פעמוני זהב חלק ב רנח

ללוקח לאכול פירות אפילו בלי קביעות זמן

והנה כדברי הכסף משנה כן ראיתי בספ' בני חיי סקנ"ד שהביא שם דברי הרב פני משה ח"ב ספ"ט שכתב על מכירות שבזמנינו שיש שטר מכירה חלוטה בלי שום תנאי ואחר יום או יומים עושה הקונה שטר הטבה לזמן קצוב שאם אחר אותו זמן יחזיר לו המוכר מעותיו שמתחייב הלוקח לחזור ולמכור לו ראיתי מלכים מדיינים בזה הללו מימנים והללו משמאלים ובכלל המתרים הוא רב עמרם גאון הובאה תשובתו בתשובת הרב המבי"ט ח"א ס"ך וכוונת דבריו בקיצור שרב עמרם מחלק בין מתנה מוכר כל זמן שיהו לי מעות אחזירם לך דאז הוא דאסור וכגון דא הוא דמחלק בברייתא דהרבית בין התנה מוכר כל זמן שיהיו לי מעות אחזירם לכשאמר הלוקח והטעם דכיון דליכא זמן קצוב אלא כל זמן שירצה המוכר להחזירם מחזירם לא הוי מכר אלא הלואה ואסור ואם אמר לוקח מדעתו מותר ואם אמר מוכר אסור אמנם אם יש זמן קצוב שלא יוכל מוכר להחזר המעות עד זמן הקצוב או אפילו התנה מוכר בתחילת המקח שרי אף כי ידוע לכל כי כוונת המוכר או הלוקח לא היה לשם מכר גמור אלא על דעת שיחזר הלוקח את הקרקע אחר זמן הקצוב ואף שהיה שוה מאתים ומכרו במנה אפילו הכי כל שקצבו הזמן שרי ע"כ דברי רב עמרם גאון זלה"ה וכן כתב הסמ"ע בס' ר"ז סקי"א לחלק ולפרש דברי הרמב"ם וכו' וגם הרב מהר"א ן' ששון חלק חלוק זה אמנם הרב הגדול מהרי"ט סר"ב קרא תגר על אלו המכירות והטבות הנוהגות בזמנינו הואיל והדבר ידוע שאימת שירצה המוכר להחזיר המעות ולוקח את שלו רבית קצוצה היא דאי אפשר שלא גילו דעתם מעיקרא על זה ואיני רואה מקום לומר דבשביל שעת גמר המכר נעשה סתם הוי זביני וכו' דסתמן כפירושן דאנן סהדי שעל דעת כן היתה המכירה דאומדנא דמוכח שאין אדם מוכר בית שוה מאתים במנה וכו' ועל זה הוסיף הרב בני חיי וכתב ואין לנו להאריך במקום שאמרו לקצר ואין לנו אלא מה שהעלה הרב הגדול פני משה בתשובה הנז' כי משה אמת ותורתו אמת שהוליד מדברי הג' שכ' בתשו' הנז' ז"ל מעתה אבוא לענין דינא בזמנינו זה שרוב המכירות נעשות על האופן שכתב הרב המבי"ט בס' רי"ח שקודם המקח מתנים בניהם או על ידי סרסור שיתחייב לעשות לו אחד יום או יומים הטבה ובכי האי הא כתבינן דמודה הרב המבי"ט כנז' ואין ספק שאין בשאר גדולים מי שיחלוק בזה דזה הוא התנה מוכר דאמר אסור איברא שכבר כתבנו כי מה דאסר רב המבי"ט בנדון זה דזה הוי בדלא קצבו זמן שאם קצבו זמן שלא יוכל לסלק ללוקח לזמן מה לדידיה אף בהתנה מוכר שרי ע"כ הרי שהעלה הרב הנז' שאם קודם המקח מתנים הם בהם או על ידי סרסור שאחר יום או יומים יכתוב לו שטר הטבה בזה כו"ע מידו דאסור זולת בקצבו זמן עכל"ה הרב בני חיי הארכנו בזה להביא לך דהגם דבקצבו זמן כו"ע מודו דאפילו התנה מוכר מותר עכ"פ בלא קצבו הגם שכותבים שטר מכר סתם ואחר יום או יומים חוזרים וכותבים פלוני הטיב חסדו עם פ' ונתחייב לו שאם יחזר ול המעות יחזר לו המכר אין לסמוך על זה דסתמו כפרושו כמ"ש הרב המבי"ט והמבי"ט כנז"ל דודאי היה אדעתא דהכי בפרט אם ימכור שוה מאתים במנה בודאי דלא דהדבר ידוע דאדעתא דהכי התנו ובודאי דצריך לקצוב זמן

אלא דבקצבת הזמן עדיין צריך לדעת אם קצב לו שמהיום ועד שתי שנים אם ירצה לפדות ואח"ך לא יהיה לו כח לפדות מי מהני הואיל ויכול לפדות דוקא בתוך השתי שנים ואח"ך לא יוכל הוי כקצוב זמן דמותר או נימא הואיל וקצבת זמן זה לא דמייא לקצבת המשכנתא שצריך להיות שמיום המשכונא עד זמן מה לא יוכל לפדות וא"ך באופן זה לא מהני זהו מה שיש להסתפק בזה

והנה מדברי הסמ"ע לכאורה נראה דלא מכרעא מילתה דהגם דבסקי"א כתב צריך קצבת הזמן כדי שיהיה מותר כמשכנתא יכולני לומר דלא כתב כן הסמ"ע אלא למי שרוצה לעשות לו הטבה שבכל עת וזמן שירצה לפדות לאורך הימים בזה הוא דהוצרך הסמ"ע לומר דהתיקון של התיר הוא שיקצבו זמן מה סמוך למכר שלא יוכל לפדות בו אבל בכגון דא דיקצוב שיכול לפדות מהיום וע"ש שתי שנים או פחות או יותר ומשם ואלך לא יפדה נימא דמותר לפדות אפילו תוך השתי שנים

אלא דראיתי להרה"ג מוהרי"ך זלה"ה בספרו זרע אמת ס' ס"ח ששם פסק ותני דצריך להיות הקצבה דמשכנתא דסוריא ממש דהיינו שלא יוכל לפדות עד זמן פלוני ומפרש דהכי הוא כוונת הסמ"ע ומייתי לתשובת הריטב"א שבב"י יור"ד סקס"ד יע"ש

וכן ראיתי להרב בני חיי סקנ"ד ששם נסתפק ספק זה ופסק בסכינא חריפא מכח תשובת הריטב"א הנז' דפסק דצריך להיות הקצבה אחר המכר לא יפדה עד זמן מה אבל אם לא עשה תקון זה הגם שקצבו שאחר זמן מה לא יפדה עוד לא מהני יע"ש ותרוה צמאונך

אלא דקשה בעיני מה שראיתי בלקוטי מהריב"ו זלה"ה שאסף איש טהור בסוף הספר הקדוש ויאמר יצחק שכתב שם אות ה' ז"ל הטבה שעושה הלוקח עם המוכר שאם יביא לו המעות מהיום ועד זמן פלוני שיחזר לו הקרקע צריך לכתוב שנטל קוש"ח וכו' הלוקח והודה בהו"ג שאם יביא לו המוכר המעות מהיום ועד יום פלוני שמוכר לו הקרקע הנז' גוף מהיום ופירות מיום שיבא לו המעות וכו' גם צריך לומר שאם יביא לו המעות תוך הזמן הנז' המוכר או יורשיו חיב עצמו הלוקח להחזיר לו הוא ויורשיו לו וליורשיו ובזה אין פקפוק ע"כ ובאמת פשט הלשון דכתב שאם יביא לו מהיום ועד יום פלוני משמעותו הוא מהיום ועד אותו זמן יש לו רשות להביא בכל עת שירצה גם כן כן מוכח מסוף דבריו שכתב שאם יביא לו המעות בתוך הזמן הנז' וכו' וא"כ מחזי שזה הפך מה שהביאנו מדברי הרבנים הנז' ובודאי אין לחלק בין עשו ההטבה בלשון תנאי פשוט דכתב לו שלעת שיביא לו המעות יחזיר או שיכתוב שמכר לו מעתה מכר גמור לכשיביא וכו' דודאי דא ודא אחת היא דלא הוצרכו לעשות אותו תקון למכור לו גוף מהיו' אלא כדידלא להוי ק"ד אבל ודאי גם אם יכתוב באופן זה אין שום צד התר אלא על פי הדברים האמורים לעיל דהיינו באם היה הטבה אחר שנגמר המכר והלוקח עמד מרצונו הטוב בלי שום הכריח דאזי צד זה אליבא דכ"ע מותר: