פעמוני זהב חלק ב רסג

וא"כ בשכ"מ שמזכה לעובר הרי כאן תרתי לגריעותא חדא דחשבינן דברי השכ"מ ככתובין וכמסורים וג"כ מזכה לעובר וא"כ מדברי מר"ן נראה לכאורה דלא כהרב משכנות הרועים הנז' זה אינו דהא מ"ש כאן דיכול לזכות לעובר דידיה היינו במזכה לו על ידי אחר דוקא הוא דקנה וכמו שמפורש הדבר בב"י ממה שהביא פירש"י יע"ש וכן משמע מדברי הסמ"ע כאן סק"ו דבזכוי על ידי אחר מיירי וא"כ אין כאן אלא חדא גריעותא והגם דסו"ס עדיין תרתי רעותות דחשבינן דברי השכ"מ ככתובין וכמסורים והעובר אינו בעולם דהגם שמזכה לו על ידי אחר סו"ס העובר אינו בעולם מ"מ מטעם קרוב אדם אצל בנו חשבינן לעובר ישנו בעולם הוא הואיל וישנו במעי אמו הוי כנולד ויכול לזכות לו על ידי אחר אבל לזכות לעובר דבר שבל"ע אפילו בבריא אין יכול לזכות דבשבל"ע אפילו על ידי אחר דזה מגרע גרע לומר יזכה לעובר דבשבל"ע דבשלמא שכ"מ הואיל ומצינו לו בעלמא אפילו לגבי אדם דעלמא דבריו ככתובין וכמסורין בעובר דידיה הוסיפו תת כח להיות העובר זוכה במה שיזכה לו אביו ולא הוי כתרתי לגריעותא לעובר דידיה דהואיל ומצינו דברי השכ"מ בעלמא ככתובין וכו' א"כ לא הוסיפו לתקן לגבי דידיה אלא חדא דהיינו הגם דקי"ל המקנה למי שלא בל"ע לא קנה במזכה לעובר דידיה קנה וא"כ לא עשו בו אלא חדא אבל אם באנו לומר שיקנה אדם לעובר דידיה אפילו דבשבל"ע א"כ הוי כאלו תקנו תרתי לגריעותא לגבי העובר דהואיל ולא מצינו קנייה לדבר שבל"ע וגם לא מצינו שיכול אדם להקנות למי שבל"ע א"כ אם אתה בא לומר שיכול להקנות לעובר דידיה אפי' דבשבל"ע הוי תרתי לגריעותא וזה לא יתכן ודו"ק

שם ואם היה העובר דידיה קנה וכו' נסתפקתי במי שנתחייב חוב גמור לעובר דידיה אי זכה העובר או לא אם החיוב הוי כמקנה דזכה או לא

הן אמת דלגבי מי שנתחייב לעובר חבירו מפשט פשיטא דלא קנה דהגם דקי"ל מי שנתחייב לחבירו בדשב"ל הוי חיובו חיוב כמ"ש מר"ן בסימן ס' ס"ו יע"ש עכ"ז מי שנתחייב למי שלבל"ע אין חיובו חיוב וכמו שמבואר מדברי הש"ע סס"א ס"ד דבעי שיהיה ילוד בשעת הלואה יע"ש והטעם הוא דאין אדם משתעבד למי שבל"ע א"כ בעובר דידיה מי אמרינן גם לגבי חיוב מקרבא דעתיה אצל בנו או לא

אלא דלע"ד נראה דבמתחייב לעובר דידיה ודאי קנה העובר ונלמד מקו"ח דהא קי"ל אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ועכ"ז יכול אדם לחייב עצמו בדבר שבל"ע כמ"ש בס' ס' ס"ו יע"ש הרי לך דחיוב עדיף ממקנה א"כ במזכה לעובר דאפילו במקנה לו בתורת קנייה לעובר דידיה קנה מכ"ש דחיוב מהני ופשוט. ועיין להרב ויאמר יצחק זלה"ה סקצ"ט שנסתפק במי שנתחייב לעובר חבירו אי אמרינן כמו שאם חייב עצמו בדשב"ל קנה הוא הדין אם נתחייב למי שבל"ע יע"ש שהביא מחלוקית הפוסקים בזה יע"ש ולדידי תמיהא לי דלע"ד נראה דמדברי מר"ן בסס"א ס"ד פשוט דאין אדם משתעבד למי שבל"ע ומאי מספיקא ליה למו"ר זלה"ה עכ"פ בעקר ספיקו של הרב שם היה בדעתו לומר דגדול כח החיוב שהגם שאין האדם מקנה למי שלא בל"ע יכול להתחייב למי שבל"ע אלא דבלסוף העלמה דזה הבד' מחלוקית וכתב בסוף דבריו וזל"ה באופן דלשון חיוב הכתוב בשטר זה לא יגהה מזור לפרט זה וכו' יע"ש הרי משם באירה דלא נחלקו אלא אם עדיף מתחייב למי שבל"ע כמו מתחייב בדשבל"ע או לא יע"ש אבל ובמקום דמצינו מהני מקנה למי שבל"ע כמו נדון דדין זה דתקנה לעובר שלו קנה כ"ש דמהני במתחייב לעובר שלו ופשוט ודו"ק: סימן רי"א

ש"ע ס"א דבר שאינו וכו' מה שאירש מאבא וכו' לדעת מר"ן זו דסתם כהרמב"ם ס"ל דאפילו באומר שדה זו כשאירשנה יע"ש בהרב"י דכך דעתו ודלא כר"ת שהם החולקים על שאר פוסקים וסברת ר"ת היא שפסק מור"ם כאן וק"ל

שם לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה ע"כ. בנדו"ז מהני אפילו באומר מעכשיו דמהני לבטל האסמכתא דכאן אין כאן על מי יחול הקנין עיין בטו"ז סר"ט סי"ח וכן בבד"ח ודאי לא מהני עיין לעיל בסר"ז בסמ"ע סקנ"ג ופשוט דהכי משמע מהגמרא דמציעה דף ט"ז ע"ב דשב אמר רבא לכשאקחנה קנוייה לך מעכשיו קנה ומוקים לה שם תלמודא להא דרב סבר כר"ע דס"ל דאדם מקנה דבשב"ל דלא קי"ל כוותיה ודו"ק ועיין שם בעין משפט אות אלף ודו"ק: סימן רי"ב

ש"ע אין אדם מקנה דבר שאין בו"מ וכו' הנה בדין מוכר שררת בה"ך בודאי דהוי דבר שאין בו ממש וכמ"ש במרדכי סו"פ החובל סקל"ד ח"א קמ"ט שכתב דשררה אינו יכול למוכרה לאחר יע"ש. וראיתי בספר כר"ח סקכ"ז שהביא שם פסק רבני הדור מוהריב"ע ומוהריב"ץ זלה"ה שפסקו דשררת בה"ך אינו יכול למוכרה והביאו לראיתם דברי המרדכי הנז' וסיימו הם בטעמים וכתבו ואנן יהבין בה תבלין ופלפלין וריחא דבוסמים בהך קרקע וכתלים ותקרה וכל כליה והמלאי שבתוכה גופן ממון אבל שררת בה"ך השליחות והירידה לפני התיבה אין גופה ממון וכו' יע"ש. שהאריכו למעט גוף השררה וחשבו דשררת ביה"ך דמייא לנשמה בלי גוף ואין בה תפיסת יד יע"ש אך מסופק הייתי אם מכר גוף הבית הכנסת והמלאי לשררה אי הוה כהקנה בית לדירה והקנה האלן לפירות או לא וצדדי הספק נכרים והן היום האיר וזרח על משבח הדפוס ספר משי"ש להרה"ג מוהר"ב ז"ל וראיתי לו בח"א סכ"ג שכתב ז"ל מוכר בה"ך לפירותיו נ"ל דלא דמי למוכר בית לדירתו דהתם הדירה נסבכת ונאחזת בבית משא"כ במוכר בה"כ לפירותיו דהיינו להנאות הנמשכים מעליית ס"ת וכיוצא אינם נקנים כלל אמנם עכשיו נ"ל דנקנים