פעמוני זהב חלק ב רנה

האונס נכר לב"ד ולכו"ע ולכך כיון שצריכים אנו לעידי המודעא שיעידו באונסו והרי אינם כשרים שהרי פסל אותם שאין עדותם עדות ואין כאן אונס עכ"ל. וכתב שם לבסוף דהלכה נקטינן כהרשב"א יעו"ע

וכן ראיתי להרב משכנות הרועים במערכת מי"ם אות רי"ב שכתב משם הרב גו"ר ז"ל אם כתב או הפשר בפיסול עדיהון לדעת הרשב"א אע"פ שמסר מודעא על זה לא מהני ע"כ יע"ש

שוב ראיתי לרב אחרון ברית אבות סר"ה שפלפל בחכמה בדברי הר"ן עם דברי הרשב"א ועלה הסכמתו גם הוא דהר"ן לא לחלוק עם הרשב"א אתא אלא כוונתו לומר כנגד מה שתמה הרשב"א על הרמב"ם גם הוא תמה על הרשב"א זהו כוונת הר"ן ואין דברי הר"ן כפשטן דלית תקנתא לבטל המודעא אלא כוונתו כמו דהקשה הרשב"א על הרמב"ם הקשה גם הוא על דבריו אבל לקושטא דמילתא מהני פסול העדים בין לרשב"א בין להר"ן בין להרמב"ם וכתב דפסול העדים ליכא מאן דפליג יעוין זה בס' ברית אבות

ואענה אף אני חלקי ואומר דגם לע"ד נראה לומר כן דתיקון הרשב"א מועיל אליבא דכ"ע דהא מצינו לרבינו הטור בסר"ה שכתב ואם מסר מודעא ובטל אח"כ כתב רב האי ז"ל דלא הוי בטול וכן כתב רב אלפס והרמב"ם וכן כתב הרמ"ה דלא מהני ביטול מודעא מזביני עד שיעידו העדים וידעו בסלוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ע"כ. והנה מלשון זה מוכח דתיקון זה דכתב הרמ"ה לבטל המודעא על ידי שמודה שלא מסר מודעא הוא מהני אפילו לדעת רב האי והרי"ף והרמב"ם מדכייל כולהו בסברא חדא והרמ"ה עמהם ואח"כ מביא תקון הרמ"ה משמע דכולהו יודו בתקון זה וכבר הוכחנו לעיל מדברי כנה"ג דתיקון הרמ"ה הוא המועיל אפילו אם מסירת המודעא היתה בפסול מסירת מודעא בביטול מודעי ומודעי דנפקי וכו' כמו שהוכחנו לעיל מדברי הרב כנה"ג בהגהות הטו"ר אות ס"ב יע"ש. וכן מוכח מדברי הרב"י שהקשה על דברי הטור למה כלל דברי הרמב"ם עם דברי רב האי והרי"ף הרי דברי הרמב"ם ס"ל דאם מסר מודעא ובטלם מהני הביטול. ותרץ הואיל ומצינו להרמב"ם שכתב ואם אמר לעידי המודעא הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואינו אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים הרי המכר בטל ע"כ יע"ש וא"כ מכאן מוכח דדברי הרמב"ם שהביא הטור הם איירי במסר מודעא על הביטול והואיל ודינם שוה לדעת הרמב"ם כמו מסירת מודעא לחוד לרב האי לכך כלל אותם וא"כ כשכתב אח"כ דעת הרמ"ה ותיקונו נמצא התיקון חוזר על הכל בין על המודעא לדעת הנהו פוסקים בין על המודעא שנמסרה גם על הביטול אלבא דהרמב"ם דכולהו חד דינא אית ליהו וממנו נלמד דגם להנהו פוסקים חד דינא אית ליהו

וא"כ הואיל ומצינו דתיקונו של הרמב"ם מועיל אלבא דכולהו הוא הדין תיקנו של רשב"א בודאי אלבא דכו"ע יודו דמהני דמה לי העיד על עצמו שלא מסר מודעא כלל דמהני עדותו כמאה עדים מה לי פסול עידי המודעא הרי משפסל אותם כאלו העיד על עצמו שלא מסר כלל דזה וזה חדא הם

ויש לי ראיה עצמית על זה מדברי כנה"ג הגה"ט אות ס"ב שכתב ז"ל נמצא שיש ארבעה תקנות כדי שיתקיים המקח בדאניס ובמתנה ובמחילה בדלא אניס חדא שיבטל מודעי ומודעי עד עולם. שנית פסול העדים. שלשית תקון הרמב"ם שלפנינו אמר שכל הדברים שמסרתי שגורמים וכו' רבעית מ"ש שיעד על עצמו שלא מסר מודעא ונסתלק מהאונס והשנים מאלו התקנות הם שמודה שמסר מודעא ומבטלה והשנים מהם הם שלא מסר מודעא וכיון שכן צל"ע אי מצי למכתב כולהו כיון דסתרי זה לזה וחזינן לסופרי דווקני דכתבי לכלהו מהריב"ל עכ"ל. הרי לפניך דחשיב לסברת הרמ"ה והרשב"א חדא נינהו מדקאמר ושנים מהם שלא מסר מודעא ע"כ ש"מ דחדא נינהו ולא סתראי וא"כ הואיל ומצינו מדברי הטור מוכח דסברת הרמ"ה מודה בה רב הא"י והרי"ף והרמב"ם בודאי גם סברת הרשב"א ליכא מאן דפליג עליה ובודאי על זה סמכו העולם לכתוב הסופרים דידן בערי המערב בביטול מודעי וכו' ובפרט פסול עדיהון לדעת הרשב"א משום דדעת הרשב"א עלתה בהסכמה אלבא דכו"ע וצוי"מ וימ"ן ודו"ק

ש"ע סי"ב באיזה אונס וכו' עיין להרב הגוא"ל סקי"ד שכתב וז"ל לוה שהתפיסו מלוה בבית הסוהר ואחד מקרוביו נשתעבד למלוה כדי להוצי' משם נראה דהוי אונס גמור והשעבוד בטל אפע"ג דלא מסר מודעא כיון שתפיסת האדם בעש"ג הוא כמסירה נראה כן מדברי ריב"ש תפ"ד אפע"ג שהלוה שעבד עצמו על זה ולכן כדי להציל את הנמסר עשו השעבוד ועוד שכל ישראל חייבים להציל את הנמסר מיד הגוי משום דלא תעמוד על דם רעך כנראה בס' תכ"ו ודו"ק

ועיין שם ותמצא שאם כתב שטר מכר שני על השדה שלקח באונס אין שם טענת אונס וכן אם נסתלק האונס ע"ע שכתב כן משם הריב"ש בשם הגאון ז"ל, שם מפני שהוא דחוק וכו' עמ"ש לקמן סרמ"ו ס"ג וי"ל ופשוט ודו"ק

שם במור"ם וכ"ז מיירי באנסוהו למכור וכו' עיין בס' תוש"י ס"ח דפ"ט ע"ב פסקת וגדולה וכו' ששם כתב משם הפוסקים דגם בתובע ונתבע דבתובע שהוצרך לתת מעות באונס כדי לקנות תביעתו הוי אנסוהו לקנות ובנתבע דזה אנסוהו למכור יע"ש: סימן ר"ו

ס"א במור"ם לא הזכיר סכום רק א"ל כשאמכרנה אמכור לך לא קנה הראשון ע"כ. לכאורה נראה דלשון דכשאמכור אמכרנה לך מהני במקום שקצב לו וזה לע"ד פשוט הפך דברי הרמב"ם דפסק הש"ע והרמב"ם בעי למימר ליה הרי היא מכורה לך אלא נראה לי דמור"ם לאו דוקא נקט כן אלא לשון