פעמוני זהב חלק ב רעג

שם מחזירו אפילו לאחר כמה שנים וכו' וצריך הלוקח לשלם שכירות השמוש שנשתמש בו כמו שפסק לקמן סעיף ט"ז ופשוט

שם אבל אם נשתמש אחר שראה וכו' עיין להכנה"ג בס' בעי חיי ספ"ב והביא הרב זכו"ל ח"ב והרב וי"ץ דאפילו לא נשתמש בכל המקח אלא במקצת ממנו ואפילו היה המקח דבר שהוא חתיכות חתיכות ונשתמש בחתיכה אחת מהמקח נקנה לו כל המקח ואינו יכול לחזור יע"ש. ועדיפא מזה כתב הרב חכמת שלמה בסימן זה בסעיף זה יעו"ע על מה שכתב על דברי נתיבות המשפט יע"ש

אך ראיתי להרב שביתת יו"ט להרב מהרי"ט אלנקאווא זלה"ה בסימן זה ד' שחלק על דברי הכנה"ג אלו מוכח דברי הרא"ש יעו"ע שכתב בסוף דבריו ז"ל מוכח מדבריו דאם מכר קצת מן המקח דלא חשיב כנשתמש אלא לראות גם בהיות השמן עכור קונים ממנו או לא ומכל מה שכתבתי יש לדון דהכל תלוי דמי שהוא מוחזק ידו על העליונה עכ"ל. ואחר דבריו אלה כתב דהסכים עמו רבו מטראני זלה"ה ודו"ק

ואם גילה הלוקח דעתו שרצונו לחזור מהמקח בשביל המום ואח"כ נשתמש בו עיין להרב משכנות הרועים מערכת אלף סנ"א ונ"ב ועיין להרב פת"ש שהאריכו בדינים אלו יעו"ע

ועיין להרב מש"ה מערכת מים אות קע"ז במי שמכר סחורה אחת לחבירו וחבירו הוליכה לעיר אחרת ומכרה והקונים מצאו בה מום וחזרו על המוכר ונתפשר עמהם ובא גם הוא לחזור על המוכר דידיה יעו"ע שצדד כל הצדדים והעלה דאינו יכול לחזור על המוכר הראשון שמכר לו יעו"ע שם טעמו ונמוקו עמו ופשוט הוא וק"ל

וכעין זה ראיתי להרב זכו"ל אות אונאה שכתב ז"ל ראובן קנה סחורה משמעון ושלחה ללוי לארץ אחרת ובא מכתב מלוי קובל ומתרעים שהסחורה מזויפת ועדיין לא פרע ראובן המעות לשמעון ורוצה לפחות לו מהערך באומרו שהוא האמינו לשמעון שאמר לו שהיא סחורה שתבע ממנו חייב ראובן לפרוע כל מעותיו לשמעון ואם ירצה ראובן יחרם חרם סתם הרב ידו של משה סי"ח ודו"ק

סמ"ע סק"י אבל אם משתמש וה"ה אם היה הדבר וכו' עיין להרב מש"ה אות מי"ם סקע"ז והרב זי"ע סכ"א והרב נתיבות המשפט והרב פת"ש שכולם הביאו חולקים על זה ומחלקים בחלוקים שונים אכין הרב חכמת שלמה מפרש דברי הסמ"ע כפשטיה ופסיק כדבריו יע"ש

ש"ע ס"ה ראובן שמכר וכו' עיין ב"ס כר"ח להרב מו"ד זלה"ה בסי"ד שכתב משם הרה"ג עט"ר מו"ז כמוהר"ר רפאל ביבאס זלה"ה שכתב משם הרבנים מוהר"ר שמואל מלכא ומוהרר"ף בירדוגו זלה"ה דמכח דין זה דנו באחד שמכר עורות לחבירו והיה שומת המכס שלהם שלשה דורוס לכל ככר ואחר הקנייה נודע שקודם המכר יצא דבר מלכות והוקר המכס לערך שבעה דורוס לככר דבענין ברור הדבר שקודם המכר יצא דבר מלכות ולא נתגלה לפני המוכר והלוקח עד עבור שני ימים מהקנין ופסקו דהדין הוא שלא ישלם הקונה למוכר אלא מה שישוה העורות אם יהיה המכס של שבעה דורוס לכל ככר זהו מה שישלם ותו לא מדי זהו מה שפסקו מכח דין דסעיף זה

וסיימו על זה דכל זה דוקא אם גזרת המלך היא שיוקר המכס דוקא אבל אם תהיה גזרת המלך שלא ישלחו העורות כלל לערי אדום דהיינו מקום שדרך התגרים לשלוח שם ודאי דהמכר בטל דהוי מום קבוע יעו"ע וכל זה הוא דוקא אם היו גזרות אלו קודם הקנין אבל אם היו אחר הקנין דיש לומר מזל הקונה גרם עיין בס' ה"ל בב"י ובסמ"ע שם ועיין גם בס' כר"ח שם ודו"ק

שם עיין להגוא"ל בס' זה שכתב משם הרדב"ז השותף שמכר חלקו ולא הודיע ללוקח התנאים שבינו ובין שותפו הוי מק"ט ע"ע בס' זה. ועיין עליו בס' סי"ב ששם כתב באם מכר ונמצאת הקרקע מושכרת מקח טעות וק"ל

ש"ע ס"ו כל שהסכימו עליו וכו' עיין לקמן סי' רל"ד מ"ש בעה"ו במי שקנה איזה דבר ואח"כ נודע לו שיש סברת איזה פוסק אוסר אותו דבר דהוי מק"ט יע"ש ועיין גם בס' זה סי"ב ודו"ק

ש"ע ס"ז כל הלוקח וכו' כך וכך קבלתי עלי וכו' לדעתי יש להסתפק במי שמכר בהמה לחבירו בסך חמשים דורוס והתנה עם הלוקח שיקבל עליו כל מום הפוחת אותה עד כדי ארבעים דורוס וקבע"ע הלוקח. מהו הדין אם יכול הלוקח לומר דלהשביח דעתי נתכוונתה הואיל ולא תיסק אדעתין שיהיה מום הפוחת אותה כל כך ודמי זה למ"ש מר"ן בס' רכ"ז סכ"ב בדין אונאה במוכר חפץ במאה ואמר לו חפץ זה אינו שוה אלא זוז על מנת שאין לך אונאה יש לו עליו אונאה דיכול לומר הואיל וראיתי שאמרת שאינו שוה אלא זוז ידעתי שכוונתך להשביח דעתי וכו' יע"ש וא"כ גם כאן הכי אלא דיש לחלק ולומר דשאני התם הואיל והלוקח מידע ידע בודאי דשוה יותר מזוז שאמר ליה יכול לומר שעלה על דעתו דלהשביח נתכוון אבל כאן בדיני המום הגם שהוא נראה שאין בה מום היאך יעלה על דעתו דלהשביח נתכוון אבל כאן בדיני המום הגם שהוא רואה, שאין בה מום היאך יעלה על דעתו דודאי אין בה מום המפחית אותה מארבעים דורוס דילמא יש בה מום גדול נסתר כגון שאינה רוצה לאכל או נכפית או נקטי לה נגרי ברייתא שהם מומין גדולים שעל ידם אינה שוה כלום וכיצד זה קבל על עצמו אלא ודאי אסיק אדעתיה דלמחול מחילה גמורה אפילו ימצא בה מום גדול או קטן

ודמי זה למה שפסק וכתב עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח וכו' ופשוט דכוונת מר"ן עד שיפרש המום שיש בממכרו אפילו אם היו מומין נסתרים דוקא כגון באומר נשכנית רבצנית היא הגם שהן נסתרים ואין נראין לעין מהני ביהו תנאה ולא הוי מקח טעות ופשוט

ואל תטעה לומר דלא מהני דין דמפרש ליה המום שיש בממכרו אלא דוקא במראה לו המום אבל באומר ליה יש בה מום פלוני ופלוני הנסתרים לא מהני דזה לא יתכן דהואיל ופירש לו הו"ל לאסוקי אדעתיה דדבריו אמת אלא ודאי ידע ומחל וזה פשוט מדינא דסעיף שאחר זה שכתב המוכר לחבירו וכו' שיאמר