פעמוני זהב חלק ב רע

בענין זה יע"ש מה שכתב ויעויין שם דברי הרב חוות יאיר שהביא בסוף דבריו ומשם נראה דלא ס"ל לסברת מהרש"א הנז"ל אכן ראיתי להרב נחלת צבי שדחה דבריו יע"ע ודוק

ש"ע ס"ח בד"א בלוקח אבל במוכר וכו' ראיתי למהרש"א בס' משחד"ר שכתב כאן ז"ל כתב הרשב"ש סרי"ח ראובן שמכר שוה מנה בכ"ה ונתאנה המוכר ולא יכול לתבוע אונאתו מפני שהוא אלם ועתה כשנסתלק האונס רצה ראובן לתבוע אונאתו תשובה אם הדבר אמת. ראובן נוטל את שלו ממ"ן אם נאמר שלא נודע האונאה עד עתה מוכר לעולם חוזר ואם נודעת לו מיד ושתק דהוי מחילה הרי היה באונס ואינה מחילה עכ"ל וקשה דלמא ידע בה מתחילת המכירה ומשום שהוצרך לדמים גמר ומקנה ולא מחמת האונס שתק דהא לא מסר מודעא על זה וי"ל דכיון שנתנו רז"ל שיעור שיראה לתגר נמצא שכל משך השיעור הזה עדיין הרשות בידו של לוקח לחזור. ומוכר לעולם כל שלא נודעה לו האונאה א"כ לא נתקיימא המכירה עד אותה שעה ואותה שעה אין כאן דמים שנאמר אגב זוזי גמר והקנה ודו"ק עכ"ל הרב מהרש"א ז"ל ואני הפעוט דבריו קשה לי להולמם דלפי ענ"ד דברי הרשב"ש ברור מללו ומה היתה כוונתו להקשות עליו שהרי דברי הרשב"ש מיירי דבשעת מכירה לא ידע שנתאנה ואחר זמן הוא שידע ושתק מחמת האונס וא"כ דבריו פשוטים המה וא"כ מאי האי דמקשה בזה"ל דילמא ידע בה מתחילה המכירה ומשום שהוצרך וכו' מאי כוונתו בזה אם כוונתו להקשות דמתחילה איכא למימר משום שהיה צריך לזוזי מכר אפי' ידע באונאה אם כוונתו בקושייתו זאת כך היא. לזה יש לתמוה למה קבע קושייתו על הרשב"ש הרי עקר הדין כך הוא שהמוכר יכול לחזור באונאה ומכ"ש בבטול מקח ובטול מקח שאמרו שיכול לחזור הוא יותר משתות אפילו יותר הרבה ולא אמרינן דילמא ידע ומכר מחמת אונס הזוזים וא"כ מאי הוקשה על הרשב"ש ואי כוונתו להקשות דווקא על עובדא דהרשב"א הואיל ומצינו לו שם שנודע לו האונאה אח"כ ושתק ולא מסר מודעא לזה מקשה דנימא דלא משום האונס שתק אלא הואיל והיה צריך לזוזי שכבר קבל וגם כן האונס של הלוקח עליו אגב אונסא וזוזי גמר ומקנה זה לא יתכן לפרש בדבריו כן דהא איהו מקשה ז"ל דילמא ידע בה מתחילת המכירה וכו' ש"מ דעקר כוונתו היא דילמא בשעת מכירה ידע ומחיל קא מקשה. גם בסוף דבריו דכתב וז"ל ומשום שהוצרך לדמים מכר ולא מחמת האונס וכו' ש"מ דכוונתו היא להקשות דדילמא שהיה צריך דוקא לדמים מכר ולא מטעם אונסא וזוזי קא מקשה וא"כ הואיל ועקר קושייתו היא משום דילמא בשעת מכירה ידע ומכר מחמת דצריך לזוזים א"כ מה מקשה על הרשב"ש כדאמרן גם לפי הבנה זו לא יוצדק תרוצו שמתרץ דהואיל והזוזים לא היו בשעת האונס אין כאן אונסא וזוזי וכו' דלפי תרוצו זה נראה דקושייתו היתה משום אונסא וזוזי ולא מסר מודעא קא מקשה ובאמת אין מובן כן מאשגירת לשון הקושייא כדאמרן

גם בעקר תרוצו קשה לי שכתב וזל"ה דלא נתקיימה המכירה עד אותה שעה ואותה שעה אין כאן דמים שנאמר אגב זוזי גמר והקנה ע"כ. מדבריו אלה משמע דאם היו הדמים בשעת האונס אמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקנה ובאמת היא מילתא דתמיהת שהרי לא אמרינן גמר ומקנה לענין אונאה וכמ"ש הש"ע בסר"ה ס"ד יע"ש סוף דבר דברי הרב שגבו ממני ואולי שם ט"ס נפל בדבריו וצל"ע ודו"ק

ש"ע ס"ך המחליף כלים וכו' מדברי הסמ"ע סקל"ה נראה דדינא דכלים הוא אפילו בשמו אכן עיין בפ' פת"ש שהביא להקת הפוסקים דפליגי יע"ש

גם בדין אי איירי אפילו החליפו כלים בכלים לסחורה או דוקא בבעלי בתים עיין בני חיי הגה"ט והביאו הבאה"ט ועיין גם זה בס' פת"ש יע"ש

ואם החליף כלים בפירות עיין ג"כ בס' פתחי תשובה ובס' לקוטי וי"צ שהביא לסברת הרדב"ז א"ח יע"ש

ואם החליף כלים עם כלים ומעות עיין ג"כ שם בס' פת"ש ובס' משחא דרבותא יע"ש

ואם היתה האונאה יותר משתות גם זה שם בס' פת"ש ועיין בס' משחא דרבותא ובספר זכור לאברהם אות אונאה יעו"ע

ואם היה מום בחליפין עיין גוא"ל ובס' פת"ש ובס' זכול"א ועיין בתשובותי ס"א לחלק ח"מ ששם העליתי באורך דחוזר במום יע"ש כל אלה כתבתי לזכרון בעלמא וק"ל

ש"ע סכ"ד הא המוכר כלי וכו' או שקנה על ידי סרסור יש בו אונאה ע"ך מכאן מוכח דמי שקנה איזה דבר מן הסרסור יש בו אונאה ומכאן קשה לי על מאי דראיתי בס' כר"ח ח"א סמ"ח ששם כתוב בכתבי כמהר"ש ן' צור ז"ל מנהג קדמון בלוקח מן הסרסור דאין בו אונאה כלל אבל הסרסור צריך להראות ללוקיח אותן המוסיפין במקח וכו' יע"ש ותמיהא לי מילתא היאך היה מנהגם כך הפך דין זה בלי שום חולק ולא נחה דעתי עד שאינה ה' לידי ספר צרור החיים ז"ל ושם ראיתי שכתב וז"ל הסרסור אין לו אונאה כיון שהוא מכריז וראיה מדין אגרת בקורת בס' ק"ץ ס"ג והא ד"ס רכ"ז סכ"ג אינם בסרסור כאלו אלא המוכר מוכר ללוקיח ואיש אחר מתווך בניהם הנקרא סמסאר ודאי יש בו אונאה מוהריק"ש סקכ"ז עכ"ל ובראותי נחה דעתי הן אמת מדברי הסמ"ע כאן סקמ"ב לא נראה כן ומדבריו נראה דלא איירי בלוקיח שקונה מן המוכר וזה מתווך אלא שהמוכר נתנה לסרסור למוכרה והוא כעין סרוסור שלנו שהמוכר נותן לסרסור למכור עכ"ז אפשר ליישב ופשוט ודו"ק

ש"ע סז"ך הנושא ונותן באמונה וכו' עיין להרב צרור החיים שכתב משם הרב המשב"ר שכתב דראובן שקנה משמעון סחורה בריוח. פירוש בכמה קניתיה וא"ל בכו"ך אמר לו ארויח לך כו"ך ומשך והלך לו אח"ך נודע שקנאה בפחות ממה שאמר לו ורוצה לחזור עליו הדין עם המוכר דהכי סבר וקבל ואף אם הטעהו עיין סשל"ב ס"ד בהג"ה ולא דמי למ"ש מור"ם שם שאם אמר כמ"ש חברינו דצריך ליתן כמו חבריהם דהתם מדאמרו כמו שעשו וכו' לא האמינהו אלא שאם קנה סתם בריוח ועדיין לא הזכיר השומא ואח"ך אחר שנגמר המקח אמר לו בכך וכך קניתי והוסיף עליו אז יוכל לחזור ומנכה לו התוסיפת עכ"ל ועדיפא מזה ראיתי להרב פת"ש בסר"ז סק"ט שהביא משם הרב חו"י ז"ל בראובן שתבע לשמעון קרקע בסך של שלש