פעמוני זהב חלק ב רסב

הפרה דקיימא לן בדבר שבא לעולם הואיל ויש גילוי דעתיה דאדעתא דליקום בהמנותיה עבד קנה עכ"ז בדבר שבל"ע אפילו גילה דעתו דאדעתא דליקום בהמנותיה קא עביד עכ"ז לא קנה הואיל והוא דבר שבל"ע וכמו באמת שנראה מדבריו דהתם בשאלה דכתב אפילו הרמ"ח כתב הס"ת ולא חזר אחר המקח קודם הכתיבה ואדרבא שלח ללוקח להודיעו שכתב הס"ת עכ"ז לא קנה הרי הרב לא נתכוון אלא במגלה דעתו בדבר שלב"ע דאדעתא דליקום עבד ועכ"ז לא מהני ולא בספיקא קא מיירי דבספיקא אפילו בדבר שבא לעולם ואינו ברשותו לא אמרינן ליקום בהמנותיה עבד ודו"ק

ש"ע ס"ו הפוסק על שער וכו' ואם חזר בו מקבל מ"ש ע"כ עיין הסמ"ע סקכ"ג ולדבריו עולה לנו דצריך לפרש דדברי מר"ן אלו בתרי צדדין דבר דהיינו אם היה הדבר בקנין כגון בקנין סודר או באופן המועיל לקנין כגון באגב שהקנה לו שמכר לו כך וכך חטים וכדומה אזי הואיל ויצא השער והדבר מצוי לקנות חשבינן כאלו הוא ברשות מוכר וחייב להעמיד לו המקח ואם לא היה קנין בדבר אלא נתינת המעות אם בא לחזור מקבל מש"פ לא כן דעת הש"ך אפילו יהיה הדבר בקנין לא קנה ביצא השער אלא למ"ש ואפילו לא יהיה מצוי ובס"ה דלא יצא השער אפילו במצוי אינו מקבל הואיל והמקח יש בו צד איסור ולדעת הסמ"ע גם הוא בדינא דס"ה בודאי דס"ל אפילו יהיה הדבר בקנין אין בו מש"פ הואיל ולא מצא קנייה באותו אופן הואיל ועדיין לא יצא השער לא מהנייא שום קנייה לא מדאורייתא ולא מדרבנן בודאי ליכא מש"פ כלל אלא דפליג איהו והש"ך בטעמא דמילתא דהסמ"ע ס"ל דטעמא דס"ה משום דליכא קנייה כדאמרן ולהש"ך הוא משום דיש צד איסור במכר זה הוא דליכא מש"פ ולזה יש לפרש דינא דס"ה לדעת הש"ך או מיירי בדלא יצא יצא השער ואזי אין מש"פ או יש לפרשו דאיירי בס"ה אפילו ביצא השער ולא אתשיל שם אלא להשמיענו דלא חל קנין גמור ובכאן בס"ו תני דהגם דקנין גמור ליכא מש"פ איכא וכמו שמדוקדק זה מדברי הש"ך ופשוט

אלא דקשה לי בדברי הסמ"ע דמעמד דינא דס"ו דאיירי ביצא השער ומצוי קשה לי למה לא מוקי ההיא דס"ה ביצא השער ג"כ אלא בשאינו מצוי דהוי דבשב"ל דלא חל עליו הקנין ולמה הוצרך להעמידה בדלא יצא השער וי"ל דלשון מר"ן דתפס כלשון הרמב"ם הפוסק על שער וכו' קשיתיה דמשמע דעד כאן לא קא מיירי ביצא השער אלא בדלא יצא ודו"ק. אחרי מופלג זכיתי לספר פת"ש וקצו"ה ונה"מ ונהניתי ש"ל עיין עליהם ודו"ק: סימן ר"י

ש"ע ס"א ואם היה בנו קנה וכו' יש להסתפק במקנה לבנו דבר שבל"ע מי אמרינן דדמי למזכה למובר דידיה דקנה הוא הדין דבשבל"ע לבנו קנה או לא. וראיתי לברר ספק זה מדברי הסמ"ע כאן סק"א שהביא דברי רבינו הטור שכתב כשם שאין אדם. מקנה דבשבל"ע כך אין אדם מקנה למי שלא בל"ע וכו' מדבריו נלמד דשוים הם וא"כ כשם שמקנה לעובר דידיה כן יכול לזכות לבנו דבשבל"ע וכן ראיתי להרב בני חיי הגהות הטו"ר אות י"ד שכתב כן בפרוש משם הרב המבי"ט וז"ל כשם שאדם קרוב אצל בנו ומקנה לעובר כך מקנה דבשבל"ע לבנו או לבתו המבי"ט ח"ב סקל"ז עכ"ל

ועדיפא מזה ראיתי להרב דמשק אלעזר בס' זה שתמה על דברי הסמ"ע אלו שמשוה דינא דדבר שבל"ע לדינא דמקנה למי שבל"ע וזל"ה אחרי שהביא דברי הסמ"ע תמה וכתב וז"ל לא עמדתי על דעתו איך לא הרגיש בזה לעיל בסר"ט ס"ד כתב סתם וי"א ולא דחה דבריהם לגמרי ובכאן דחה דבריהם וכתב ודלא כי"ח והענין מבואר במרדכי פרק י"ט סי' תשצ"א דף ע"א סוף הדף הגם דרב הונא ס"ל אדם מקנה דבשבל"ע מכל מקום למי שבל"ע לא קנה וא"כ פשוט שזה גרע עכ"ל הרי לך מדברי הרב הנז' דמקנה למי שבל"ע הוא גרע ממקנה דבשבל"ע וא"כ הואיל וקי"ל המקנה למוכר דידיה קנה כ"ש כשמקנה לבו דבשבל"ע ודאי קנה

אלא דכנגד זה ראיתי להטו"ז דלא כן היא דעתו ואדרבא הוא הרבה תמיהותיו על הסמ"ע שהשוה אותם ולבסוף העלה כלפי לייא דאפילו הרא"ש שהוא סברת החולקים דסברי במקנה למי שבל"ע קנה עכ"ז בדשבל"ע לא קנה ויהיב טעמא לזה יע"ש וא"כ הדרן למאי דאתן עלה עקר ספק שלנו הוא במחלוקת שנוי דלדעת הרב המבי"ט ז"ל והסמ"ע והרב דמשק אלעזר ודאי כמו שאדם יכול לזכות לעובר דידיה כך יכול לזכות לבנו דבר שבל"ע דלפחות שוים הם ולדעת הטו"ז איכא למימר לא דכמזכה לעובר הוא עדיף כדפרש שם בדבריו דהואיל וישנו לעובר בעולם הוי כמזכה למי שבא לעולם יעו"ע. שוב בא לידי ספר הנחמד אשר לשלמה ושם ראיתי בלקוטיו אות דל"ת שהביא משם מט"ש שתמה הרבה על המט"ש יע"ש

אך במזכה לעובר דידיה דבר שלא בל"ע פשוט לדעתי דאפילו לדעת הסמ"ע והמבי"ט והרב דמש"א ודאי דלא קנה דהגם דפסקינן כאן דהמזכה לעובר קנה דוקא מילתא חדא הגם שהיא מילתא גריעתא ובעלמא לא קנייה עכ"ז בחדא גריעותא אמרו קנה אבל תרתי לגריעותא דהיינו שיזכה העובר בדשבל"ע זה ודאי לא ודוגמא לזה ראיתי להרב משכנות הרועים אות מי"ם יע"ש שכתב דשכ"מ שנתן לבנו קטן איזה דבר לא קנה דהוי תרי לגריעותא דהיינו חשבינן דבריו ככתובים וכמסורים דמי וגם אפילו הוא קטן זה לא תקנו יע"ש שהביא כן משם מהרי"ט וכמה פוסקים וא"כ גם אנן במזכה לעובר דידיה דבשבל"ע לא קנה וכן נמי נראה מדברי הרב המבי"ט שכתבנו לעיל שכתב וז"ל כשם שאדם קרוב אצל בנו ומקנה לדבר שלא בל"ע כך מקנה לבנו ולבתו דבשבל"ע ע"כ הרי בפירוש לא כתב אלא לבנו או לבתו שישנם בעולם ותו לא מדי והטעם הוא ודאי דתרתי לגריעותא לא עבדינן

ואל יקשה בעינך הרי מצינו למר"ן כאן שכתב דיכול לזכות לעובר דידיה בין בבריא בין בשכ"מ