פעמוני זהב חלק ב רנו

הטור דכתב כן ועקר כוונתו היא לומר דין הטור דאם לא קצב לו לא קנה ואפילו אמר לו הרי היא מכורה מעכשיו

שוב ראיתי בס' בני חיי שכתב דמר"ן בתשובה כתב דאפע"ג דלשון הגמרא מוכח כדברי הטור לענין הלכה נקטינן כהרמב"ם שצריך לכתוב הרי היא מכורה לך וא"כ איכא למימר דלדעת מור"ם דא ודא אחת הן דהאומר אמכור לך כאלו אמר הרי היא מכורה לך אבל אנן הואיל ומר"ן בתשובה גילה דעתו ובכאן נקט לשון הרמב"ם בודאי כוותיה נקטינן ודו"ק

ש"ע ס"ב אמר ליה כשאמכור וכו' עיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות מ"ו שכתב ראובן יש לו כ"כ סחורה א"ל שמעון כל מה שיתנו לך אחרים אני נותן לך ומשך לא קנה אלא א"כ ראובן קצב לו כו"כ וא"ל שמעון אני אתן לך מה שיתנו לך אחרים אבל בלא קצבת ראובן מעקרא לא דהו"ל דבר שאינו מסוים. תומת ישרים סקנ"ג כגה"ג סר"ט בהגה"ט ונסתפקתי אם נתן לו סך מה ולכשיתנו אחרים אם פחתו פחתו לו ואם הותרו הותרו לו וכעת צל"ע לדינא כנה"ג סר"ד ע"כ יע"ש

סמ"ע סק"ה ב"ד של שלו"ש וכו' ואלביה אין חלוק בין אמר לו לשון שומא וכו' קשה לי א"כ הו"ל להשמיענו חדוש בסיפא דאם אמר כמו שישומו שלשה בעינן עד שיאמרו כולן הואיל ולא הזכיר ב"ד אחר החיפוש ראיתי להרב בני חיי שהקשה וישב זה ודו"ק: סימן ר"ז

ש"ע ס"ב י"א דה"מ וכו' שזו אסמכתא וכו' במחילה האסמכתא קנייה עיין בסמן זה סי"א ועיין במהריט"ץ ס"ק ובס' וי"צ סקכ"ט יע"ש

ש"ע ס"ג מי שמכר ופירש בשעת מכירה וכו' עיין להרב תוש"י ח"ב סכ"ד ששם האריך להביא דאפילו במקום שהיה הדבר מפורסם שפלוני מוכר כדי למיסק לארץ אחרת וגם הלוקח כך דעתו לא מהני ועדיפא מזה הביא משם כנה"ג משם מהרשד"ם ומהר"ם אלשי"ך ז"ל דאפילו אמר לסרסור לך ואמור לפלוני שיקנה ממני נכסי כדי לילך לארץ ישראל לא מהני ושם מוקי דמה שפסק מור"ם בס"ד מיהו אם איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח וכו' לא קאי אמאי דכתב כן אזבין נכסיה יע"ש ואפילו אם תמצא לומר דאזבין נכסיה קאי היינו במקום דלית לן למתלי בשום דבר כההיא דמברחת וכו' ולשמע בנו שמת וכו' דהיא אומדנא גדולה ולית לן למתלי בשום דבר יעו"ע בדבריו ועיין להרב מאמר קדישין ז"ל סק"ז שגם הוא מפיק דברי מורם שבהג"ה דס"ד ממשמועתיה ע"ע

אך הגם שבררנו דאפילו אמר לסרסור והיה הדבר ידוע לא מהני לבטל המקח כי אם באומר בשעת מכירה עכ"פ מצאתי ראיתי בס' כר"ח ח"א סקי"ד בפסק רבני פאס משם מוהריב"ם ומהרשב"ץ זלה"ה שכתבו דשעת המכר הוא שעת התיווך לא עת הקנין ואם בעת התווך ג"ד לקונה ממנו שכדי לעלות לא"י הוא מוכר לו והותווך עמו והלך לפני העדים וקבל קנין ולא אמר לפניהם שום ענין אלא ענין המכר לבד מהני לחזור המכר בג"ד זה דעל הדברים הראשונים סמכו ואם הלוקח יודה לדבריו יחזיר הקרקע ואם לא יודי ישבע כמ"ש מר"ן רכ"ג ע"ש ובודאי דהרב יואל שהביאנו דבריו יכולים לפרש דבריו שכתב שעת מכר ממש הוא קאי על שעת התווך ובודאי דאותה שעה היא הנקראת שעת המכר ושעת הקנין כפשטיה קודם אותה שעת הקנין ופשוט וק"ל ועיין בס' חתם סופר ס"ע וסק"ב ובס' וי"ץ סע"ד ודו"ק

ש"ע ס"ה מי שהקנה לחבירו וכו' וכן המוכר או הלוקח שהתנה וכו' מדברי הסמ"ע כאן סקי"א פשוט דיכול לכתוב התנאי בשטר המכר עצמו הואיל ועקר ההתר הוא משום שאינו יכול לפדותה תוך הזמן הוי כמשכנתא באתרא דלא מסלקי ואפילו מאן דאסר שם הכא מתיר וכו' סברא זו של הסמ"ע לא נופלת היא עיין להרב בניי חיי סקנ"ד דפסק כן וכתב דכן דעת רב עמרם גאו"ן ז"ל ומהרא"ש והרב פני מש"ה והמבי"ט וכן דעת הרב מחנה אפרים הביא דבריו שמש צדקה וכן דעת הרב בעי חיי והרב משא"ת מש"ה הביא דבריהם הרב עקרי הד"ט יור"ד דנ"ז אכן הואיל וגם דעת החולקים רבה היא הלא היא הב"ח הביא דבריו הש"ך סק"ו והטו"ז ושאר פוסקים עיין עליהם בס' בני חיי סנק"ד ובעקרי הד"ט ובהרב שמ"ץ זלה"ה

על כן לצאת ידי כולם יש לנו לכתוב ההטבה בדרך מורחב ע"פ פסק מר"ן דס"ז שבסימן זה דהיינו הלוקח מצד עצמו מתחסד עם המוכר וכדי דלא להני פטומי מלי הואיל והלוקח הוא המתנא וכמ"ש הטו"ז ע"ע ואפילו יהיה הדבר בקנין מיד הלוקח עדיין קרוי קנין דברים ובמאי נקנה לו למוכר כשיקבל עליו הלוקח דלכשיבא לו המעות יחזר לו הקרקע הרי אותה שעה הדרא סודרא למאריה על כן אנחנו כותבים ההטבות באחד משני אופנים ואלו הן

האופן הראשון הביאו מהריט"ץ ז"ל בסו"ס קפ"ז שכתב וז"ל עלה בידינו ממה שביארנו שצריך לדקדק בכל שטרי ההטבות שכותבי' הסופרים לכתוב היטב חסדו הקונה וחי"ע בק"ג לחזור ולמוכרה לו כשיתן לו מעותיו וכו' שאם אינו מזכיר לשון חיוב באנו לספק קנין דברים הלכך צריך להזכיר לשין חיוב ובהכי אתי שפיר שחייב לקיים חיובו עכ"ל מהריט"ץ ובדרך זו הלך רבינו יעב"ץ ז"ל בסדורו לספר עט סופר שצריך לכתוב לשון חיוב לצאת קנין דברים ע"ש וכן ראיתי להרב תוש"י שכתב שזו היא סברת מהר"ם ן' ששון ז"ל ע"ע

האופן השני הוא אם יהיה כתוב בשטר ההטבה שמוכר לו הקרקע מהיום אם יביא לו המעות וכו' והוא מדברי כנה"ג בס' ר"ג בהגהו"ת אות ל"ב שכתב דמוהרי"ט ומ"ץ ומהרש"ך ס"ל דלשון עתיד עם מעכשיו לא הוי ק"ד יעו"ש בתוש"י ח"א סל"ה ששם הובאו דברי כנה"ג וכן ראיתי בלקוטי הרב מהריב"ו ז"ל אות ה' שכתב מ"ך בכתב מהרש"א בשטרי ההטבות שעושים נ"ל דצריך להקנות לו גוף מהיום ופירות לכשיביא לו המעות הלאו הכי במאי