פעמוני זהב חלק ב רס

כהנייא הודאתו לומר בבד"ח היתה לבטל האסמכתא ונימא ודאי גמר והקנה וכמ"ש הסמ"ע אבל במקום דלא עשה כלל ק"ס הוי דינו כדין דסקי"ג וזה פשוט וכן הסכים על פירוש זה הרב המופלא כמוהר"ר יוסף בירדוגו זלה"ה באותו פסק שכתבתי ודו"ק. שוב מצאתי אין לי מדברי הרב מהרשד"ם דסס"ט וממה שיפרש בו הרב משחד"ר הבאתי דבריהם לקמן סימן רמ"א סי"ב יע"ש אחרי מופלג ליותר מעשרה שנים זכיתי לספר נתיבות המשפט וראיתי לו שכך דעתו לפי מאי דכתב בסקי"ח וששתי ודו"ק

ש"ע סט"ז כשהיו חכמי ספרד וכו' הרי חוב זה מחול וכו' עיין בספר כר"ח סח"ב מ"ש על נדו"ד ומה שנסתייע מדין זה יע"ש ועיין גם בס' זה בס' משה"א סקי"ז ופת"ש סקי"ד ודו"ק

ש"ע סי"ח שטר שכתוב בו אם לא יפרע וכו' עיין בש"ך סקכ"ו שכתב וז"ל עיין לעיל סי"ב סי"ט וס' ס"א ס"ה וכו' דכוונתו להקשות דברי ד"ס ס"א וסימן זה עם דבריו של מר"ן דסי"ב סי"ט דסתראי נינהו דוק עליהם ועיין מש"ל אני בעוני בס' סי"ט ודו"ק

ש"ע סי"ט נדר ושבועה וכו' עיין בס' תוש"י בח"ח סכ"ג וק"ל

סמ"ע סקנ"ג כתב דאם היה הקנין דעמו השבועה השבועה מחזקת הקנין עיין להרב פת"ש שכתב דאין יכול לומר קי"ל כהסמ"ע משום דיחידאה הוא ובאמת לאו יחידאה הוא דכן פסק הרב גוא"ל זלה"ה כהסמ"ע יע"ש א"כ במקום דאינו מוחזק ודאי לא דינין כהסמ"ע ז"ל וכן פסק הרב יוא"ל זלה"ה בס"ח דלא כהסמ"ע וק"ל

באה"ט בסו"ס זה כתב משם הגאון מוהר"ע ז"ל שהביא מחלוקת הטור בשם הרא"ש וכו' בענין מי שלא רצה לשחוט איזה בהמה מחשש טריפות ובא אחד ואמר לו שחוט אותה ואם תמצא טריפה אני משלם לך ההפסד ונתן לו על זה משכון והשיב הרא"ש הואל ומקח זה נעשה בלא קנין כי לא היו כי אם דברים בעלמא צריך ראובן להחזיר משכונו ע"ך. והביא שהרב"י הקשה דלמה לא יתחייב מדין ערב שהרי ע"פ שחטו ע"ך. והרב הגאון ה' השיב על זה דשאני ערב הואל ומטייא הנאה ללוה בזה נשתעבד הערב אבל בכאן דלא מטייא הנאה לא נשתעבד וסיים דהרמב"ן הכי ס"ל דחייב מדין ערב והביא מור"ם שני הדיעות בס' ש"פ ס"ב יע"ש ולסוף העלה הרב דזה הוי ספקא דדינא יע"ש ואנן בדידן בודאי כסברת הרא"ש נקטינן דחייב להחזיר המשכון הואיל ומור"ם הביא סברת הרא"ש בי"א בתרא שם וא"כ בודאי דכוותיה נקטינן וחייב להחזיר

אלא דמספיקא לי אם השוחט לא רצה לשחוט והיה אדם אחד צריך לבשר בהכריח כגון יום טוב שלו ואמר לו אותו אדם או אדם אחר שחוט ואם יהיה הפסד אני אשלם מי אמרינן הואיל ומטייא הנאה למי שצריך לבשר הדר דינא לדין ערב או לא אלא דדעתי נוטה דלא דמי לערב דשאני ערב דבשעה ראשונה דערב משתעבד מטייא הנאה ללוה שלוקח בידו המעות אבל בכאן בשעה שבא להשתעבד אין הנאת חבירו מבוררת דמאן דלימא לן דתמטי הנאה דלמא מטריף הבהמה וא"כ הנאה ובמאי נשתעבד

וראיתי בהרא"ש מארה דהאי דינא שכתב בדבריו הואיל ולא קנה משמע דאם יהיה קנין בדבר נשתעבד ופשוט לדעתי דהאי קנין בעינן להיות באופן המועיל לבטל האסמכתא דהיינו במעכשיו או בבד"ח לדעת מר"ן ולדעת הרא"ש ומור"ף בעינן תרתי לדעת הטו"ז אליבא דמור"ם דאל"כ הוי אסמכתא קנין זה הואיל ומחייב עצמו על הספק ופשוט

גם צריך ליתן השוחט לאדם זה כשאומר לו שחוט והוא ישלם אם תטרף לו אם יתן לו שכירות על ערבות זה אליבא דכ"ע נשתעבד שהרי מטייא ליה הנאה וכן ראיתי הדבר מפורש בלקוטי וי"ץ מערכת שין יע"ש משם הטור דאם נתקשרו בקנין ראובן לתת שכר לשמעון ושמעון קבל קנין לשלם נשתעבד וק"ל

ודע דהגאון מוהר"ע ז"ל דמתרץ בכאן לא נשתעבד הואיל ולא מטייא ליה הנאה הוה גריס בטור אמר לו שחוט ואם תמצא טריפה אתן לך בשביל בשרה כו"ך ואם תמצא כשרה אתן לך כו"ך וכו' וכך היא גרסת הרב"י עיין בדבריו ותראה דודאי כך היתה גרסתו ועל זה צדקו דברי הרב מוהר"ע ז"ל דבכאן ליכא הנאה לערב אבל לפי גרסת הרב"ח דגרים ואם תמצא כשרה תן לי כך וכך וכו' לא יוצדקו תרוצו דהא לצד שתמצא כשרה ירויח אלא איהו ז"ל אזיל בגירסת הרב"י אכן לפי תרוצים שתרץ הרב"י והרב נתיבות המשפט יוצדקו לכל הגירסאות או יכולני לומר דגם מוהר"ע ז"ל אפילו אי גרים כגירסת הרב"ח עם כל לא חשיב מטייא ליה הנאה לערב זה במה שמשתכר אם תמצא כשרה דהואיל וההנאה מסופקת וכמש"ל לא הויא דמייא לערב דמשעת השעבוד הוכרה הנאתו ודו"ק

שוב ראיתי בנה"מ מה שיישב על קושיית הרב"י ע"ע סק"ח וק"ל: סימן ר"ט

ש"ע ס"ד אין אדם וכו' עיין להרב בני חיי הגה"ט אות י"ד ששם כתב משם המבי"ט ז"ל דכשם שאדם קרוב אצל בנו ומקנה לדשב"ל כך מקנה דשב"ל לבנו או לבתו יעו"ע ועיין להרב מש"ה מערכת גימ"ל אות ד' ששם כתב דדברי המבי"ט שררין וקימים ודריש ליהו סמוכין מן הגמרא ודו"ק

שם עיין בס' ויאמר יצחק בלקוטיו אות דל"ת שהביא דבר הרב בית יהודה סס"ח שכתב דהמוכר לחבירו דבר שבל"ע ונתן הלוקח המעות ואח"כ חזר בו המוכר דאינו מקבל משפ"ר אבל אם הוא דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו מקבל מי שפרע יע"ש ועיין בסמ"ע לקמן סקכ"ג ובש"ך סקי"ג ג"כ ודו"ק

שם במור"ם אבל הוא עצמו יכול להתחייב וכו' אל תטעה בלשון זה לומר דהואיל ומצד החיוב נגעו בה ולא קנין א"כ נוכל לומר דדוקא מוכר שנתחייב הוא דאינו יכול לחזור אבל הלוקח יכול לחזור בה דהא לא היה קנין בדבר דזה אינו כמו שתראה בפשיטות