פעמוני זהב חלק ב רעא

מאות למוכרה לו ושמעון אמר לו שלוי נתן לו בה שלש מאות וחמשים ולא רצה למוכרה והוסיף עוד שמעון ונשבע שאפי' אלו נתן לו ארבע מאות לא היה מוכרה ומכח דבריו אלו קנאה ממנו בסך ארבע מאות ועשרה ואח"ך הלך ושאל ללוי אם באמת נתן לו בה שלש מאות וחמשים ואמר לוי לא היו דברים מעולם והשיב הרב דאין ראובן יכול לתבוע לשמעון כי זה כל האדם כוזב להשביח מקחו ולא היה לו להאמין לו יע"ש וכתב שם הרב משם הרב חוות יאיר ז"ל דכל זה אם כבר פרע הלוקח למוכר אבל אם עדיין לא פרעו יכול הלוקח לומר לא קניתי אלא בשביל שאמרת לי לוי נתן כו"כ עכשיו שאין האמת כן המכר בטל עכ"ד אך מדברי הרב טו"ז ב"ס של"ב ס"ד משם באירה דאפילו עדיין לא פרעו אין המכר מתבטל כי כך דרך התגרים להשביח מקחן והתם ודאי אפילו בדעדיין לא פרע המוכר ללוקח איירי דהא התם מדמה לפועלים ובפועלים שם בדלא קבלו עדיין שכרם איירי ומצרך שם עד שיאמרו המה בפיהם כמו שעשו חברינו יעו"ש ועכ"פ אנן בדידן יכול לוקח המוחזק לומר קי"ל כהרב חו"י ז"ל אבל אם כבר פרע אין יכול לחזור והגם דפסק מר"ן אחר זה ז"ל דלא יחשוב הרע ביפה וכו' עיין להרב המשב"ר ב"ס הנז' דמוקי דינא דסעיף זה הוא דוקא לענין אונאה דהיינו קאי על מה שפסק הנושא ונותן באמונה אין בי דין אונאה על זה קאי ואמר דדוקא שאמר האמת ולא חשיב הרע וכו' אזי אפילו תהיה אונאה במקח אין לו דין אונאה אבל אם הוסיף עליו בדמי המקח בעינן דוקא שלא יהיה אונאה ואזי זכה בכל מה שיוסיף אבל אם הוסיף ונתאנה יש דין אונאה יע"ש בדבריו וגם הרב ברית אבות ז"ל בס' קכ"ו הביא דברי הרב המשב"ר משם מו"ז הרב זכות אבות ז"ל ודו"ק

שם הנושא ונותן באמונה אין לו עליו אונאה וכו' עיין להרב מש"ה מערכת אלף אות ל"א שהעלה דאפילו היה קנין של המוכר הזה שקנה סחורה זו ומכרה באמונה תוך זמן שיראה לתגר או לקרובו עכ"ז אין המוכר הזה שקנה סחורה זאת ומכרה ולא הלוקח יכול לחזור על המוכר הראשון דלגבי זה הלוקח השני יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את ולגבי המוכר שלקח ממנו יכול לומר לו הא נסתלקת ממני יע"ש דמסיק אפילו אם רצו המוכר והלוקח לבטל המכר דאז תאמר יכול המוכר הזה לחזור על המוכר שמכר לו עכ"ז המוכר הראשון יכול לעכב עליו ולומר לו כבר נסתלקתי ממך ואינו יכול לחזור עליו ע"ש ודו"ק

בהסמ"ע סקע"ו כיצד חפץ זה בטור הוסיף וכו' והמחבר השמט להאי יש מפרשים ולטעמו אזיל וכו' לפי דברי הסמ"ע אלו מוכח דלפסק הלכה אנן דגרירי בתר מר"ן נקטינן דלא שינא אמר כו"כ קניתי לא שינא אמר לו תן לי חפץ זה כמו שקניתיה וכו' אפילו הכי מקרי נושו"ן באמונה ואין בו אונאה הואיל ומר"ן גילה דעתו ב"ב דזה וזה שוים הם ואין חדוש בדברי היש מפרשים על דברי הרמב"ם יעו"ש

אלא דראיתי להרב זי"ע נאיים זלה"ה בס' ז"כ שהעלה דהואיל והרבה פוסקים חלקו על מר"ן בב"י וס"ל דיש חלוק בין סברת הרמבם לסברת יש מפרשים ולדעת הרמב"ם ס"ד דוקא בעינן שיאמר בכו"כ קניתיה וכו' אבל בסתם ולא ידע הלוקח דמיה לא מקרי נושו"ן באמונה הכי נקטינן הואיל ומר"ן בש"ע פסק לסברת הרמב"ם דקי"ל כוותיה יעו"ע

עוד לו שם כתב דהוא הדין לפי סברתו אם המוכר לא היה יודיע סכום המקח והלוקח היה יודיע דלא מקרי נושו'ן דשוים הם יע"ש דבריו בריוח כך הבאתי לך הדבר בקצר אמיץ ודו"ק

ש"ך סקט"ו אין לו עליו אונאה וכו' ונ"ל לדקדק מהש"ס וכו' ומ"מ צריך להתיישב למעשה ע"כ הגם דהרב הניח בצ"ע עיין להרב משכנות הרועים במערכת אלף אות ל"ב שהביא להקת הפוסקים הלא המה מהריט"ץ והרב משא"ת מש"ה והרב בית יהודה ומהר"י ן' נאיים ז"ל דכולהו סברי אפילו ביתר משתות אין המקח מתבטל יע"ש

ולענין אם נמצא מום במקח עיין בס' דמש"א והרב גוא"ל והרב זכור לאברהם והרב בני חיי דבמום חוזר וכן הבאתי אני עני בתשובותי ס"א משם הרב מהריט"ץ ופוסקים אחרים דבמום חוזר וק"ל

אכין ראיתי להרב גוא"ל זלה"ה בס' זה סקי"א שכתב משם מהרש"ך ז"ל ומשם מהר"י לבית לוי ספ"ד שאם המוכר אמר לו כמו שקניתיה אני מוכרה אין לו אונאה אפילו במום וק"ל

וראיתי להרב הגדול מהרי"ט זלה"ה בתשובותיו ח"א ס"מ דפסק באחד שנשתתף עם חבירו דהיינו ראובן ושמעון וראובן היה קונה משי ועושה ממנו בגדים והיה מוסיף במשל על כל בגד חצי דינר ריוח והיה נותן הבגדים לשמעון למוכרם בתורת שותפו' ביניהם ואחר עבור זמן רב הפריד השותפות ונתפשרו עוד ביניהם שישאר ראובן למכור הבגדים לשמעון כמו השער שהיה מניחם לשותפות דהיינו לערך חצי דינר ריוח שיטול ראובן לכל בגד ואחר עבור זמן רב עוד מזה לא נשאר עוד ראובן מוכר הבגדים לשמעון ושמעון היה קונה משי ועושה מלאכת הבגדים על ידו ואזי ראה שמעון כי ראובן היה מרויח עמו יותר מחצי דינר שפסק עמו לכל בגד ואז בא שמעון לתבוע אונאתו הן מה שהוסיף עליו בזמן השותפ' הן מה שהוסיף בזמן המכר והעלה הרב הנז' דהגם שהוא נושה ונותן באמונה ראובן עם שמעון חייב להחזיר לו הואיל ובתורת שותפ' מעקרא ירדו ואדעתא דהכי נשתתפו דזה יעשה הבגדים בתוספת חצי דינר ריוח וזה יעבוד בעסק השותפ' א"כ כל פרוטה ופרוטה שיוסיף עליו הואי אונאה וגזל חייב להחזיר ולא מבעייא מה שיהיה בזמן השותפ' אלא אפילו מה שהיה בתורת מכר אחר פרידת השותפות וטעמא טעים הואיל ומעקרא בתורת השותפ' ירדו ובאותו זמן אינו יכול להוסיף אפילו פרוטה גם מה שהיה אח"כ בתורת מכר אדעתא דהכי נחתו דהיינו כמו שהיו מעקרא בזמן השותפות דלא היה יכול להוסיף כלל ולא אסיק אדעתיה דשמעון שום הוספה גם בזמן המכר אדעתא דהכי נחתי וחייב להחזיר יעו"ש וכן מוסכם נמי מהרב מהר"ם קשטילן זלה"ה בענין זה יע"ש

והבאתי דבריו אלה ללמוד דהנו"ן אדעתא שיהיה העסק בשותפ' חייב להחזיר וממנו יש ללמוד דדברי הרב הנז' מטין לסברת הרב המשב"ר זלה"ה שהביא הרב צרור החיים דהא זיל בתר טעמא למה הצריכו הרב להחזיר הואל והיה מוכר לשותפ'