פעמוני זהב חלק ב רנד

שמועלים בגט לבטל המודעא וזה ברור לבעל העינים וכו' ויש מי שכתב שמה שמועיל לבטל המודעא במכר לא מהני לבטל המודעא בגט משום חומרת הגט ומה יש עוד להאריך בזה עכ"ל. נמצינו למדין לפי שיטת הרדב"ז דמדפסק הרמב"ם אותו תקון מועיל לגבי גט מכו"ש דמועיל לבטל מודעא שעל המכר וכן נראה פשוט מדברי כנה"ג הובאו דבריו בס' בנ"י חי"י סר"ה בהגה"ט אות ס"ב וז"ל נמצא שיש ארבע תקנות כדי שיתקים המקח. חדא שיבטל מודעי ומודעי דמודעי עד עולם. שנית פסול העדים שלישית תקין הרמב"ם יאמר לפנינו שכל הדברים שמסרתי שגורמים וכו'. רביעי מה שכתב הרמ"ה שיעד על עצמו שלא מסר מודעא ונסתלק מהאונס וחזינן לסופרי דווקני דכתבי לכולהו בשטרא מהריב"ל עכל"ה. הרי לפניך דהרב כנה"ג פסיק בפירוש כמהריב"ל דלדעת הרמב"ם גטין ומכר דא ודא אחת הן ותקן אחד מהני לתרוויהו יע"ש

הן אמת דחזה הוית לרב אד"א ז"ל בסכ"ו שנסתפק בזה ורצה לפסוק לדעת הרמב"ם דתקון המועיל בגט אינו מועיל במכר יע"ע שהאריך כמדתו לכל רוח אלא דסוף סוף הרב הנז' לא החליט הדין כך אלא כתב לבסוף וז"ל אלא לכאורה היה מקום לבטל המודעא שהרי נכתב וכו' אלא דעדיין יש לפקפק לפי מ"ש לדעת הטור דלא קאמר דכשאומר כל הדברים וכו' דמהני ביטול למודעא אלא בגט אבל לא במתנה ולא ראינו שום חלוק על זה זולת הרדב"ז וגם שם במחלוקית הוא שנוי שהרי כתב שם שחכם אחד סובר הפך וא"ך מדי ספיקא דדינא לא נפקא עכל"ה. ואנא בריא קלה אמינא הגם דרב אד"א הניח הדבר בספיקא דדינא אין לנו להניח סברת הרדב"ז ומהריב"ל וכנה"ג משום ספיקו דרב אד"א זלה"ה שבדרך פלפולו רצה לדחות סברת הרדב"ז ובפרט דרב אד"א עצמו אלו ראה דסברת הרדב"ז לאו יחידאה היא היה חוזר בו כדמוכח מלישנא שכתב וז"ל ולא ראינו שום חולק זולת הרדב"ז ע"כ מכאן מוכח דאם היה רואה סברת שאר פוסקים שהם מהריב"ל וכנה"ג לא הוה חולק כלל

כלל העולה דנמצינו למדין לדעת הרדב"ז ומהריב"ל וכנה"ג והרב בני חיי שהביא דבריהם וקבעם להלכה כולהו סברי מרנן לדעת הרמב"ם גט ומכר שוים הם ומצינו למר"ן באהע"ז סקל"ד דפסק לסברת הרמב"ם דמועיל התקון לבטל המודעא והגם דבדיני המכירה כאן לא כתב כלום ידוע הוא אורחיה דמר"ן דאזיל באורחיה ובלשניה דהרמב"ם תופס גם הוא וכמו שלא כתבה הרמב"ם כאן הואיל וסמך אדינא דגטין וממנו תלמד במכ"ש לענין ממון גם לדעת מר"ן כאן. הרי נתברר תקון הראשון המועיל לבטל מודעא והוא לדעת הרמב"ם

התיקון השני לבטול מודעא הוא מדברי הרמ"ה הביאו הטור בס' זה ז"ל וכן כתב הרמ"ה דלא מהני בטול מודעא בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי עכ"ל. והגם דדברי הרמ"ה אלו אינם אמורים אלא במוסר מודעא סתם אבל אם אמר במסירתו שהוא מוסר מודעא גם על הביטול מאן לימא לן דמתהני תקון זה דהרמ"ה

אלא נלע"ד דזה מוכרע ממקומו דהואיל ובהודאתו שמודה שלא מסר מודעא אמרינן הודעת בע"ד כמאה עדים ונפלה ונהרסה המודעא הוא הדין אפילו ימסור מודעא על מאה בטולים בהודאתו זה שמודה שלא מסר מודעא כל עקר בזה נפלה המודעא הראשונה היא ותולדותיה והגם דדבר זה פשוט בעיני מן הסברא עוד יש להביא ראיה מדברי כנה"ג שכתבנו לעיל שהיה מונה תקון הביטול למי שמסר מודעא גם על הביטולים ויצא הראשון בדבריו תקון הרא"ש והרשב"א והרמב"ם ורביעי בקודש תקון הרמ"ה וכמו שהראשונים הם מועלים לכל מודעא גם דברי הרמב"ם כן וזה פשוט. הרי התקון השני

ושלישי בתרומה הוא תיקון רבינו הרא"ש שכתב הטור וז"ל אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב דאם כפוהו לבטל מודעא מהני הביטול ולא הוי מודעא אע"פ שאמר בשעת מסירת המודעא כל מה שאבטל לא יהיה בטל אינו מועיל וכו' והרב"י כתב וז"ל וכתב הרא"ש בתשובה ואפילו אומר בשעת מסירת המודעא אם אבטלינה לא תהיה בטילה אינו מועיל שהרי הוא מבטל באחרונה מודעא ומודעי דמודעי דנפקי מיגו מודעי עד סוף המודעי עכ"ל

ורביעי בקודש הוא תקנו של הרשב"א שתמה על דברי הרמב"ם שכתב דאם אמר שהוא מבטל כל הדברים הגורמים מהני ואיהו ז"ל תמה עליו ולבסוף כתב דלא מהני כי אם בתיקון זה שיפסול עדי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם העדים לגביה כעדים פסולים עכל"ה הביאו רב המגיד בסוף פרק מהל"ם והביאו הרב"י

ומעתה אחרי הודיע אלקים את כל זאת נראה לברר דסברת הרשב"א ז"ל היא מוסכמת אליבא דהרמב"ם וכמו שנראה מדברי הסמ"ע ס"ק ז"ך שכתב וז"ל מיהו גם לסברא קמייתא [שהיא סברת הרמב"ם ז"ל] מהני כשכתוב בשטר שפוסל העדים שיעידו שמסר לפניהם ע"כ. נמצא לדעת הסמ"ע הרמב"ם מודה בסברת הרשב"א ומר"ן אזיל בשטת הרמב"ם שפוסק כדבריו

הן אמת דראה ראיתי להרב"י שהביא דברי הר"ן שכתב על דברי הרשב"א הנז' שכתב שנ"ל שאם מסר מודעא עליהן דהיינו אף על פסול העדים אכתי לא, מהני שאף פסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותה וכבר קדם ומסר מודעא על זה עכ"ל וא"כ הואיל ובשטרי מודעות דידן שם נמצא כתוב דמסר מודעא על כל מין בטול אפילו לדעת הרשב"א א"כ נימא דלא מהני שום דבר לדעת הרשב"א כדעת הר"ן הנז'

אלא דאחר החיפוש מצאתי תרופה לזה מדברי מהריט"ץ ז"ל בס' קפ"ט דשם כתב הרב הנז' מעקרא גם נראה לו דדברי הר"ן אלו סותרים לדברי הרשב"א והוצרך להשוות דעתם וכתב דגם הר"ן עצמו מודה לסברת הרשב"א אלא דעשה חלוק בדבריהם מילתא בטעמא דהיינו הר"ן איירי בדבר שהוא ידוע ומבורר לב"ד ולכל העולם ומסר מודעא על פסול העדי' לא מהני בטול אפילו פסל עידי המודעא דהואיל והדבר גלוי וידוע לכו"ע אין אנו צריכים לעידי המודעא דכל העולם ידעו באונסיה יע"ש. והרשב"א איירי כשאין