק בין בעל הבית שנשתהה אצלו המקח ואח"ך מכרו או לא נשתהה כולם דינם שוה וכן בסרסור כל אפייא שוים ואין שום חלוק בניהם יע"ש

ש"ך סקט"ו פסק בתשובת מהרשד"ם וכו'. דברי מהרשד"ם אלו רבו עליהם החולקים הלא בראשי הרב טו"ז בסו"ס ע"ה כתב דדין זה נחלקו בו הדיינים והוא הכריע דלא כהרשד"ם וסמך דבריו מדברי מור"ם שבסי' זה סי"ח יעו"ע. והביא להלכה הבאה"ט וגם כאן בהגהות הרמ"ע פסק משם האלוף הגדול מוהר"ר מתתיה כוהן בצירוף שאר הדינין דלא כהרשד"ם וגם הרב הש"כ נראה דהגם דכאן כתב סברת מהרשב"ם סתם נראה דבריו דלא קי"ל כוותיה דהא מצינו בס' קכ"ו סקס"ט שם נחית לפרש דברי מר"ן אליבא דהרשב"א וסותר הוא לסברת מהרשד"ם הן אמת דראיתי להרב זי"ע בסימן ל"ב דפסיק ותני כסברת מהרשד"ם וכתב דכן היא סברת מהרש"ך עכ"פ שם ראיתי דלא העלה מסברת החולקים כלל על שפתו והוא פלא איך שיהיה בעיקר הדין הואיל ויש חבל נביאים לכאן ולכאן בודאי המוצא מחבירו עליו הראיה ותו לא מדי ולא הוזקקתי להביא זה אלא לכתוב על זה מה שראיתי כתוב להרב הגוא"ל בסו"ס ע"ד שכתב משם מהרשד"ם דחייב לשלם הדמים כמו שהיו שוים בשעת הוצאתן דהיינו בשעת המקח או ההלואה ואע"פ שהמלך הוא שגזר על שווי המטביע ע"כ וא"כ ממנו יש ללמוד ג"כ לסברת החולקים נמי אם יתברר בעדים שהם של הלוה חייב לפרוע כשעת הוצאה וק"ל

ש"ע סכ"א הלוקח מקח וכו' אינו יכול לומר החזר וכו' נסתפקתי היאך יכול להניחו שם ויבוא הוא לכאן הרי אין הנפקד רשאי למסור הפקדון ביד אחר ומעקרא רציתי ללמוד דצריך לילך לב"ד ולהניח על ידם כמ"ש בדיני פקדון בסימן רצ"ג ס"ג אלא דאחר החיפוש ראיתי להנמקי בריש פרק המוכר פירות שכתב משם הריטב"א דמניחו אצל שומר חנם והרב גור אריה הביא בסו"ס רל"ב ועדיין אני מסתפק אם הנמקי ג"כ ע"י ב"ד איירי ואתא לאשמועינן דא"ץ הב"ד לשכור שומר שכר או דילמא אין צריך להניחן על ידי ב"ד כלל

ועכ"פ מזה יש ללמוד בשומר שכר שהלך המפקד אצלו למדינת הים אם הלך הנפקד לפני ב"ד והניח אצלם הפיקדון ונגנב או נאנס פטור ולא בעינן עד שישכרו שו"ש דהא קונה סחורה הוי דינו כדין שו"ש כמ"ש בס' כ"ב יע"ש לקמן בסמוך ועכ"ז פסק הנמקי' דאם הוליכה למדינה אחרת ונמצא מום די לה במה שהניחה אצל שומר חנם ודו"ק

ש"ע סכ"ג המוכר שור לחבירו וכו' אם הוא אדם