פעמוני זהב חלק ב רנג

לו עשה והצלח ואם היא בנויה על אבני התוהו פסלינן עכ"ל

גם דעדיפא מזה ראיתי פסק ישן בס' כת"י ששם כתוב וזל"ה אבל מה שמגיד לזה שהמודעא נעשית במראקיס ושם יש להם תקנה שכל מודעה שלא נעשית ע"פ בדיץ הרי היא בטילה אלא מצד אחר במודעא זאת שהיתה שבועה אמרינן דעתייהו של נ"נ מתקני התקנה ז"ל דלא ניחא ליהו שיעבור שום בן ברית על שבועתו ואמרינן דלא התקינו אלא על המודעא שאין בה שבועה אבל אם כבר נשבע הם עצמם יאמרו שיקיי' שבועתו שכן מצינו שמי שנדר על דעת רבים אין לו התרה בלי ידעתם וכן בנדו"ז יסכימו מתקני התקנה שלא יעבור כלל על שבועתו שהיא מצוה שלא יחיל דברו וחתומים על זה הרבנים הגדולים כמוהר"ר יצחק ביבאס וכמוהר"ר חסדאי אלמשנינו וכמוהר"ר מנחם סרירוף וכמוהר"ר וידאל הצרפתי וכמהר"ר מימון אפלאלו זיע"א וא"כ יצא לנו לדון אם היתה המודעא כשבועה אפילו העידו העדים ולא נמלכו בבד"ץ מהניא וק"ל ועי' לה' מוה"ר יעקב ס"ד. זלה"ה בס' זי"ע סז"ך ודו"ק

ש"ע ס"ד יש מי שאומר וכו' אבל אם כופיהו ליתן בפחות וכו' עיין בב"י מח"ב מ"ש מהרי"ק קפ"א והביאו ג"כ הרב מ"ק יע"ש דמחזי דסותר הוא לדין זה דמר"ן ועיין בס' דמשק אליעזר שמיישב דברי מהרי"ק עם דברי מר"ן אלו ודו"ק

נתיבו"ת המשפ"ט סק"ח מתנה או מחילה וכו' וה"ה דאונס בלי מודעא מבטל המתנה. אמנם דוקא כשאנסו בפירוש ליתן לו מתנה זו אבל אם אנסו סתם והוא נתן לו מתנה זו ליפטר מהאונס תלוי בשני תרוצים שתרץ הב"י בשם רשב"ם וכו'. ומהרח"ש מסיק כתרוץ הראשון ולכך באנסוהו סתם ונתן מעצמו מתנה להפטר מהאונס הוי מתנה עכל"ה. והביאו ג"כ הרב פת"ש יע"ש. ולעד"ן דבלא דברי מהרח"ש ז"ל כן נראה פשוט מדברי הש"ע כאן בס"ד שכתב בסוף הסעיף ז"ל אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה עכ"ל. הרי מדקדוק דברי מר"ן אלו דבאונס לחוד מבטל המתנה אך דוקא באנסוהו ליתן כמו שמדוקדק לשון מר"ן ודו"ק גם עיין בש"ע סרמ"ו ס"ג שמשם מוכח דאם נתן מתנה וידעינן דמשום אונס נתן דבטלה המתנה יע"ש. ויש לנו לומר דהתם ג"כ הואיל והאונס שהיה לו הוא משום שבעלי חובות יקחו ממנו הקרקע הוי כאלו אנסוהו ליתן הקרקע דבשביל פחד זה נתן לאחרים ודו"ק

ש"ע ס"ז אחד האונס כו' דאפשר לו לעשות וכו' עיין להרב תוש"י בח"ב ס"ט די"ג ע"ד ששם פסק דלא בעינן האונס וההפחדה שיהיו על ידי הלוקח עצמו אלא אפילו אדם אחר שמפחד למוכר ואומר לו שאם לא ימכור לפלוני יעשה לו כו"כ הוי אונם וכמו שמסיים מר"ן בין בידי גוי בין בידי ישראל וכו' יע"ש ובאמת מדברי הסמ"ע ס"ק ט"ו דפירוש דברי מר"ן שכתב בין בידי גוי בין בידי ישראל הוא דלא כפירושו ודו"ק

מור"ם ס"ט שטר מודעא שאין בו זמן וכו' מאחר דידעינן באונסיה וכו' מלשונו זה נראה דלא מיירי אלא במודעא של מוכר ולא של מתנה ש והן אמת דבד"מ הביא לתרוויהו בין מודעא של מוכר בין של מתנה יע"ש וגם מדברי הסמ"ע סקכ"ד מטעם דיהיב נראה דשווים הם אכן ראיתי להרב תוש"י ח"ב ס"ו ששם הביא סברת מהרי"ט סמ"ג שהקשה על טעם הסמ"ע ויהיב טעמא אחרינא ומטעמו ז"ל נתהפך הדין של מתנה לדינא דמודעא של מכר ע"ע ודו"ק. שוב אחרי מופלג זכיתי לספר פתחי תשובה ושם האריך להביא סברת הפוסקים יע"ש א"כ לענ"ד דבין לטעם הסמ"ט בין לטעם הב"ח נ"ל דלא יצא לנו חלוק לפי הטעמים אלא אם העדים החתומים על המודעא אינם חתומים על המתנה אבל אם יהיו עדים החתומים על המודעא הן הם עדי המתנה לכולהו ודאי ס"ל דאמרינן מודעא קדמה דודאי אם חתמו על המתנה קודם לא היו חוזרים וחותמים על המודעא ודו"ק

מור"ם סעיף י"א מיהו וכו' וכן נוהגין לכתוב בשטרות לבטל כל מודעי וכו' הגם דדברי מור"ם אלו סתומים המה שהביא דברי הרא"ש בלי שום חולק וגם מדברי מר"ן לא נרמז שהוא חולק אפע"פ כן אל תטעה לומר שדברי הרא"ש אלו מוסכמים הם לדינא אלא האמת הוא אך בחלקות תשית למו ומר"ן שפסק לדברי הרמב"ם לא סבירא ליה הכי ועיין בסמ"ע כאן ס"ק ז"ך

גם ידוע שבשטרי מודעות דכתבי סופרי דידן דרכם לכתוב בזה"ל בבטול מודעי ומודעי דנפקא וכו' ובפיסול עדיהון לדעת הרשב"א וכו' ותקון זה של הרשב"א לא נזכר כאן לא בדברי מור"ן ולא בדברי מור"ם נמצא דאין אנו סומכים על סברת הרא"ש דפסק מורם לחוד על כן אמרתי אלקטה נא ואספתי באומרים ללבן ההלכה לדעת להקת הפוסקים מהו התקון המועיל בביטול המודעא

הנה מצאנו להרמב"ם ז"ל סוף פרק עשירי מהל' מכירה כתב וז"ל ואם אמר לעידי המכירה הוו יודעין שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא ומודעי דמודעי שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואני בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואפע"פ שקנו מידו לבטל המודעא על דרך שביארנו ע"כ. ומצינו לו בפ"ז מהל' גרושין שכתב כעין זה אם מסר מודעא על הגט שהגט בטל וסיים על זה אך מהו תקנת דבר זה ויאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת בפנינו שגורמין כשיתקיימו אותם הדברים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר הן ע"כ אלא דבכאן בדיני המודעא הכתובה על המכר שהוא דיני ממונות לא כתב הרמב"ם שום תקון על זה אלא דראיתי להרדב"ז בתשובה סנ"ד הביא דבריו רב אד"א זלה"ה בס' באר מי"ם חיי"ם דף ע"ג ע"ב שכתב בתוך דבריו וז"ל וראיתי להחכם הפוסק שרצה ללמוד מדלא כתב הרמב"ם גבי מכירא כמו שכתב גבי גטין שאין שום דבר מועיל לקיים המכר ולבטל המודעא אפילו אם פסל עידי המודעא ואפילו שכתב אותו הלשון שכתב הרב ז"ל שמועיל לבטל מודעת הגט וזה טעות שהרי גבי גט אין צריך מסירת מודעא וגבי מוכר צריך מסירת מודעא משמע דגט חמור ממכר ואפילו יש דברים בגט שמבטלים המודעא אם מסר מודעא כ"ש לגבי המכר שהמודעא היא הכרחית ואם לא מסרה המכר קיים שיועילו הדברים