פעמוני זהב חלק ב רסו

מור"ם היא יע"ש ועוד דהתינח דברי מר"ן דחקינן ליהו הכי אכן מה נענה על הרמב"ם ז"ל דאותו פסק דסר"ך הוא מדבריו כמו שיראה הרואה בב"י יע"ש שהוא מדברי הרמב"ם פסקו מן התוספתא ודין דסרכ"ג הוא משנה ערוכה בפרק השואל ופסקה הרמב"ם בפר"ק דמכירה ד"י והביאו הטור והרב"י והסמ"ע וא"כ תקשה דברי הרמב"ם היאך פסק כתוספתא וכמתניתן דלכאורה נראין דסתראי נינהו ומה יענה הטו"ז בזה

אלא מה שנלע"ד הוא דמיירי כאן במוכר פרה או שפחה לחבירו כמות שהיא עתה אם מעוברת יקח אותה עם עוברה ואם כבר ילדה יקח אותה ריקנית דוקה ואח"כ כשנתקיים המכר הלך הלוקח למושכה ונמצא עוברה בצדה ונכנסו בסלע המחלוקית והספק בזה ובזה יתיישב הכל זהו הנלע"ד כעת עד אשר אחזור לבדוק המקורות בעה"י ודו"ק. אחרי מופלג זכיתי לספר נתיבות המשפט ושם ראיתי מ"ש בסימן זה על דברי הטו"ז גם ראיתי מ"ש הרב פתחי תשובה בס' ר"ך סק"א כי לא ראיתיו עד הנה ונתיישבה דעתי אך לעד"ן כי לא נופל אנכי בישובי הנז"ל וק"ל: סימן רכ"ד

ס"א במור"ם ראובן החליף וכו' אבל אם ראובן אינו מודה וכו' בדין זה דסוס לא נזכר כאן שצריך ראובן לישבע שאינו יודע וכן כתב הרב"י בפשיטות שאין צריך לישבע יע"ש. ובאמת לכאורה מאי שינא דין זה מדין הראשון דכתב כאן מור"ם לדעת הרא"ש דאם אינו מביא ראיה ישבע שלא ידע ממיתה בשעת משיכה כמ"ש הסמ"ע סק"ד ומאי שינא זה מזה והמרדכי עצמו בעל דין זה דס"ל דאין צריך בעל הסוס לישבע שאינו יודע שהוא גנוב הוא עצמו מצינו לו שפסק במוכר סוס לחבירו ונמצא בו מום משביעין המוכר שלא ידע ולא הרגיש במום זה מעקרא יע"ש בהרב"י שהביא דברי המרדכי אלו סמוכים זה לזה וגם מור"ם משם הביאם וא"כ צריך לדעת למה המרדכי הצריך שבועה במוכר סוס ונמצא בו מום ולא הצריך במוכר ונמצא גנוב

ואחר החיפוש מצאתי להכנה"ג בסימן זה הגהב"י ס"ד דמותיב ומפרק לה משם המרדכי עצמו דמחלק דבמוכר ונמצא בו מום ששם הו"ל למוכר לידע הילכך משביעין ליה מה שאין כן דהמוכר לא הו"ל למידע שהיא גנוב הילכך לא משביען ליה. וכדבריו גם אני ישבתי בדינא דמר"ן לקמן ס"ב דעל הטבח להביא ראיה ואם לא הביא ישלם התם ודאי דאין צריך שום שבועה דמה הו"ל למידע בדברים הנסתרים ומקרא מלא הנסתרות לה' אלהינו כתיב ופשוט ודו"ק ועיין בספר ויאמר יצחק סל"ב דפסק כהאי הג"ה שצריך המוכר לישבע הגם שהכנה"ג הביא קושיית הרקאנטי זלה"ה שמקשה היאך משביעין על טענת ספק עכ"ז פסק כדברי מור"ם אלו יע"ש וק"ל

שם במור"ם ואם אינו מביא ראיה ישבע המוכר ופטור ע"כ ואם הלוקח שעדיין המעות בידו טוען בריא שברשות מוכר היו מומין אלו עכ"ז לא נאמין ליה אפילו אית ליה מיגו דפרעתי כן מבואר מדברי המרדכי ז"ל בעל דין זה. הילך לשונו הצריך ז"ל וליכא להאמינו לשמעון לומר ברשותך נולד המום זה במיגו דאי בעי אמר פרעתיך שהרי אינה טענה ודאית לומר ברשותך נולד דאיכא למימר הרי ידע ונתפייס וסבר וקבל הילכך ממ"ן אינו נאמן וכו' ע"כ. וא"כ מכאן מוכח דאפילו טוען ברי דבריו מהבל ימעטו וק"ל: סימן רכ"ה

ש"ע ס"ג בד"א וכו' עיין בספר משכנות הרועים מערכת גימ"ל סל"ז מה שכתב שם מדין הנוגיע לדינא דסעיף זה יע"ש: סימן רכ"ו

סמ"ע סק"ח אבל אם היה חייב שמעון לאביו וכו' עיין להרב פת"ש משם הרב שבו"י ז"ל שתמה על הסמ"ע דתפוק לך אפילו מת יעקב קודם שמכר לשמעון יוכל אח"כ לטרוף ממנו כההיא דסימן פ"ה וכו' יע"ש שהניח בתימה יע"ש והרב מאמר קדישין ראיתי לו שמיישר דברי הסמ"ע באופן זה דהיינו אחר שמכר ראובן לשמעון שלא באחריות מת יעקב וירש ראובן שטר אחד שהיה נושא יעקב בשמעון והלך ראובן ולקחה משמעון בשביל חוב זה שירש אם אח"כ בא בע"ח דראובן וטרפה מידו דראובן בשביל חוב דראובן יכול ראובן לחזור על שמעון דזהו זכות הבאה לו לאחר מכאן דאע"ג דהוא המוכר והוא המוצא הואיל ואלו הוה יעקב חי היה גובה משמעון קרקע זה בעד חובו עכ"ל. וכתב הרב הנז' דבחנם עשו המגהים טעות בסמ"ע יעו"ע. ואני הדל לא זכיתי להבין דבריו דסו"ס אחר מיתת יעקב כשזכה בשטר הוי כאלו הרויח ממון וכאלו קנה אותה שדה משמעון בממון דידיה וא"כ מה לי קנאה ממנו בחוב שירש מאביו מה לי קנאה בממון בעיין וא"כ כמו אם קנאה ממנו בממון בעיין ואח"כ נטרפה ממנו בשביל חובו של ראובן דאינו חוזר על שמעון כך לי זה הקנייה שקנאה בשביל חוב אביו אינו בדין שיהיה חוזר ומה אלו אף אלו. סוף דבר דבריו שגבו ממני. ולעד"ן לתרץ הקושייא דודאי הסמ"ע כל רז לא אניס ליה ובודאי דכמו מת יעקב אחר מכירת ראובן כן הוא במת יעקב קודם המכירה ולא נקט מת אחר המכירה אלא משום אורחא דמילתא דבמת קודם המכירה וזכה ראובן בשטר מה לו כי ימכור לו ואח"כ ילך לטרוף ממנו הרי היה לו לעקל מעות המכר בידי משום החוב ולא ימכור לו הקרקע ואי איירי באותם החלוקים הנז' בס' פ"ה יע"ה א"כ לזה נקט הסמ"ע