פעמוני זהב חלק ב רמט

וע"ש עוד שהוכיח בדברי הסמ"ע סק"ד דממנו משמע דאפילו מכר הראשון אינו בעין דליכא על מי יחול בחליפין עכ"ז חשבינן ליה כאלו בעיניה ודלא כהרב ב"ח דלא ס"ל כן יע"ש ודו"ק

נסתפקתי במי שמכר לחבירו מקח בסך עשרה דורוס ואח"כ חזר המוכר ואמר ללוקח בעד עשרה דורוס שנתחייבת לי בעד מה שמכרתי לך והלך עשרה דורוס אחרים ויהיו מטלטלים שלך מכורים לי מה לדיינו דייני בהאי דינא אי אמרינן הואיל ולגבי העשרה שהיה מחויב לו הוי קנין א"כ הוי קנינו קנין או נימא הואיל ואין באותם העשרה דורוס שווי זה המקח לא קנה הואיל ושווי המקח עשרים והוא אינו נושא בו כי אם עשרה

ואמרתי אני לדון בזה על פי הטעם דהאי דינא דס"ב למה אם אמר ראובן לשמעון בעד דמי המקח שנחייבת לי יהיו מטלטלים שלך קנוים לי קנה הוא כמ"ש הרב המ"מ בהלכות מכירה והביאו הסמ"ע כאן סק"ד דחשבינן כאלו המכר הראשון קיים ועשו חליפין זה עם זה יע"ש וא"כ לפי טעם זה א"ך הדר דינו למ"ש הרב כנה"ג זכו"ל אות מי"ם והביאו הרב ויאמר יצחק בלקוטיו דמי שעשה חליפין עם חבירו ואחר שמשך ראובן מקצת מטלטלים לא כולם בא אחד מהם לחזור מהו הדין הואיל וראובן לא משך כי אם מקצת מטלט' ושמעון עדיין לא משך כלל והשיב הרב דאם הדבר שעשו בו החליפין הוא ראוי לחלק א"ך נקנה לו לשמעון כנגד מה שמשך ראובן אבל כנגד מה שלא משך לא נקנה ויכולים לחזור וי"א דלא קנה כלל יע"ש. אבל אם הדבר שעדיין לא משך שמעון לאו בר חלוקה הוא אין כאן חליפין ולא נקנה לשמעון אפילו נגד מה שמשך ראובן יע"ש ועיין הר"ג ס"ב וא"כ ממנו נלמד לנדו"ד אם המטלט' שקנה המוכר הזה מאת הלוקח בעד מה שנושה בו הוא דבר חלוקה אז דנין ליה שיהיה נקנה לו נגד הסך של עשרה הואיל וחשבינן כאלו הלוקח הראשון משך וכנגד מה שמשך נקנה ללוקח שני אבל מה שכנגד העשרה דורוס שנתן לו עכשיו לא קנה אבל אם מה שלקח ממנו זה הלוקח השני מן הראשון לא יש בו חלוקה לא נקנה לו כלל זהו הנלע"ד כעת ועדיין יש להתיישב ודו"ק

ש"ע ס"ג יש זמן שמעות קונות שהעמידו חז"ל דבריהם על ד"ת וכו' האי העמידו דבריהם על ד"ת לאו לגמרי לכל החלקים דהיינו שלא יהיו קונות כי אם המעות והמשיכה לא תקנה דזה לא יתכן דא"כ יש גריעותא אם ימשוך הלוקח את הבשר ולא נתן את הדמים דיכול המוכר לבטל ויתבטל הלוקח משמחת יו"ט וא"כ מאי אהנו תקנו המעות קונות והסיר המשיכה אלא הכוונה גבי המעות יהיו קונות וזה כדין היתומים דלקמן ס"ד דהתם כשאמרו המעות הם הקונות כד"ת לא כן המשיכה אינה קונה יע"ש. כל זה ראיתי בס' משחד"ר בנמוקי מהרש"א ועיין עוד שם דלגבי היתומים אין בהם מקנת מעות למי שפרע יע"ש

שם העמידו דבריהם וכו' מכאן יש לפשוט ספק שראוי להסתפק בו דהיינו ראובן שמכר לשמעון חצי חפץ במעות ועדיין שמעון לא משך מי אמרינן מעות קונות דהואיל ולא מכר לו כי אם חצי חפץ וחצי נשאר לבעלים א"כ אין כאן חששת נשרפו שהמוכר ודאי יציל בשביל החצי שלו או לא מזה הסעיף פשוט ספק זה דהא בכאן לא מכר לקונה כי אם חצי דבר ונשאר השאר לבעלים ואפילו דוקא בארבע פרקים העמידו דבריהם על ד"ת אבל בשאר ימות השנה לא קנה בעל הדינר אפילו אין כאן כי אם חצי חפץ וטעמא דמילתא מחשש הגם שראינו אותו מכר חצי חפץ דוקא דילמא יחזור וימכור גם השאר לאחר ואח"כ תפול דליקה ולא יציל עיין גור אריה בחדשיו לערובין דף פ"א מ"ש הרב בני דוד פאלקון ז"ל וע"ע ג"כ בחדושיו לחולין דף פ"ג וק"ל: סימן ר'

במור"ם ס"ב מיהו אם שכר המקום וכו' כללא דמילתא בקנין המטלט' על ידי שכירת מקום הוא בעינן שישכור ממנו המקום תחלה קודם קנין המטלט' וכמ"ש הש"ך בס' קצ"ח קס"ז שנית צריך שתהיה הקנייה באופן המועיל מן הדין באופן השכירות וכמ"ש מר"ן סי' קצ"ח ס"ה שלשת יהיה המקו' חצר המשתמרת לדעת השוכר או יהיה עומד בצד המקו' יע"ש. רבעית שלא יהיו הפירות שקנה מעורבים עדיין עם הפירות של המוכר או מונחים בצדם דאם היו כך אינה קרויה משתמרת לדעת הלוקח עיין מור"ם ס"ר ס"א ועיין נתיבות המשפט שם ודו"ק מיהו כל זה במקנה לו מדין חצר בעינן כל הני תנאים אבל אם נתן לו שכירות של הקרקע ומעות של המטלטלים בבת אחת קנה מדין אגב עיין אופן זה בספר ויאמר יצחק סל"ו ברוחב ודו"ק

ש"ע ס"ג לפיכך אין כליו של אדם וכו' עיין להרב משי"ש ח"א סימן ס"ג שכתב ז"ל מעשה בא לפני באחד שקנה מחבירו קמח ונתנו בשק של לוקח בפני הלוקח והלוקח סייע ושוב חזר בו הלוקח ולא היה שם דמים וגם כליו של לוקח הוי ברשות מוכר דלא קנה ועכ"ז פסקתי לחייבו מי שפרע דלא גרע מרשם כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו כמ"ש בס' ר"ד ס"ו אלמא כיון שבררו לעצמו קנה למי שפרע כנ"ל פשוט ודו"ק

ש"ע ס"ב אחד המושך וכו' או שאמר וכו' הכוונה היא שצריך להתכוון הוא או שלוחו דלשם קנייה קא עבדי אבל אם הגבהתם לא היתה לשם קנייה לא קנה וכגון מה שפסק מר"ן לעיל ס"ח משם הראב"ד שאפילו מדד הלוקח על החמורים לא קנה וכו' הן אמת דהיה נראה לכאורה לומר דלא פסקינן כהראב"ד הואיל ומצינו למר"ן שם ריש ס"ח כתב בסתם ומדד המוכר על החמורים לא קנה ע"כ ואח"כ כתב סברת הראב"ד דשם י"א וכו' וא"כ נראה מכאן דלסתמא דמר"ן דוקא מדד המוכר אבל מדד הלוקח מהני וא"כ לפי הכלל המסור בידינו יש לנו לפסוק כדעת הסתמא דמר"ן דאם מדד מוכר דוקא הוא דלא קני אבל מדד לוקח אפילו נתכוון למדוד דוקא קני אלא דרואה אנכי דמהאי סתמא דמר"ן לא מכרעה מילתא לומר דמדנקט מדד מוכר מוכרחים אנחנו לומר דוקא