פעמוני זהב חלק ב רנב

אלקים חיים אכן עיקר ההלכה נקטינן כסברת בית יהודה הואיל וכן הכריע רבינו ירוחם וק"ל ועיין בדברי הסמ"ע בס' קצ"ט סק"ט דמשם באירה דאין המוכר מתחייב בגניבה ואבידה יע"ש ודו"ק

ש"ע במור"ם סעיף יו"ד מעות ומטלטלים וכו' עיין בני חיי הגהות הב"י שכתב דלא פליגי אלא במקח וממכר דוקא אבל במתנה כו"ע מודו דקנה קרקע ומטלטלים יע"ש בדין המחליף דבר אחד בשני דברים ואחר שמשך אחד מהם רצה לחזור עיין זכו"ל אות מי"ם והרדב"ז סת"ן ודו"ק

שם שנים שקנו זה לזה לחליף וכו' י"א דלא מהני וכו' וי"א דמהני וכו' אך כל אחד יעמוד בשלו ע"כ. לדעתי פשוט דהגם דמור"ם כאן כתב שני הדעות דהיינו דעת הריב"ש בראשונה דס"ל דלא קנה ודעת תרומת הדשן דס"ל דקנה באחרונה ואנן קי"ל כי"א בתרא עכ"ז בכאן אין לדון אלא כסברת הריב"ש שהביא בקמייתא שהרי בס' ר"ט ס"ב הביא סברת הריב"ש לחוד שמע מינה דדעתו לפסוק כסברת הריב"ש ואפילו לסברת הסמ"ע שם בסי' ר"ט סק"ג דכתב וז"ל דמור"ם לא בא כאן לפסוק הדין אלא לומר דהי"א דלא מהני קנין בשנים שהחליפו יש להם קצת ראיה מדין זה דהאומר כל אשר בבית זה מכור לך בכו"ך עכ"ל. עם כל זה יש הוכחה מכאן לפסוק כסברת הריב"ש דהא כתב הסמ"ע דיש סמך לסברת הריב"ש מההיא דהמוכר לחבירו מה שיש בתיבה זה אני מוכר לך וכו' וא"כ הואיל ופסק מר"ן האי דינא דכל מה שיש בתיבה א"כ גם זה כוותה דהא לדעת הסמ"ע ס"ל דדעת מור"ם הוא דשוים דינים אלו דהמחליף עם האומר מה שיש בבית מכור לך וכו'

והגם דסיים הסמ"ע דאפילו לדעת הסוברים במחלי' דמהני שהיא סברת תרומת הדשן עכ"ז מודו בהאי דינא דהאומר כל מה שיש בתיבה אני מוכר לך דלא קנה וכמו שמחלק שם בסוף דבריו עכ"ז כבר מלתינו אמורה דכתב הסמ"ע בתחילת דבריו דלדעת מור"ם שקולים הם ויבואו שניהם דדמיא סברת הריב"ש לפסק מר"ן דפסק בדין תיבה סתומה דלא קנה גם בזה לא קנה הואיל ומור"ם דימה אותם הכי נקטינן כסברת מר"ן וכן כתב הש"ך כאן סק"ו ובס' ר"ג סק"ג דכוותיה דהריב"ש נקטינן זולת אם יהיה הדבר באופן המועיל לסלק האסמכתא. עיין עליו לקמן סימן ר"ז איזה אופן מועיל לבטל האסמכתא וממנו תלמד ודו"ק

שם וי"א דקיים אצל הקרקע ובטל אצל המעות ע"כ עיין ספר חתם סופר סק"א וסק"ו וקע"ג וקצ"ו ועיין בס' ויאמר יצחק ספ"ז ועיין בדברי הש"ע לעיל סימן ס"א ס"ד במה שכתב בין יהודי בין גוי וכו' וכמ"ש פתחי תשובה שם ודו"ק

שם אך כל אחד יעמוד בשלו וכו' עיין בס' של"ב במור"ם ס"ד ועיין בטו"ז ריש סרמ"ה מדין המקנה חצי נכסיו לאחר יעו"ש ועיין ח"ס סק"ג ודו"ק: סימן ר"ד

ש"ע מי שנתן דמים ולא משך המטל' וכו' נסתפקתי במי שנתן המעות על הקרקע באתרא דכתבי שטרא ועד שלא נכתב השטר בא אחד מהם לחזור מה דינו אם יש מי שפרע או לא ולכאורה רציתי להוכיח מדנקט מר"ן מטלטלים איכא למימר דוקא מטלטלין הוא דיש ביהו מי שפרע אכן שוב חזרתי בי ממה שראיתי למר"ן בס' זה ס"ה שכתב ז"ל הלוקח קרקע או מטלט' ופסקו הדמים והניח המשכון אינו חייב לקבל מ"ש ע"כ. הרי לפניך דדין קרקע ומטלטלים שוים ולא מצי לפטור בקרקע אלא במקום שפטר במטלט' דהיינו בהניח המשכון אבל אם יהיו המעות ובכגון דכתבי שטרא בודאי דמקבל מי שפרט והא דבס"א בנתינת המעות לא הזכיר אלא מטלטלים דוקא משום דבקרקע יש חלוק דעל הרוב קונים המעות קנין גמור ולא תמצא משפ"ר אלא באתרא דכתבי שטרא ולכך לא כללה עם המטל' דלעולם אין המעות קונים אלא למשפ"ר ודו"ק

שוב ראיתי דספק שלי הוא במחלוקת שנוי הביאו הרב"י בסימן זה וכתב ג"כ דהר"ן ז"ל נסתפק לדינא ולבסוף העלה דבנתינת המעות באתרא דכתבי שטרא מקבל מ"ש ע"ש ונהניתי תהלי"ת וק"ל כל זה כתבתי מקדם קדמתא שעדיין לא זכיתי לקנות ספר פתחי תשובה ועכשיו שזכיתי לפתחי תשובה ראיתי שעמד על זה להביא לו להקת הפוסקים המדברים בענין ולא נתעורר ממה שנסתייעתי מדברי מר"ן כאן ס"ה כי לדעתי דמר"ן מכת הפוסקים דיש מש"פ בקרקע ודו"ק

ש"ע בד"א במתנה מועטת וכו' עיין בס' רמ"ג ס"ב ובש"כ סימן פ"ז סקנ"א ובס' רי"ב וביור"ד סימן רנ"ח בדין אם היה המקבל עני יע"ש: סימן ר"ה

ש"ע מי שאנסוהו וכו' עיין להרב משי"ש ח"א סקע"ד מה שכתב בענין מי שנתחייב בכתובה לאשתו ומסר מודעה מקודם יע"ש ולכאורה נראה דיש סתירה לדבריו מדברי הרב המבי"ט הביא דבריו הבאה"ט בס' זה סק"ה יע"ש אך באמת יש לחלק וק"ל

שם וצריכים העדים וכו' עיין בקיצור התקנות למהרפ"ב זלה"ה שכתב וז"ל פשוט המנהג שכל מודעה שצריכים הכרת אונס צריך שתהיה על ידי אחד מבדי"ץ שהם ידעו מהות האונס אם הוא מספיק לבטל המקח וכל מודעה שצריכה הכרת אונס בלי המלכת הבדי"ץ אינה מודעה והויא כחרס בעלמא ע"כ וכן ראיתי להרב מאמר קדישין בסי' זה סקי"ד שכ' וז"ל לכן נראה בענין התקנות שמסלק מודעה אינו מועיל רק לפני הרב התופס ישיבה ונכון הוא ע"כ

אלא ראיתי בס' כר"ח סק"י שכתב משם הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דבמודעה הצריכה הכרת אונס דצריכה להיות ע"פ בד"ץ אם השעה עוברת או שטעה הסופר ולא ידע דצריך המלכת בד"ץ ולא נמלך לא פסלינן אלא מדקדקים בה אם היה בנויה על דברי האמת דנין עליה דאמרינן אלו בא להמלך היינו אומרים