פעמוני זהב חלק ב רנז

מתחייב ליה ע"ך. ועיין גם בס' זרע יעקב סט"ל וסל"ח דנראה כך דעתו יעו"ע

ולענין שעת החזרת הקרקע למוכר אם צריך לכתו' לו הלוקח למוכר שטר מכר או די ליה בקריעת שטר מכירתו עיין בזה בתשובותי סר"ו ששם הוכחתי בראיות ברורות כיד ה' הטובה עלי דצריך לכתוב לו שטר מכר ואחר זה האיר וזרח לנגד עיני ספר משכנות הרועים במערכת ה' אות ל"ד ול"ה שאסף איש טהור כמה סברות בזה יעו"ע והנלע"ד כתבתי וק"ל ועיין בספר בית יהודה חלק חמ"ש סי"ד ודו"ק

ש"ע ס"ו מכר קרקע וכו' לפיכך אסור וכו' ואם מכר לו והתנה עמו להחזירו לו כשיביא לו מעותיו מהיום ועד זמן פלוני ולאחר זמן פלוני שוב לא יחזיר לו הדין הוא שהפירות שיעלו מיום המכירה עד אותו יום שגבלו ביניהם אסור לאכול הואיל ויכול לסלקו בכל אותו זמן ואחר עבור זמן המוגבל הרי המכר קיים ויאכל וחדי עיין בדברי הסמ"ע כאן סקי"א ובס' בית יהודה חלק חמ"ש סי"ד ודו"ק

והואיל ואתא לידן האי דינא אמרתי נרדפה לדעת מהו הדין במה שראיתי באיזה שטרי הטבות שכתוב בהן בזה"ל הטיב חסדו ראובן הלוקח וחי"ע שכל עת וזמן שיביא לו המוכר דמי המכר מהיום ועד יום פלוני חי"ע להחזיר המקח למוכר ע"כ ועל זה אמרתי לברר אם מהניא הטבא זאת הואיל ומפורש בה שאין לו כח לפדות אלא עד אותו זמן ובעבור אותו זמן לא יוכל עוד לכופו להחזירה לו נימא דמותר או נימא דבעינן דוקא אפילו בשטר הטבה שהטיב עצמו מצד חסדו להיות כתוב בו ג"כ שיהיה מוגבל זמן מה שלא יחזיר לו כגון שיכתוב לו שהטיב חסדו עמו שאם לזמן פלוני יביא לו מעות המכר יהיה חייב להחזיר לו דאזי יהיה פירושה אבל קודם אותו זמן אינו מחויב להחזיר לו ואזי הוי דינו כדין משכנתא דסורא דמותר

וראיתי לברר זה ממה דמצאנו להרמב"ם בהלכות מכירה פי"א הל"י כתב המוכר או הלוקח שהתנה שיחזר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן לו המעות הרי המכר קיים ויחזר כמו שהתנה ע"כ ובדין י"א כתב ז"ל מכר קרקע לחבירו והתנה המוכר ואמר ללוקח כשיהיו לי מעות תחזיר לי הקרקע זו הרי הפירות של המוכר מכר לו סתם ואמר לו הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות הביאם לי ואני אחזיר לך קרקע זו הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ואין בזה אבק רבית שהרי מדעתו חי"ע בתנאי זה ע"כ ודברי הרמב"ם אלו פסקם כאן הש"ע בסימן זה סהו"ז והנה דברי הרמב"ם אלו כבר דשו בהו קמאי על מה שהקשה הטור על דברי הרמב"ם על מה שפסק בדין דאם התנה הלוקח התנאי קיים ומותר לאכול הפירות ועל זה הקשה הטור עליו ז"ל ואיני מבין כיון שמחשיב אותו תנאי וצריך הלוקח לקיימו א"כ היאך יאכל הפירות אלא ודאי אין כאן תנאי כלל עכ"ל. ועל זה מצאנו שני תרוצים מדברי מרין בב"י תרץ דהרמב"ם איירי לאחר שנגמר המכר התנה הלוקח וקנו מידו על זה משום הכי המכר קיים ומותר הפירות יעו"ש ובכסף משנה תרץ דלעולם בין התנה מוכר דאסור ובין התנה לוקח דמותר מיירי שהתנה קודם גמר המקח ובלא קנין על תנאי אלא דבהתנה מוכר אסור דהו"ל כמי שלוה ברבית דהרי לא היה דעתו למכור אלא על תנאי זה אבל כשמוכר לא התנה אע"פ שהתנה לוקח וגם המוכר החזיר צריך לקיים התנאי כיון שהחזיר המוכר התנאי מ"מ כיון שיאש המוכר על החנות אלא שהלוקח התנה והבטיח על כך שלא יצטער מוכר אין שם הלואה בזה וכו' ותרוצים אלו הביאם הסמ"ע כאן בסי' ר"ז סקי"ג ע"ע והנה על פי ישוב זה השני שכתב הסמ"ע משם הכסף משנה דאם התנה הלוקח אפילו בשעת מכר איירי צריך להתיישב כיצד יוצדקו דברי הסמ"ע בסקי"א עם דברי הכסף משנה אלו בתרוץ זה דהא כאן בסמ"ע סקי"א הוצרך לפרש דברי מר"ן דס"ה שהם דברי הרמב"ם הלכה יו"ד שכתב וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן המטות המכר קיים וכו' ופרשה הסמ"ע דהאי או כשיתן לו המעות קאי אמ"ש לפניו בזמן פלוני והכי קאמר הן שהתנה שיתן לו המקח במתנה בזמן פלוני או שיתנה במכירה כשיחזרנו לזמן פלוני ועד אותו זמן יהיי השדה בידו בקנין גמור ומשום הכי מותר לאכול הפירות וכו' דהו"ל במשכנתא באתרא דלא מסלקי והנה לכאורה יקשה לן דלפי דבריו אלה משמע דלא התר אלא בקבעו זמן דאזי הוי כמשכנתא באתרא דלא מסלקי ומשמעותיו הוא בין התנה מוכר בין התנה הלוקח דהא הרמב"ם והש"ע כתבו כן וכן המוכר או הלוקח וכו' ועליהם קאי דברי הסמ"ע אלו דדוקא בקבעו זמן והיאך יוצדק זה עם מה שפירש הכסף משנה שהביא הסמ"ע דבריו סקי"ג דההוא דין דס"ז דמכר לו סתם ואמ"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך המעות אחזיר לך מותר וכו' שהם איירי אפילו בהתנה בשעת המכר והתנה הלוקח הרי בכאן פירש הסמ"ע דאפילו התנה הלוקח דוקא אם קבעו זמן הלאו הכי אסור אלא דמוכרחים לפרש דכאן בס"ה דבעינן קבעו זמן אפילו התנה לוקח היינו שיהיה התנאי בשעת המכר ובתחילת המכר כך אמר הלוקח למוכר אם תרצה למכור לי קרקע שלך על מנת להחזיר כשיהיו לך המעות ועל פי הדברים האלה גמרו המכר בזה לא איכפת לן בין אמר המוכר תחילה בין אמר הלוקח תנאי זה תחילה ודאי אסור ובעינן קביעות זמן הואיל ואיכא למימר דגם המוכר עצמו לא נחת למכור כל עיקר אלא על סמך תנאי זה ואלולי לא שמע זה לא היה מוכר לא כן בדינא דס"ז שם איירי דהמוכר רצה למכור ולא הזכיר תנאי אזי גילה דעתו שנחית למכור אפילו בלי תנאי זה הלכך אפילו הלוקח קבל על עצמו לעשות תנאי זה אפילו החזירו מוכר והתנאי קיים עכ"ז מותר זהו מה שיש לנו ליישב

הדרן למאי דאתן טלה מאי דנפקא לן בין שני התרוצים של מר"ן דלתרוצו שבב"י שמפרש דברי מר"ן והש"ע ס"ז אחר שנגמר המכר לגמרי איירי בזה קבל הלוקח על עצמו לעשות דבר זה בתנאי א"כ נפקא מינה אם היו יהיה הדבר בשעת המקח דהיינו קודם גמר המקח אפילו לא הזכיר המוכר תחילה שום תנאי אלא הלוקח התנדב ואמר כן ואח"ך המוכר החזיר התנאי דבעינין צריך לקיים תנאו דהתנאי תנאי ודאי אסור דהוי כאלו אדעתא דהכי ירדו בזה אין לנו צד להתיר כי אם דוקא על ידי קביעות הזמן ולדעת הכסף משנה אפילו יהיה באופן זה שהלוקח קודם גמר המכר קבל ע"ע והתנדב להחזיר אין צריך קביעות זמן והגם שהתנאי תנאי אפילו בלי קנין וצריך הלוקח לקיימו עכ"ז מותר